יתרונות/חסרונות
אבן-נשמר לאורך זמן, אי אפשר להעביר ממקום למקום-כבד,כתיבה ישרה וקווית.
חימר-כבד, רגיש לטלטול, לא נשמר על פני מרחב. זקוק למקור מים.
פפירוס-אפשרות להעביר למרחק-קל. מתכלה מהר,התוכן הכתוב לא נשמר לאורך זמן. נמצא רק ליד מקור מים.
שינויים חברתיים:
*חילון-לא עוד ספרות דתית בלבד, עם התפתחות הכתיבה בכתב יד, החל חילון בכתיבה-ספרות חילונית.
*התפתחות המדע-השימוש בחמר אפשר כתיבת סימנים מדעיים ומתמטיים.
*מערכת משפטית-התאפשר תיעוד ומיסוד של חוקים, כך הם יכלו לכתוב אותם ולשפוט אנשים על פי חוק כתוב.
*התפתחות הבירוקרטיה-הכתב מאומץ על ידי מוסדות השלטון והופך את מנגנוני הבירוקרטיה ליעילים ומקיפים הרבה יותר, (זוהי מערכת של סיבה ותוצאה: או שהפפירוס שיפר את הבירוקרטיה או שצורכי הבירוקרטיה הם שזירזו את המעבר לפפירוס).
*מעמדות-"ארגון הסופרים" זוכה לפרוילגיות (הקלות מס ושכר גבוה), זוהי עבודה נחשקת.
וולטר אונג- אוראליות ואוריינות
האם אוריינות - ידיעת קרוא וכתוב, הינה כזו פעולה טבעית וברורה? האם הכתיבה רשאית להיחשב כטכנולוגיה?
בגלל שעד היום הפנמנו כל כך עמוק את הכתיבה, אנו מוצאים קושי לקשר בין כתיבה לטכנולוגיה. אך כתיבה היא טכנולוגיה, היא יזמה את מה שהדפוס והאלקטרוניקה רק ממשיכים. טכנולוגיה זאת דורשת שימוש בציוד- מכחול, דיו וכו'.
מכאן שהכתיבה אינה פעולה טבעית וברורה ואינה מולדת, אלא פעולה נרכשת. בניגוד לדיבור, כתיבה היא מלאכותית.
מהם ההבדלים בין האדם האוראלי לאדם האורייני? וכיצד משמרת התרבות האוראלית ידע?
זיכרון – הכתיבה הורסת את הזיכרון, השימוש בכתיבה מביא לכך שאנשים מסתמכים על מקור
חיצוני, וע"י כך גורם " להיחלשות השכל " ומרגיל אותו שלא לנסות ולזכור דברים.
מרחק - בתרבות שבע"פ חייבים הנוכחים להימצא באותו מרחב ובאותו זמן על מנת לקיים
תקשורת ביניהם, בעוד שבתרבות אוריינית עצם הכתיבה מרחיקה את הכותב והקורא הן בזמן
והן בחלל.
משמעות - בתקשורת שבע"פ המילים יכולות להיות מלוות בהרבה תיאורים , הסברים כדי
לאפשר לשומעים להבין את המסר / משמעות של האמירה. לעומת תרבות הכתב שבה המילה חייבת להיות בעלת דיוק והגדרה ספציפית כדי שתתאפשר העברת המסר.
למידה אל מול חוכמה- תרבות הכתיבה לוקחת מושגים מסוימים ומכניסה אותם לתוך תבנית
למידה כגון ספרים וקבצים , ובכך מונעת מהם להיות שגורים וטבעיים בעולם הפשוט ובחיי
היומיום וכן מוציאה אותם לעיתים מהקשרן. לעומת זאת למידה ע"י שינון ושילוב הדברים בחיי
היומיום כמו שנהגו בתרבות שבע"פ הציגה את המשתמש בהם כאדם חכם שידע לומר את
הדברים הנכונים בזמן הנכון.
שיטות בהן התרבות האוראלית משמרת ידע:
פתגמים, ביטויים ששגורים, חזרה, כינויים, קירבה, האנשה, חריזה.
מהן הסכנות העומדות בפני התרבות האוראלית מרגע שהחלה להתפתח תרבות הכתב?
