מפלצות התהילה

מפלצות התהילה

זה מתחיל בקריאות, בצעקות, במגאפון או שימוש באיזה בלדר שיעביר את המסר, המבוקש שמסתתר בבית לא מתרגש, גם כשהוא רואה את הערב רב של חיילים צובאים על המבנה, ומסרב לצאת. לאחר מכן ממששים החיילים את איומם ופותחים בירי על הבית, תחילה בנשק קל ולאחר מכן במקלעים, המבוקש מצידו נותר באדישותו ורק מתרחק מהחלונות, אם לא עשה כן קודם לכן מפחד הצלפים. לאות הערכה על עקשנותו של המחבל משגרים החיילים מטח כבוד של טילי נ"ט אל עבר הבית שפוערים חורים סמליים בקירותיו, והמבוקש, עדיין מסרב לצאת גם כשהטילים הופכים לפגזי טנקים שמרעידים את כל המבנה. אך אז איזה טרטור עמום-מרוחק אך מבשר רעות הולך ומתקרב, קול צורמני של חריקת מתכת על אספלט ומבין הבתים השכנים מגיחה באיטיות מפלצת ברזל בגובה שתי קומות. דקה נוספת והמפלצת כבר מנגחת את המבנה, מגלחת מעליו קיר אחר קיר, הורסת חדר אחר חדר. ברגע זה, כשכל הבית קורס עליו ומאיים למחוץ אותו תחת טונות של הריסות, לוחמי הימ"מ הממתינים בזרועות פתוחות בחוץ כבר לא נראים למבוקש העיקש כאופציה כל כך גרועה, שכן היתרון הבולט באותו הרגע של חדר החקירות של השב"כ הוא העובדה שתקרתו לא תיפגש בעתיד הקרוב עם הרצפה.

כאמצעים צה"ליים רבים, גם כלי הצמ"ה (ציוד מכני הנדסי) ולוחמיהם המציאו עצמם מחדש בעימות הנוכחי. ה-D9, ה"שופל" וה"באגר" מעולם לא תוכננו או יועדו לרדיפה אחרי טרוריסטים וודאי שלא ללחימה בשטח בנוי, הם לכל היותר נבנו ונרכשו לשם עבודות בנייה, כרייה וסלילה, ובייעודים צבאיים, להקמת מוצבים ופריצת דרכים בעת מלחמה. אך לפתע נוצר מצב ברצועת עזה בו שום כלי לא ינוע בציר בטרם עבר שם D9, שגם הפך למעין מוצב או קיר מגן נייד, מספק לחיילים בכף המתכת הענקית שלו הגנה מפני כל סוג ירי אפשרי. העובדה כי מטעני גחון ששילחו טנקי מרכבה אל האוויר בקושי מדגדגים את שמונים הטון של ה-D9, החסינות המחולטת לירי נק"ל והחסינות היחסית הגבוהה ביותר בפני טילי נ"ט, בצרוף יכולתם לעבור דרך שכונה בנויה בקו ישר, הפכו את כלי הצמ"ה לאחד הגורמים המשמעותיים בלחימה שהתחוללה בעזה עד לפני כמה חודשים. באיו"ש, מאידך, ממלאים כלי הצמ"ה תפקיד מעט שונה. בהעדר מטענים גדולים או איום נ"ט הם, בפשטות, הדבר המפחיד והמרתיע ביותר העומד לשימושו של צה"ל במרדף אחר התארגנויות הטרור בערי הגדה. היום ברור מאליו לכל מח"ט גזרתי כי במקרים בהם מבוקש מתבצר בתוך מבנה ("סיר לחץ"), כלי צמ"ה יצליח היכן שכל היחידות המיוחדות יעמדו חסרות אונים.

רעידת אדמה בהילוך איטי

"האפקט של תפיסת המבוקש מושג באמצעות הלחץ של ה-D9" מסביר קצין ההנדסה של אוגדת איו"ש, סא"ל ב' "למרות ההודנה אנחנו בחלקים ההתקפיים של הפעילות מובלים כל מבצע, גם עם כלים שמלווים את הכוחות ומפנים את הדרך וגם במצבי סיר לחץ בהם נמנעים ממגע ישיר עם המחבלים ומכניסים כלי ממוגן".

