צילום רחוב
הנרי קרטייה ברסון- צלם שצילם עם מצלמת הלייקה באירופה בשקט בלי שישימו לב. התמקד ברחוב- בלא מבוים, בחיי היומיום והמקריות. המציא את המושג "הרגע המכריע". היה לו חשוב לקחת רגע בצילום, בשיא שבו החיבור בין אור לתנועה וקומפוזיציה, כל אלה באים יחד לתצלום מושלם שכשמסתכלים עליו לא חושבים לרגע שזה יכול היה להיות אחרת. עניין אותו לתפוס את הרגע, לא את האנשים. הוא עשה זאת על ידי התמקמות במקום מסוים והמתנה לרגע המכריע וצילומו. הקים עם שותפים את סוכנות הצילום הראשונה בעולם – מאגנום – שהצעידה קדימה את רמת הצילום העיתונאי.
למשל- תמונת האיש מעל השלולית- הכל מתחבר. הפסיעה הפתוחה מעל המים, תחושת ריחוף ותנועה, הקבלה לרקדנית שבפוסטר, הבדלה בין האדם הסטטי שמקביל לשעון- תחושת זמן והמשכיות. השתקפות הדמות במים- אפקט הצילום למציאות). תמונת שני האנשים והרכבת- V, יחסים בין דברים, אסטטיקה צילומית של הקבלה. תמונת המדרגות והאופניים- מדרגות מסמלות תנועה,מזמינות פנימה,בחירת לוקיישן נכון והמתנה לרגע הנכון, בו האיש ממלא את החלל הריק, האיש לא בפוקוס, טשטוש מול חדות. תמונת ילד רץ בולנסיה- תחושת תנועה, חיתוך הרגליים נותן תחושת ריחוף.
המקריות- ניסיון לתפוס רגע מקרי ולתת לו משמעות, במטרה לתפוס את חיי היום יום ולתת להם פן ייחודי.
הרגע המכריע- מושג בנטבע על ידי קרטייה ברסון. רגע בו הפרספקטיבה נכונה לפי הקווים, ההקבלה והדימויים - גיאומטריה של התנועות והצורות בסביבה. רגע אמיתי ולא מבוים, שהיה ולא יחזור על עצמו.דגש על זרימה דינאמית של תנועה שנלכדה ברגע הנכון, בלי ויתור על צורה וקומפוזיציה מיוחדים. חיבור קווי התנועה, האור, הנושא, והבלתי מתוכנן.
מצלמת לייקה- הייתה זו מצלמה קלה, ניידת, מהירה ומדויקת, שהכניסה מהפכה בעולם הצילום. יש סרט פילים רגיש לאור עליו מצולמות התמונות. בעזרת כל תכונות אלו, התאפשרה חשיפת עובדות שקודם לכן היה קשה להנציח. ניתן היה לקחת אותה לכל מקום וכך להנציח רגעים מכריעים, לצלם את המקריות. חדרה לפרטיות, הנציחה חולשות אנושיות וסבל אנושי. אפשרה את צילום הרחוב
המשוטט -הפן המובהק של רחוב הוא המשוטט- שמסתובב ברחוב, זה גם מה שעושה הצלם. מושג המבטא קשר ישיר בין צילום לשוטטות. דמות המשוטט, משוטטת בחוסר מעש בערים ותוך כדי שוטטות מצלמת או כותבת.מחכה שמשהו מעניין ייקרה, ערנית לסביבה.
רוברט פרנק- צילם ברחוב האמריקאי. התעניין פחות בקומפוזיציה ויותר באנשים, ברגש. צילם את אנשי ארה"ב שהתהלכו עם האף למעלה לדעתו, ולכן צילם הומלסים ומורעבים. הטכניקה פחות עניינה אותו, אלא התפיסה של הרגע. (למשל- צילום של טיפוס לונדוני מהגב- אוחז עיתון מאחור- כך הפך לדמות מאופיינת ולא אישית כמו כל אחד. מאפיין את האזור- את לונדון.) צילם את העם- את ניו יורק, חיי הלילה שלה, טיימס סקוור, הפרדה ברכבת בין שחורים ללבנים. פרסם את הספר "האמריקאים" בו היה אוסף צילומים על אמריקה קשת היום, שביטאו ביקורת נוקבת על החברה האמריקאית. צילם מהמותן.
מושגים בצילום
No comments:
Post a Comment