ניוון זיכרון- הכתיבה הורסת את הזיכרון, השימוש בכתיבה מביא לכך שאנשים מסתמכים על מקור חיצוני, וע"י כך גורם " להיחלשות השכל " ומרגיל אותו שלא לנסות ולזכור דברים.
הפרדה-מרחיקה את המוען מהנמען. למידה מחוכמה, מעולם המעשה לידיעה. שפה "גבוהה" ל"נמוכה", זאת של כתיבה וזאת המדוברת.
מהן טענותיו של אפלטון בגנות הכתיבה ומהו החיסרון העיקרי של דבריו?
- כתיבה היא לא אנושית ולא טבעית, אלא היא תוצר מלאכותי ממש כמו, מחשב- מכשיר מלאכותי, אשר זר לחיים האנושיים.
- טקסט כתוב אינו מגיב, כאשר תבקש מאדם מסוים, שיסביר לך את עמדותיו, דעותיו בע"פ, הוא יוכל לנמק, להסביר ואף לענות לך על שאלותיך, זה בלתי אפשרי עם טקסט. המילים בטקסט לא ישתנו (הן הוקפאו) ואותן השאלות יעלו שוב ושוב ללא מענה ותשובה.
- כתיבה הורסת את הזיכרון. בני אנוש היודעים קרוא וכתוב מסתמכים על מקורות חיצוניים ומאפשרים למקורות אלה "לעשות את העבודה", מבלי להסתמך על מקורות פנימיים-השכל. (גורם להחלשות ומעין ניוון שכלי).
- המילה הכתובה לא יכולה להגן על עצמה, כפי שיכולה המילה המדוברת. המילה הכתובה היא אינה אקטיבית ואינה פעילה, ולכן לא יכולה להגן ולנמק את עצמה מעבר לכתוב בטקסט.
חסרון בולט ומשמעותי בעמדותיו של אפלטון- הוא העביר ביקורת ומסרים על חסרונותיה של התרבות הכתובה באמצעות כתיבה. ייתכן ולא היה מודע לכך מפורשות, אך כל נימוקיו ורעיונותיו הועברו לנמענים בצורת חשיבה של יודעי הקרוא וכתוב.
הקשר בין דברי של פוסטמן לאיניס:
*התערערות הדת- אצל איניס-הופעת כתיבה חילונית. אצל פוסטמן- בגלל הדפוס, פירושים שונים לכתובים, לכל אחד הייתה גישה ל"דברי האלוהים" בשפה פשוטה- לא הזדקקו לכמרים, התחזקות הלאומיות-אלוהים הפך לאנגלי או גרמני וכו' בהתאם לשפה בה נאמרו דבריו, ביקורת על הדת (מרטין לותר) וכתיבת דברים אנטי דתיים (ארטינו).
*טכנולוגיות חדשות משנות את מבנה ההתעניינות- לפי איניס- גורם להתעניינות בדברים אחרים.
לפי פוסטמן, מעבר מהתעניינות בחברה להתעניינות בעצמי. *חלוקה בין יודעי קרוא וכתוב לאנאלפביתים.
*שינוי אופי הסמלים שבעזרתם חושבים-לפי איניס-טכנולוגיות תקשורתיות חדשות מספקות כלים חדשים לחשוב באמצעותם. לפי פוסטמן-צורת החשיבה החלה להיות מאורגנת לפי כותרות, פסקאות, מספור וכו'.
שינויים חברתיים שטכנולוגיה חדשה יכולה ליצור:
*חרדה ותחושת אי נוחות, מכך שהיא משנה את הרגלינו (צורת חשיבה, במה מתעניינים יותר)
הדפוס עודד את ארגון המחשבה:
עם התפתחות הדפוס, היה מידע חדש רב, כשייצרו ספרים החלו לנסות פורמטים חדשים: מספור, יותר דיוק באינדקס, סימני פיסוק, חלוקה לפסקאות, כותרות ושם הספר והמחבר. צורת החשיבה החלה להיות מאורגנת לפי הקוויות של הספר המודפס. באופן רצוף, מחולק לפסקאות- נושאים וכו'.
השפעת הדפוס על התפתחות המדע:
*פרסום ספרי רפואה.
*יצר שיטות ומקורות מידע חדשים, היה על מה להתבסס.