דוגמא לפעילות עליה מדבר סא"ל ב' ניתן למצוא במקרה שאירע בג'נין לפי כשבועיים*. במשך 16 שעות צרו כוחות צה"ל והמשטרה על בניין בן חמש קומות בלב העיר בו התבצר בכיר הג'יהאד האסלאמי, איאד אבו אל-רוב, לו מיוחסים שורה של פיגועים בהם הפיגועים בחדרה, נתניה ומועדון הסטייג'. מחשש לפגיעה בלוחמים נמנעו כוחות צה"ל מכניסה למבנה וניסו לגרום לאל-רוב ומבוקש חמוש נוסף שהתבצר עימו לצאת על ידי שימוש באמצעי לחץ חיצוניים שכללו ירי נק"ל, נ"ט ופגזי טנקים, אך ללא הועיל. מלבד שימוש בכלי צמ"ה, קיימת במצבים כאלו גם האופציה של פיצוץ המבנה, אך זו נשללה והוצבה כמפלט אחרון מתוך ההבנה איזה נזק סביבתי יגרם מפיצוץ מבנה בן חמש קומות בלב שכונה, וכך נקראו לפעולה חיילי מחלקת הצמ"ה של חטמ"ר מנשה.

"מפקד המבצע אמר שהוא מוכן לחכות יום שלם אבל לא לפוצץ את הבית" מספר מ"מ צמ"ה מנשה, סג"ם א "ירו על המבנה הזה כל דבר אפשרי ואני בכלל הייתי מופתע שהמבוקשים עדיין בחיים, אבל בשורה התחתונה רק עם כלים הנדסיים אפשר היה לעשות משהו כי בשביל לטהר מבנה בגודל כזה היה צריך להיכנס עם גדוד".

תחת ירי החל ה"באגר" (מעין טרקטור בעל זרוע) בהפעלתו של רס"ל ד' בהריסת במבנה תוך שהוא מטפס על סוללה שנבנתה בעבורו על ידי כלי הצמ"ה האחרים בכדי שיוכל להגיע לקומות העליונות. אך אז פגע ככל הנראה מוט מתכת בזרוע וניקב את אחד הצינורות ההידראוליים, מה שהותיר את הכלי משותק בצמוד למבנה בו התבצרו המבוקשים.

"הבאגר היה תקוע בצמוד לבניין בו נמצאו המחבלים" מספר רס"ר ס', מנהל עבודה של חימוש צמ"ה איו"ש "נכנסנו עם D9 והגענו עד הבאגר שהיה בגובה שמונה מטרים, יצאנו אליו ורתמנו אותו לD9 והתחלנו לגרור אותו החוצה. בשלב מסוים ראיתי שהבאגר מתחפר בבוץ אז הבאנו עוד D9 שדחף אותו מאחורה תוך שמידי פעם יורים על הבניין בכדי לחפות עלינו". אך כשחולץ הכלי המושבת התברר כי אין בסביבה כלי דומה שיוכל להמשיך במלאכה ובלעדיו שוב נקלעו הכוחות המכתרים למבוי סתום. "נכנסתי לתוך הכף של אחד השופלים שהרים אותו לגובה הזרוע של הבאגר וסידרתי שם משהו זמני בזמן שהכף מגינה עלי מהירי" מספר רס"ר ס' "מה שהוציא את המחבלים הייתה העובדה שהם ראו שהבאגר תוקן והוא חוזר לעבוד על המבנה. אני קורא לזה רעידת אדמה בהילוך איטי, אתה רואה את הבניין מתפרק מול העיניים. זו תחושת גאווה, אני ואיש הקבע שלי, סמ"ר ניר חלפון, היינו קרובים יותר מכולם לבניין, אבל הייתי עושה את זה עוד עשר פעמים אם הייתי צריך".

לאחר שתוקן הבאגר נמשכו פעולות הריסה, הפעם ביתר שאת כאשר למשימה מצטרפים גם שני כלי D9 ושופל. התוצאות לא אחרו לבוא ובמהרה סימנו המבוקשים לכוחות כי הם מבקשים להיכנע. "הם היו בפנים כמעט 16 שעות" מסכם סג"ם מ' "ובסוף רק זה שהתחלנו להרוס את המבנה היה מה שהוציא אותם החוצה".

פיל בחנות חרסינה

ההיסטוריה של פעילות הצמ"ה באיו"ש לעד תהיה מוכתמת בתמונות ההרס מג'נין שלאחר 'חומת-מגן' והראיון ב"7 ימים" עם נהג ה- D9 במילואים, משה נסים המכונה "דובי כורדי", שצוטט כאומר "עשיתי להם אצטדיון טדי באמצע המחנה" ועורר סערה תקשורתית.

