אייזנשטיין: "עלייתו של ציבור הקוראים"
יישנו קושי לחקור את הדפוס:
המחקר מתבצע באמצעות הדפוס עצמו: המחשבה כבר מקובעת לתבניות של הדפוס וחושבים בקריטריונים שלו.
מבצעת חלוקה ל3 תקופות:
1. העתקה ידנית ע"י נזירים (לפני הדפוס) .
העתקה של כתבי יד ע"י נזירים. אין סופר טיפוסי , על עותק הוא יצירה.
אין ידע מדויק על תפוקה ממוצעת או שיטות אופייניות
2. שלב הביניים- חנויות כתיבה. העתקת ספרים ע"י חילוניים .
במאות ה12-13 . העתקה למטרות רווח.
3. המאה הראשונה שלאחר המצאת הדפוס- תקופת הינקות .
אחידות , מהדורות ( ריבוי עותקים) , חלוקה לסגנונות וסוגים.
הדפוס מתפתח כענף כלכלי חילוני ( מוקמות גילדות-ארגונים מקצועיים)
החברה הייתה מוכנה להופעת הדפוס – ככלי להפצת רעיונות והשכלה.
הכנסייה התנגדה לדפוס בגלל שהוא ערער על המסורת הקיימת ופגע בסגפנות ובטיהור של הנזירים המעתיקים בכתב יד.
יד = כוח : הדפוס פגע בהטיה הפוליטית הייחודית של הידע השייך לנזירים.
בנוסף היא בחנה את נושא הקריאה השקטה- קריאה זו לא גרמה להעלמות הקריאה בקול .
הדפוס לא החליש תופעות אורליות כגון קריאה ונאום .
הקריאה השקטה הייתה קיימת עוד לפני הדפוס.
הדפוס מנציח , משמר ומפיץ נאומים ופרוטוקולים- גורם לאדם לנסח בזהירות את דבריו.
הדפוס מעלה את " קהל הקוראים" והתפתחות ספרות קלה ופופולרית (כמו הרומן הרומנטי)
הדפוס יוצר חלוקה: קהל השומעים- קהל הקוראים
· הדפוס מחזק את החילוניות : במקום הכנסייה כמקור מידע עולים בתי הקפה של יום א' (העיתון מחליף את תפקיד הכומר והקהילה הדתית כמקור חדשות)
· כתוצאה מזה יש החלשות של קשרים אישיים ועליית האינדיבידואליזם .
· הספר מוריד מהקונפורמיות החברתית והתפתחות של אנשים חריגים .
· הדפוס מאפשר אילוזיה – השתתפות באירועים מרוחקים.
· הדפוס מגדיל את רמת הבירוקרטיה
· את מקום "המספר" תופס "המשכיל"
במאמר מסיבה הכותבת את תשומת לב האקדמיה בכלל וההיסטוריונים בפרט לכך, כי לא נעשה הרבה בחקר השפעות המצאת הדפוס על ההיסטוריה האנושית. במיוחד, מציינת הכותבת, כי לא נחקרה דיה התקופה התרום-דפוסית, בה רווחו יותר הספרים והיתה תרבות של הקראה בפני ציבורים במקומות שונים, אך תקופה זו נחקרה מעט מאוד ולכן לא ניתן להבין נכונה את שלב המעבר מן הכתב הידני לדפוס.
הכותבת נותנת דוגמאות רבות לקושי שבמחקר השפעות הדפוס, וזאת על מנת להסביר מדוע לא נעשה מספיק עד כה ועל מנת לעודד חוקרים אחרים להרחיב את המחקר בתחום זה.
ההיסטוריונים, אשר להם המילה הכתובה והדפוס הם כלי עבודה ראשונים במעלה, דווקא הם צריכים היו לבחון לעומקן את השפעות מהפכת הדפוס על האנושות. פלא, בעיני הכותבת, כי המציאות היא אחרת, ואין למצוא מחקרים רציניים ומקיפים בנושא זה.
פרסום אחד, פופולרי-למחצה, של סטיינברג אמנם אומר כי "אין להבין הבנה מלאה שום אירוע פוליטי, חוקתי, כנסייתי או כלכלי, או תנועה סוציולוגית, פילוסופית וספרותית בלי להביא בחשבון את ההשפעה שהשפיע עליהם מכבש הדפוס". אך, למרות המחקרים הרבים בנושאים הנזכרים הנ"ל, אין כמעט ציון של השפעת הדפוס על תחומי חיים אלו במחקרים אלו. מסתבר, כי המשימה לקשר בין הדפוס לבין השפעותיו בכל התחומים הללו היא קשה מכפי הנראה.