*התאפשרה תקשורת בין אנשי מדע מכל היבשת.
*גרם להאחדה של סמלים מתמטיים.
*פחתה האי בהירות והשגיאות בדיאגראמות, מפות, טבלאות ותרשימים.
#איניס אמר שהרישומים המדעיים התאפשרו עם החמר.
הדפוס תפס תאוצה דווקא באירופה:
למרות שלא פותח באירופה, תפס שם תאוצה כי אירופה הייתה מוכנה לקלטו.
*הייתה לה שיטת אלפבית בת אלפיים שנה.
*מצבור של כתבי יד- היו טקסטים שציפו להדפסה.
*תחיית הלימודים עוררה את ה"תאבון" לספרים.
*צמיחת המסחר ותקופת התגליות הגאוגרפיות, יצרו צורך בחדשות, חוזים, שטרי קניין ומפות סטנדרטיות.
קריאה היא פעולה אנטי חברתית:
לפני הדפוס, התקשורת האנושית התרחשה בהקשר החברתי (אפילו קריאה הייתה בפומבי). עם הופעת הספר, קריאה אילמת- הקורא ועיניו עם הספר, הקורא ותגובתו נפרדו מההקשר החברתי. הקורא נסוג אל מחשבותיו. מרבית הקוראים מעדיפים לקרוא לבד, (ואם יש מישהו לידם שיהיה בשקט). הספר ברא סביבה פסיכולוגית שעודדה אינדיבידואליזם.
הדפוס תרם ליצירת מושג ילדות:
הבגרות הפכה לעניין שצריך להגיע אליו, הישג סמלי ולא ביולוגי. הילדים הפכו למבוגרים בעזרת לימוד קריאה וכניסה לעולם הטיפוגרפיה. בכדי להשיג זאת היה צריך לחנך אותם, לכן באירופה המציאו מחדש את בתי הספר, כך עשו את הילדות לבלתי נמנעת.
התפתחות הדפוס חוללה שינויים חשובים בחברה. מלבד האפשרות לשכפל טקסטים כתובים בצורה אחידה וברורה, להמצאתו של גוטנברג, היה חלק חשוב בהפיכת הציבור מציבור שומעים לציבור קוראים, כלומר מחברה אוראלית לחברה אוריינית. שינוי מהותי זה, הוא שעודד שינויים קהילתיים ואת תפישת התושבים את הקהילה.
לפני הופעת הדפוס, חברי הקהילה לא ידעו קרוא וכתוב למעט חלק קטן בקהילה, כמרים ואנשי דת. על מנת לקבל מידע ותכנים, אנשי הקהילה התכנסו יחד והאזינו לדובר אחד.
בכל יום ראשון הגיעו כולם לכנסייה, שם הרצה המטיף בענייני דת ומסר מידע רלוונטי לקהילה, מידע נוסף כמו הודעות מהמלך למשל התקבל בכיכר המרכזית, שם היה נואם המדווח וכולם התכנסו לשמוע. התכנסות זאת, פנים אל פנים לכאורה, הייתה אישית והיוותה גורם מגבש, שכן כולם התכנסו באותו מקום.
לצד התפתחותו של הדפוס, התפתחו גם העיתונים והרומאניים ויותר ויותר אנשים ידעו קרוא וכתוב. כאשר מקבלים מידע ותכנים בצורה כתובה, אין עוד צורך להתאסף יחד, אלא כל אחד קורא לעצמו, עצם הקריאה הוא סריקה אילמת של טקסטים כתובים. הדפוס כאמור, אפשר שיכפול של טקסטים שנקראו על ידי החברים בקהילה, אי הצורך בהתאספות על מנת לקבל מידע וקריאתם של תכנים זהים, הביא להגדרה מחדש של מושג הקהילה, חברי הקהילה החדשים היו אלה שקוראים את אותם התכנים הכתובים. כל אלו הביאו לתפישה רחבה יותר של קהילה, האנשים השתתפו, באופן עקיף באירועים ובטקסים, החלה סולידריות ליחידות קולקטיביות גדולות יותר.
