הקדמה: מהמצאת הכתב עד המצאת הדפוס במאה ה-15 יש פער רחב. השאלה היא איך יתכן שנעצרה ההתפתחות? לאן נעלמה הקידמה היחסית באגן הים התיכון? האם יש מישהו שמחזיק בה באופן מכוון? עד כמה הציבור יכול לגשת למידע? ומהי נק' המפנה?
תחת האימפריה היוונית הוקמה האימפריה הרומית, ככל שהאמפריה גדלה היא דורשת מנגנונים ומאבדת בשלב מסויים שליטה. לאימפריה הרומית קורים 3 ארועים שעצרו את התקשורת (הדפוס):
1. הם אבדו את אחיזתם באזור מצרים- איבוד שליטה בייצור נייר. המקום בו מיוצר הנייר עליו רושמים נאבד...
2. מנסים להמשיך את התפשטותם צפונה ומערבה ונתקלים ב-2 בעיות: א. הם לא הנודדים היחידים- יש שבטים חזקים פיסית שנודדים והורגים הרבה רומים – בעיה צבאית מורכבת . ב. היתרון הכלכלי לא קיים עוד באירופה.
3. "השליט החילוני" מתחיל להיכנס לאזור אירופה ומתחיל להפריע לאמפריה הרומית. במקביל הנצרות נכנסת לאירופה באופן משמעותי במאה ה-4 לספירה, ולימים הופכת לגורם חזק מאוד. האמפריה הרומית מתמוטטת מסיבות שונות (היא גדלה, הנצרות נכנסה וכ"ו).
הנצרות קמה באירופה ובמשך מס' שנים לא צברה הרבה כוח. באופן הדרגתי היא עברה יבשתית וימית לתוך אירופה. הנצרות תופסת את החברה והתרבות באופן משמעותי.
אירופה מתנצרת, עד המאה ה-5 אירופה היתה פאגנית. עד אז אנשים חיים שבטיים, באיזור בוצי וקר, כשאין גורם אחד המקבל החלטות. הנוצרים הראשונים שהגיעו לאירופה, ניצרו אנשים בדרכים פרימיטביות (לדוג' אנשים התפללו לעץ אלון, תוך כדי כרתו עץ בסוף התפילה אמרו להם, הנה כרתנו עץ והעולם לא נפל- בואו תהיו נוצרים).
הכנסיה פועלת באמצעות שכנוע (propaganda- תעמולה ושכנוע)- זהו מושג כנסייתי במקור.
החברה האירופית באותה תקופה היא פרמיטבית ורכה ניתן לשכנע אותה בכל דבר (אם זה לא גורם הרס וחורבן אז כדאי להיות דתיים). החברה נשארת ילדותית שנים רבות (הענקת שטרי מחילה נגד דבר וכ"ו). האמונה המוחלטת ביכולת הכנסיה בסיוע לפרט נשמרת כ-1000 שנה.
הכנסיה מרכזית בחיי החברה, באותה תקופה כבר קיים הכתב. מדוע זה לא התיישב יחד? אם יש כתב ואנשים יודעים קרוא וכתוב מדוע יש מעתיקים? המעתיקים הם לרוב אנשי הכהונה הדתית (משפחות מרובות ילדים [ בד"כ עניות] שלא יכולות לטפל בכל הילדים שולחות ילד לכנסיה כתרומה לאל). ילדים אלה הפחות מוצלחים לומדים קרוא וכתוב והופכים למעתיקים.
החומר הכתוב הוא בשפה הלטינית- השפה השולטת. השפה הלטינית שולטת בכל העולם באותה תקופה (כמו אנגלית שלא כולם מדברים). המעתיקים כותבים בלטינית- אך האנשים לא יודעים בכל מקום לשנות ולכן הם לא יודעים לפרקש זאת. השימוש בלטינית מגן על הכנסיה: * התפילה בלטינית- כך שהמאמין הפשוט חסר הקרוא וכתוב אינו מבין מה אומרים לו- ובלי להבין אומר אמן. * הכנסיה הופכת את הכתב, שיכול להיות נייד (שהרי כבר יש נייר) לנייח (שאינו זז). כתב נייח- מתאים לחברות דתיות (נמצא ברשות הכנסיה בלבד, הידע לא זז ממקום למקום והשארתו ככתב נייח מעצימה את יכולת הכנסיה). [כתב נייד מתאים לחברה צבאית].
הכנסיה הופכת את הכתב לנייח ע"י צמצום אפשרויות העתקה (100 פעם בלבד או רק לבישופים וכ"ו). הספרים יושבים בספריות, הספר מיועד למס' אנשים יחד. רק הספרן מחליט אם יעתיקו את הכתוב או לא ומי רשאי לקרוא בספר. ההחלטות כה נוקשות עד שבמאה ה- 16 (לאחר המצאת הדפוס), קובעת index- רשימת ספרים האסורים לקריאה. המעתיקים הם התלמידים הגרועים. הם עוסקים בהעתקת הטקסט כשהאות הראשונה היא חתימת המעתיק- לפיה ניתן לזהות אותו. מסביב יש ציורים שניתן לקרוא. הציורים מעבירים, מסר של מעתיק מסויים.
הכנסיה מחביאה ספרים שאינם מכוונים לנצרות או ששורפים אותם. הספריות בנויות כמו מבוך, מלבד המורשים לאף אחד אין גישה לספרים. הכנסיות הקתוליות עצומות בגודלן (מבנים גותיים), האדם מרגיש קטן ואובד עצות אל למולה. מי שמנסה להפיץ ידע זוכה להוצאה מהחברה (ex- communicatio) מהתקשורת.