קשה להגדיר את השפעת העלייה הדרמתית בכמות ובגיוון התעודות הכתובות על דרכי למידה, חשיבה ותפיסה אצל קבוצות עלית של יודעי קרוא וכתוב; קשה גם להגדיר את השפעת אחידות הטקסטים המודפסים על חוקים, שפות או מבנים מנטליים.
ישנם קשיים רבים בחקר השפעות הדפוס, אך אפשר היה להתמודד ביתר הצלחה עם בעיות אילולא עמדו מכשולים אחרים בדרך.
כדי להבין את השינויים שהתחוללו בעקבות המצאת הדפוס, למשל, עלינו להכיר את התנאים ששררו טרם היות הדפוס. אלא שאנו יכולים לצפות בתנאים ששררו בתרבות כתב היד רק ע"י קריאה בדפוס! זהו פרדוקס שמקשה מאוד על חקר השפעות הדפוס.
קשה להבין את הפער בדרכי החשיבה בינינו, הקוראים המודרנים, לבין קבוצות העלית המשכילות בתקופת התרום-דפוס שהתבססו אך ורק על טקסטים שהועתקו ביד. כי אין בימינו תרבויות בהן הכתב מועתק ידנית. הניסיונות לשחזר את הנסיבות שקדמו לדפוס מכניסים את החוקר למצוקה.
הכותבת מפרטת כמה מאפיינים חשובים לתקופת תרום-הדפוס: אפילו קבוצות העלית המשכילות הסתמכו במידה רבה מאוד על התורה שבעל פה. אפילו למידת "ספר" היתה תלויה בעיקר במילה המדוברת. לא היה "טיפוס" של תרבות קריאה. לכל אזור היו מאפיינים שונים. דרכי אספקת הספרים היו שונות ממקום למקום.
לאחרונה, למשל, הסתבר לכותבת, כי בניגוד למה שחשבה ופרסמה במאמר קודם, היה המעבר של מלאכת הפקת הספרים לא ישירות מחדר ההעתקה אל סדנת המדפיס, אלא היה שלב ביניים של שלוש מאות שנה (!) בו הוצאו ספרים בחנויות ספרים בעלי מערכת הוצאה לאור שהעסיקה מעתיקים שכל אחד מהם כתב חלק אחר באותו הספר.
הכותבת יוצאת ישירות נגד קביעותיו השטחיות, לדעתה, של החוקר, מרשל מקלוהן, שלא התחשב מספיק ברבגוניות הדתית, הלשונית, החברתית והכלכלית של ציבור הקוראים באירופה. למשל, בהשפעות של המעבר משיח קריאת ספר לקריאה אילמת (סריקה אילמת), במעבר ממגעים פנים-אל-פנים לפעולות גומלין בלתי אישיות יותר.
ועם זאת, יש לזכור ולהבין כי גם לאחר פריחת תעשיית ספרי הלימוד, עדיין נשאר מקום חשוב להרצאות בחדרי הלימוד, ודרשות המטיפים לא הפסיקו לאחר הדפסת דרשותיהם.
הקריאה השקטה בספרות מודפסת הביאה לסוג קריאה שאפיין קודם לכן קריאה בספרי קודש, קריאה בבדידות ובהגות. קריאת העיתונים במאה ה-17 התאפיינה בשתיקה קודרת השונה לגמרי מצורת העברת הידיעות האורלית. תפקיד הכומר בהפצת ידיעות הוחלף ע"י העיתון. וזה, מצידו, גרם להתרופפות קשרי הקהילה המקומית, שלא היו צריכים להתאסף כדי להתעדכן בחדשות החשובות לקהילה.
ציבור הקוראים החדשים הפך מפורד ואינדיווידואליסטי יותר מציבור השומעים הישן. טבע האדם כחיה פוליטית שוב לא התיישב עם המודלים הקלאסיים לאחר שהטריבונים של העם הפכו מנואמים בכיכר העיר לעורכים של עלוני חדשות ועיתונים. החומר המודפס עודד דבקות אילמת במטרות שדובריהן לא חיו בקהילה יחידה ושפנו מרחוק אל ציבור בלתי-נראה. הכל השתנה: מסחר, עסקי דלא-ניידי, צורת הפצת דברי השליטים ולכן גם צורת שליטתם.
לסיכום, מזכירה הכותבת כי גם מחקרים היסטוריונים עכשוויים יזכו מאוד אם יביאו בחשבון את השפעות הדפוס.
אייזנשטיין: "עלייתו של ציבור הקוראים"
No comments:
Post a Comment