בכפרים עדיין רוב הציבור היה ציבור שומע, בני אותו כפר היו מתכנסים לשמוע את הכפרי המשכיל שידע קרוא וכתוב, זה היה קורא מתוך ספרים מודפסים, ספרים אלו היו ספרים זולים ובלדות שהפיצו הרוכלים, כך נוצרה תרבות פופולארית ורידוד תכנים.
כעת משסיפקו עיתוני יום ראשון את המידע הרצוי ליושבי הקהילה, לא התכנסו עוד כולם בכנסייה מדיי יום ראשון, העובדה שלא האזינו עוד למטיף, בין השאר על נושאים דתיים, הובילה לניתוק הדרגתי מהכנסייה והתרחקות מהדת.
הדפסת התנ'ך הקדוש בווריאציות חדשות, הולידה מגמות דת סותרות, מודרניות ופונדומנטליסטיות כאחד.
החשיפה לתכנים ספרותיים, עוררה כנראה את תאבון הקוראים שרצו תכנים עסיסיים יותר, כמו "בלדות מופקרות" "סיפורי שחיתות" ועוד.
ממה נבע כוחה של הקהילה הדתית?
*שפה קדושה וכתבים קדושים משותפים, בטחון בקדושתם.
*דמיון קהילת כלל מאמיני הנצרות .
*כמורה כלל אירופית.
*דו הלשוניות המתווכת בין שפה מדוברת ללטינית, מתווכת בין שמים לארץ.
מה גרם להתפוררות הקהילה הדתית?
*גילוי העולם החדש.
הרחיב את האופק התרבותי-הראה עוד תרבויות ודתות, גרם למידור טריטוריאלי של דתות-לכל דת ארץ.
*החלשות מעמדה של שפת הקודש.
ממה נבע כוחה של המלוכה השושלתית?
*נראתה לרוב האנשים כצורת השלטון היחידה שאפשר להעלות על הדעת.
*הלגיטימיות שלה נובעת מהאלוהות.
*התושבים הם נתינים ולא אזרחים.
*הגבולות מטושטשים וריבונויות מתערבבות.
מה גרם להתפוררות של המלוכה השושלתית?
*הלגיטימיות שנבעה מהאלוהות שקעה.
*מהפכות העולם המודרני.
*השליטים החלו מחפשים תוויות "לאומיות" למדינותיהם.
שלושה מושגי יסוד, שאבדן כוחם השפיע על היווצרותן של קהילות מדומיינות, לאומיות:
1.הקהילה, שהייתה קהילה דתית, קושרה לנצרות באמצעות תמונות, ספורים, שירים ודרשות, הכנסייה הייתה מקור המידע ומרכז החיים. שפת הקודש כמאפשרת גישה טובה יותר לאמת קיומית, זוהי השפה היחידה שנלמדה.
2.תפישת החברה והקהילה הייתה תחת מרכזים גבוהים -המלוכה השושלתית, שתושביה הם נתינים ולא אזרחים, נתפסה כסמכות עליונה, אשר מוקד עוצמתה נבע מהאלוהות. יצר הזדהות קהילתית בקרב התושבים.
3.המושג השלישי הוא תפיסת הזמן, לפיה לא היה הבדל בין קוסמולוגיה והיסטוריה, לא הייתה תפיסה
תודעתית לגבי ציר הזמן, כלומר הפרדה קיצונית בין עבר להווה.
-עם תחילת עידן הלאומיות והחילוניות, הידרדר מעמדה של הלטינית ופרסומים רבים הופיעו בשפות
מקומיות. בני אדם לא השתייכו עוד לקהילה הסובבת סביב הדת, או המלוכה כבעבר אלא, השתייכו לאומה.
מה הקשר בין דרכי הייצוג של הדת הנוצרית (למשל, הויטראז'ים בכנסיות) לאופן תפיסת העולם של האדם?
הייצוגים הויזואלים שהיו נהוגים בקהילות הקודש, דיברו ופנו אל תפישת העולם המקומית של המאמין. בכך הן תרמו לקירוב הדת אל מרחב מחייתו האישי. לבוש הדמויות וסגנונן התאים לאופי המקומי של הכנסייה הספציפית .
כיצד קשור נושא הקהילה המדומיינת לנושא של זמן ומרחב?