אך גם ללא לחימה כוללת או מפעילים משולחי רסן לא קשה לנחש את פוטנציאל הנזק של הפעלת כלים עצומי מידות ולעיתים מגושמים בלב הבנייה הצפופה בשטחים. לדברי סא"ל ב', הלקחים מ'חומת מגן' הופקו והיום לא רק שכלי הצמ"ה גורמים לנזק קטן עד כמה שניתן, אלא שהם גם חוסכים נזק גדול יותר. "כשאתה מפוצץ בית מבחוץ אתה עלול לפגוע בסביבה, אבל עם דחפור אפשר לעשות עבודה שהיא ממש כירורגית" הוא אומר ומספר כי כלי ה-D9 העצומים מפנים לרוב את מקומם בעבור השופלים הקטנים והזריזים יותר, שעיקר יתרונם הוא היותם בעלי גלגלים ולא זחלים שמותירים את רישומם בכל מקום בו הם עוברים "ראינו מה קרה בחומת מגן ובג'נין ולכן אנחנו פועלים בעיקר עם שופלים ומביאים D9 רק איפה שאפשר לעשות את זה מבלי לפגוע בתשתיות".

"העבודה נעשתה מדויקת וממוקדת" ממשיך סא"ל ב' "אין דבר כזה שהורסים בתים בכדי להגיע לבית אחר, אנחנו נדרשים לפעילות שכמה שפחות גוררת הסלמה והמטרה היא לשמר את אורך החיים הפלסטיני, כל פגיעה היא ממוקדת בתשתית הטרור ונמנעת מלפגוע בכל מה שמסביב.

"אנחנו עושים הכל בכדי לאפשר חיים נורמלים לפלסטינים והביטוי של הפעלת כלי הצמ"ה האלו הוא המשמעות הטכנית הנגזרת מהמטרה האסטרטגית של לא להסלים את המצב יותר ממה שהוא ולפגוע בטרור רק במקומות שמהם הוא יוצא".

אנשי הצמ"ה לא שולחים כפם רק במעצרי מבוקשים. השומרון הוא ככל הנראה חבל הארץ בעל התסכית ואף התבליט הדינמיים ביותר בישראל, אולי במזרח התיכון כולו. מחסומים על כלל האלמנטים שבהם, ביצורים וחסימות עפר יוצאים כולם תחת גלגליהם או זחליהם של כלי הצמ"ה שכאשר אינם נקראים לצור על בתי מחבלים עוסקים בפעילות קונבנציונלית יותר בעבור כלים הנדסיים, ומשנים יום יום את פני הגזרה על פי גחמותיו של מפקדה או הצרכים המבצעיים. הכתר הצה"לי על חלק מערי השומרון כמו שכם, ג'נין וקבטיה מורכב ברובו מחסימות עפר על הצירים, שמוקמים ומתוחזקים בידי אנשי הצמ"ה. "אנחנו נמצאים בלחץ מאסיבי על צפון השומרון ואטימת גדר המערכת דרך אטימות עפר וחסימות" אומר סא"ל ב' "ובזמן ששאר היחידות נחות זה מה שאנשי הצמ"ה עושים בין המבצעים".

בדומה לעזה, חלק גדול מפעילות צה"ל, בייחוד הכניסות לערים ומחנות הפליטים, מלווה דרך קבע בכלי צמ"ה, לרוב שופלים, שנעים בקדמת הכוח ומפנים את דרכו ממכשולים ועצמים העשויים להיות מטענים. "אנחנו לוקחים כלים אזרחיים והופכים אותם לכלי נשק" אומר סא"ל ב' "אף אחד בקטרפילר העולמי לא תכנן שהכלים האלו ישמשו להריסת בתים, אבל זה מה שאנחנו עושים".

אפורים

במשך יומיים סרקו כוחות צה"ל את העיר חברון בחיפוש אחר מבוקש שהיה מעורב בפיגועים האחרונים בבאר-שבע. כשנראה היה כי החיפושים מעלים חרס יצא רס"ב י', מנהל עבודה בצמ"ה איו"ש, לביתו לשם עקירת שיניים. אך בשלוש בלילה צלצל הטלפון ורס"ב י'ו על שיניו הכואבות מן העקירה נקרא לחזור בהקדם האפשרי אל העיר מכיוון שהמבוקש אותר והוא עתה מתבצר בתוך בית, הוא עוד הספיק לשמוע את אשתו מתאוננת שכאשר היא מבקשת ממנו דבר מה הוא לא זז כל כך מהר, ושם פעמיו לעיר האבות.