האנשים שמנסים להרחיב ת השכלתם הם אוייבי הכנסיה. הכנסיה היא האחראית הבלעדית על החינוך לילדים, בתי ספר ומהמאה ה-12 יש אוניברסיטאות וקולג'ים (עד היום באמצע הקולג' יש כנסיה). כלומר, הנוצרים פותחים פתח
להשכלה. לימוד עד המאה ה-12 נעשה ע"י שינון בע"פ, למרות שיש כבר כתב.
5 גורמים מרכזיים מעבירים ידע לציבור:
1. הכנסיה- יוצרת בתי ספר, אונ' וסיפריות. בנוסף, אדם שנולד באירופה נרשם ונטבל בכנסיה, בתי החולים בכנסיה, החתונות בכנסיה. הכנסיה היא גורם מתווך של האכלוסיה.
2. מסחר וכלכלה- בזמן העסקים הסוחרים מעבירים מידע ממקום למקום (חשוב ביותר!!!!!).
3. זמרים נודדים- הזמרים מופיעים ובהצגתם ושירתם הם מספרים על מה שקורה.
4. סיפורים בע"פ- מעט יודעים קרוא וכתוב (מדובר ב-3%), רובם יודעים לדבר ולשמוע. יש אנשים שמספרים את הסיפורים הקהילתיים "זוכר בע"פ ע"י שינון". בהמשך המספר קורא מהדף כי הקהל לא יודע קרוא וכתוב.
5. אלמנט נדיר: החלפת מכתבים בין גורמים שלטוניים- רק לאחר המאה ה-12 אנו מוצאים אנשים מחוץ ליד השלטונית שיודעים קרוא וכתוב. ההתכתבות מעבירה בעיקר מידע רישמי: צבאי, כלכלי ופוליטי.
* נק' המפנה בשליטת הכנסיה היא ביצירת הדפוס.
שם הורד- אומברטו אקו
מתאר איך נראה המנזר:
סקריפטוריום- האולם בו נעשית עבודת הנזירים- העתקת הספרים ותרגומם (העתקת הספרים נעשתה לרוב ע"י הנזירים). מקום גדול מאוד, מואר מאוד ע"מ לנצל את האור בצורה מקסימלית. תפקיד הנזירים היה לימוד ומחקר של דברי שמיים. היו שם מעתיקים, מאיירים (מהאיורים ניתן להסיק על מחשבות המאייר,גם לגבי כתבים אחרים), מתרגמים לשפות שונות, מתמחה ברטוריקה.
* הציורים הם לגיטימיים ובלבד שלא יפגעו בכבוד האל, ניתן ללמוד מהם, לצחוק מהם (בגבול הטעם הטוב כמובן), אך יש שם גם מראות רעות שכופרות בכבוד האל ושמות אותו ללעג ויש להזהר מפניהם.
הספריה- מקום חשוך מאוד, קטן מאוד כמעט אף אחד לא יודע איפה היא נמצאת וגם מי שיודע, לא יודע להתמצא בה. היחיד שמתמצא בה הוא הספרן- לרוב איש מבוגר ועוזרו.
הספרים מסודרים לפי סדר הגעתם ולכן איש אינו יודע את מיקומם חוץ מהספרן ועוזרו. בנוסף, נוהלה רשימה מדוקדקת וקפדנית של כל הספרים עד לפרט הקטן והם סודרו בצורה מאורגנת מאוד.
בכדי שאדם יקרא ספר, הדבר מצריך את אישורו של אב המנזר. קיימת יראת כבוד למעמד גבוה משלך באופן מוחלט וללא עוררין.
כל ספר שנכנס לספריה עובר צנזורה דתית.
קיימים 2 סוגי ספרים:
1. ספרי קודש.
2. ספרות קלאסית מיוון ורומי---- ספרים שהגישה אליהם נמנעה, ואנשים לא ידעו כלל על קיומם.
קיים איסור לקרוא חלק מהספרים, רק מי שחזק באמונתו יכול להחשף לספרים אלה, אבל לא יתדרדר לתרבות רעה. הפחד היה שאנשים יקבלו רעיונות חדשים וישאלו שאלות על הדת. בספרים יש חכמה שונה מחכמת האל, הם מעלים ספק והספק מהווה איום על האמונה- זו הסיבה שהגישה אליהם נמנעת. האמונה היא מאוד קיצונית ואבסולוטית ולכן הנסיון למנוע מאנשים להיחשף לדברים חדשים הוא מאוד חזק.
שם הוורד – אומברטו אקו
נקודות מתוך הפרק "אחרי מנחה":
- הכנסייה הייתה מפוארת וגבוהה, ודרכי הגישה בתוכה היו קשים להליכה.
- כל כנסייה הייתה מקדישה חלק גדול משטחה לטובת המעתיקים, הבלשנים, העוטרים, הרשמים והמתרגמים. המעבר מתפקיד לתפקיד היה תלוי בכישורים ובגיל (מין התקדמות בדרגה מבחינת התפקיד).
- הכנסייה דאגה לשמור את כל הספרים ולנהל רשימה מדוקדקת וקפדנית של כל הספרים עד לפרט הקטן ולסדרם בצורה מאורגנת ביותר.
- הגישה לספריה הייתה מוגדרת לאנשים מעטים מאוד (בסיפור זה רק הספרן) והוא היחידי שיכול היה לפענח את השיטה בה רשומים מיקומי הספרים.
- אין לבזות בכתוב או בציור את האל ואת מעשיו.
יראת הכבוד למעמד הגבוה ממך חייב להיות מוחלט וללא עוררין
No comments:
Post a Comment