זמן: הקהילה המדומיינת פועלת בהתאם למושג הבו זמניות, אירועים יכולים להתרחש באותו זמן, במקומות שונים, לאנשים שונים. בנוסף, חברים באותה קהילה מדומיינת עשויים להיות בני תקופות שונות ומרוחקות זו מזו- חברים באותה קהילה לא באותו זמן.
מרחב: הקהילה המדומיינת אינה מחויבת למרחב מסוים. לכן היא עשויה לחלוק מרחבים עצומים, כל עוד מתקיימים תנאים מסוימים-אמונה בעיקרי דת, שפת קודש משותפת לכלל המאמינים הפזורים ברחבי העולם מבחינת מרחב, אך עדיין מהווים קהילה מדומיינת. במקרים רבים, כמו קהילה לאומית, הקהילה המדומיינת כן חולקת מרחב גאוגרפי משותף, אך גם הוא רחב.
כיצד תרמו הרומן והעיתון להיווצרות קהילה מדומיינת-לאומית?
*הרומן מחזק את תודעת הפרט כחלק מקהילה (מדומיינת) בעלת שפה משותפת לאום וגבולות משותפים, הוא מזהה עצמו כחלק מאומה. ביצירה "אל תיגע בי" למשל, מתוארת ארוחת ערב, אליה מוזמנים אורחים מהקהילה הפיליפינית, שלא בהכרח מכירים, הקורא מזהה אותם כבני קהילתו הדוברים את
שפתו, מה שמחזק את תודעתו כחבר בה.
*בעצם סגנונו, מעמיד הרומן דמויות שונות, בתיאור בו יש ביניהן קשר סוציולוגי, גם אם אין קשר ישיר
ביניהן והן לא מכירות זו את זו. הקורא מתוודע לגיבורים הלא מודעים זה לזה אך פועלים באותה חברה
ומעלה בראשו עולם מדומיין, שהוא ההקבלה ליצירתה של האומה. לדוגמא, ברומן עלילה פשוט, לגבר
מסוים, הנשוי לאישה מסוימת, יש מאהבת, שלה יש מאהב אחר. לא כל הדמויות ברומן נפגשות, אך
כולן חיות באותה חברה, באותו זמן, מה שמהווה אנלוגיה לאומה .
*במידה מסוימת העיתון הוא הקצנה של ספר אולם, הוא רלוונטי רק לאותו היום. הקריאה היא כמו מעין
טקס, (הגל אמר ש"טקס" זה הוא תחליף לתפילת הבוקר),למרות ש"טקס" זה נעשה באופן פרטי ודומם,
עצם היות הקוראים מודעים לכך שמיליוני אנשים, צורכים את אותם תכנים כמעט באותו זמן, יוצר
קהילה מדומיינת ומשריש קהילה זאת בחיי היום יום של החבר בקהילה זאת .
קפיטליזם הדפוס
אנדרסון עוסק בדפוס בהקשר המדומיין הקיים בין העיתון, הספר והשוק הקפיטליסטי והתעשייתי שעודד הדפוס.
אנדרסון מתאר את מספר הכרכים העצום שהודפס בין סוף המאה ה- 15 לשלהי המאה ה- 16 , כאשר בתי הדפוס מתנהלים כפס ייצור כאשר הספר למעשה הופך למוצר התעשייתי הראשון. הספר למעשה הופך למוצר צריכה המוני לכל דבר, לחפץ המיוצר ביחידות זהות ובצורה המונית.העיתון, כצורה מוקצנת של הספר, נמכר גם הוא במספר עותקים עצום והופך למוצר המוני מתכלה משום שהוא מיוצר בכל יום מחדש, כאשר אותה תעשייתיות והמוניות הולידה את הצריכה ההמונית והבו זמנית של תוכן, יצרו את טקס הקריאה היוצר את התודעה המשותפת, הנובעת מאותה פעולת צריכה.
כלומר, הקשר בין קפיטליזם הדפוס ליצירת הקהילה המדומיינת נובע כתוצאה מאותה תעשייתיות ופס ייצור. העיתון והספר הפכו למוצרים לכל דבר ולמעשה התאפשרה יצירה המונית וצריכה המונית שעודדה את הקהילה המדומיינת, בה כולם שותפים לאותו מדיום, בה כולם עושים בו זמנית את אותה פעולה.
