כתיבה יוצרת

כתיבה יוצרת היא במובן מסוים אם כל האמנויות. זוהי כמובן קביעה רדיקלית למדי שאומרת כי כתיבה יוצרת באה לפני אמנויות אחרות כמו ציור, פיסול, ריקוד, מוזיקה, צילום ועוד. אך הטענה כי כתיבה יוצרת היא אם כל האמנויות אינה אומרת כי היא עדיפה עליהן או חשובה יותר מהן, אלא כי המדיום של כתיבה יוצרת מכיל את התמצית המפושטת ביותר, הגרעינית ביותר, של כל האמנויות האחרות. בכתיבה היסודות הויזואליים באים לידי ביטוי בדמיונו של הקורא. המוזיקה היא בריתמוס של המילים והטקסט, הכוריאוגרפיה בעלילה, ועוד.

כתיבה יוצרת היא אם כן אמצעי ראשון במעלה של ביטוי אמנותי. מהי אם כן כתיבה יוצרת? האם זו המוזה, כמו אצל הומרוס, שמדברת דרכנו, או דרך העט או המקלדת שלנו, את דבריה? האם כתיבה יוצרת היא, כמו אצל ביאליק, הפנייה שלנו אל עצמנו, אל החוויה הפנימית ביותר שלנו, אל הייסורים שהסבו לנו החיים והצטברו בתוכנו כמו מאסה גולמית שמחכה רק ללבוש צורה במילים? ואולי כתיבה יוצרת היא עמל, היא עבודה שמצריכה מיומנות, השקעה, מחויבות, נכונות לשאת בעול (כמו אצל אלתרמן ב-"אלוהיי ציווני שאת לעולליך..."? כנראה שבכל מה שנוגע לנושא של כתיבה יוצרת הכל נכון כפי שהכל לא נכון, האדם שמתיישב אל המלאכה של כתיבה יוצרת נושא עליו את כל הארכיטיפים האלו ועוד נוספים שמעצבים את החוויה, את הרגע, את האופן והתוצאה של הפנייה של האדם אל המדיום של כתיבה יוצרת.

מה זו כתיבה יוצרת טובה? גם על כך אין באמת תשובה ברורה יתר על המידה. כתיבה יוצרת טובה היא כמובן דבר שבעיני המתבונן. אך מיהו המתבונן על כתיבה יוצרת? האם זה הקורא שלו מיועד התוצר של כתיבה יוצרת? ואם כן, האם זהו קורא ממשי כלשהו או שאולי זהו קורא אידיאלי, קורא מופשט שאליו אנחנו מדברים? ואולי הקהל של כתיבה יוצרת הוא בעצם האדם עצמו, בשעה שהוא יושב לבטא את עצמו, להגדיר את עצמו, בעזרת המדיום הכל כך עתיק הזה של כתיבה יוצרת? ומה מהות היצירה דרך כתיבה יוצרת? מה בעצם אנחנו יוצרים כאן, איזה עולם אנחנו בוראים? מה המשמעות שלו ומה התוקף שלו לגבי חיי היומיום? כנראה שיש יותר שאלות מאשר תשובות בכל מה שנוגע לתחום של כתיבה יוצרת, ואולי זה אחד הדברים שבאמת הכי יפים בה.