"התחלנו לעבוד על הבית שהיה מאוד מורכב ובן שלוש קומות" הוא מספר "ניערנו וטלטלנו את מבנה עד שפתאום הגיעה אמא של המבוקש ושכנעה אותו לצאת החוצה". באותו אירוע הומצא "נוהל אמא" שמחליף באחרונה את "נוהל שכן" שנאסר על ידי בג"ץ.

"השתתפתי בעשרות מבצעים, בחומת-מגן, ב'רשות-השידור' ברמאללה ובשתי הכניסות למוקטעה" מספר רס"ב י' שמשמש מזה 15 שנה כמפעיל צמ"ה "אנחנו כבר התרגלנו שאנחנו לא צנחנים ולא גולני, אלא עושים את העבודה שלנו ומי שצריך לדעת יודע".

פלוגת צמ"ה איו"ש מורכבת למעשה ממחלקות הפזורות בחטיבות המרחביות ומורכבות מלוחמים סדירים ומאנשי קבע ותיקים רבים, נגדים שלרוב סרים למרותו של מ"מ בן יומו. "האוכלוסייה בפלוגה היא מורכבת" אומר סא"ל ב' "יש לנו חיילי מקא"ם שמצליחים להגיע לפה ולהוכיח את עצמם ומי שמשתחרר אחרי שלוש שנים הוא אדם שונה משהיה כאשר התגייס. אנשי הקבע שלנו הם מקצוענים ואין דומה להם בשליטה בכלים, לכן קשה לייצר מנהיגות במחלקות ומ"מ צעיר צריך להוכיח שגם הוא מקצוען".

המבצע למעצר איאד אבו אל-רוב בג'נין היה המבצע אליו סרבו קצין ושלושה לוחמי דובדבן לצאת מחשש לחייהם. בסופו של יום היו אלו אנשי הצמ"ה, אפורים הרבה יותר ומהוללים הרבה פחות, שהיו הקרובים ביותר לבניין בו הסתתרו המבוקשים החמושים. למרות שבכל המבצעים הללו פועלים לוחמי הצמ"ה שכם אל שכם עם אנשי היחידות המיוחדות והחי"ר, ולעיתים אף מהווים את הגורם המכריע שמטה את כף המאזניים, הם לעיתים חשים כי חלקם בהכרה פחות מתרומתם.

"אנחנו תמיד מרגישים קצת בצד עם כל המצלמות על החי"רניקים" אומר סמ"ר א', מפעיל שופל בצמ"ה מנשה "אבל בסופו של דבר אנחנו אלו שעושים את העבודה השחורה ונכנסים הכי קרוב שיש למחבלים, ואין מבצע שיוצא בלעדינו. בעיתון כתבו שאלו היו הפגזים שהוציאו את המחבלים, אבל זה היה אנחנו. אצל החי"רניקים זה להרוג מחבל, אצלנו זה להרוג בית שלם, זה הרבה מאוד כוח בידיים".

"בסוף מי שנמצא בחזית זה לא לוחם ימ"מ או שייטת, אלא מפעיל צמ"ה" אומר סא"ל ב' "החבר'ה האלו רוב הזמן נמצאים מחוץ לאור הזרקורים כששומעים שתפסו מבוקש במקום כלשהו, אבל המבוקשים האלו לא היו נתפסים בלעדיהם".

"אני חושב שהערך של הצמ"ה עלה בתקופה האחרונה" אומר רס"ב י'"הפתרון במצבים האלו הוא דחפורים ולא נוהל אבא או אמא, כי הדחפור הוא מה שמרתיע ואם הוא מגיע אלייך הביתה וכל הקירות מתחילים לקרוס סביבך, אתה תצא החוצה".

"בסופו של יום הימ"מ והגדס"ר מלווים את הבאגר בשביל שיהרוס את הבית" מסכם סא"ל ב' "כל המבצע האדיר הזה בשביל להביא את הכלי ההנדסי שמקלף את הבית עד שהמחבל מבין שאין לו מה לעשות".

*23.11