שיעור 7
שיעור 8
סוזן דאגלאס-(רדיו)
- כיצד תרם הרדיו להתפתחות הקהילתיות והלאומיות?
לפני שידורי הרדיו, הרעיון של כל האמריקאים כחלק מאומה אחת, היה רק בגדר אידיאה. מליוני משקי בית באמריקה היו מנותקים ובלתי קשורים זה לזה. הרדיו אפשר לחבר את הבתים המרוחקים בערים הקטנות ובכפרים שהיו מחוברים לאומית אך, מנותקים פיזית. כתב בcentury magazine אמר שהרדיו "יפעל רבות ליצור תחושה של סולידריות לאומית בכל חלקי המדינה ובעיקר בישובים נידחים ובחוות". החקלאי יהפוך לחלק מהקהילה, הפריפריה תחדל להתקיים בזכות החיבור הדמיוני שהציע הרדיו. ביטוי משמעותי למטרת הרדיו כמביא לאחדות לאומית, הייתה הציפייה שהוא יהפוך את האנגלית לשפה האוניברסלית.
- מהי נקודת הדמיון בין קריאת העיתון המתוארת ב"קהיליות מדומיינות" של אנדרסון לבין האזנה לרדיו במאמר זה?
הרדיו גישר בין הרצון החברתי להיות בקשר עם מכלול הקהילה והרצון ליהנות מנוחות המרחב הפרטי. מדובר במדיום המוני, המאפשר ליחיד גישה לאותו ידע, לרוב בשפת הלאום. זהו טקס המוני המתבצע באופן זהה, בקרב מליוני חברים בקהילה, אלה מודעים לקיום חבריהם הנסתרים, גם אם אין הם מכירים אותם באופן אישי.
- מהי השפעת הרדיו על תרבות הפנאי, מעמדות חברתיים, דת ופוליטיקה?
*תרבות הפנאי הרדיו מילא את זמנם הפנוי של האנשים וגרם להם להרחיב את תחביביהם ולשתף רבים אחרים. המקלט הזעיר אפשר את המעבר בין העולמות והמקומות השונים ברחבי המדינה וזאת רק על ידי הזזת מתג קטן. אנשים מצאו עצמם ישובים ימים ולילות ליד מכשירי הרדיו ועוברים בין תחנות הרדיו השונות עד אשר מצאו תחנה שהתאימה להם מבחינה מוסיקאלית או התוכן התרבותי שלה.
*המעמדות החברתיים, "בעזרת הרדיו כל אחד שומע את המוסיקה כאילו היה לו את המושב הטוב ביותר באולם ", אם בעבר מעמד גבוה נקבע לפי המושב הטוב ביותר בקונצרט, הרי שהרדיו נותן לכל אחד את האפשרות הזו. הרדיו מאפשר להמונים את ההנאות אשר רק מעמד העשירים היה יכול ליהנות מהם.
*הדת, הרדיו קירב רבים מהעם האמריקאי אל עולם הדת בעזרת שידורי דרשות וטקסי מטיפים. למעשה הרדיו נתן לכל אחד, את התחושה שהוא יושב בכנסייה. התפיסה הזו שמאות ואלפים מאזינים לרדיו, הגיעה גם למטיפים שקיבלו תגובות נרחבות ודרישה לקבל עותקים מן הדרשות .
*בפוליטיקה ניכרה השפעתו של הרדיו, "הבום" הוסיף לקהל המאזינים מודעות פוליטית, הקהל יכל לשפוט ולנתח כעת את הדברים בצורה יותר טובה. אנשים יכלו להקשיב ולשמוע את המנהיגים בזמן אמת בו הם נואמים. הריחוק שהיה קיים היטשטש, העם למד להכיר את האדם והאישיות האמיתית מאחורי המושג שנקרא פוליטיקאי. הפוליטיקאים עצמם "ניצלו" את ההזדמנות הזו כדי להגיע לרגשותיהם וליבם של המאזינים ופחות אל השכל מה שהיה מקובל עד כה, ובו בעת היה עליהם לשקול היטב את דבריהם כיוון שבניגוד לנאומים הכתובים כעת לכל מילה יש משמעות עצומה יותר.
No comments:
Post a Comment