גדעון קוץ, "העיתונים העבריים הראשונים באירופה – היבטים כלכליים וארגוניים"
מהן בעיות ההפצה והתמחור של העיתונים הראשונים באירופה?
המעבר מעיתונות של אנשי עט פרטיים לשירותי הצרכנות הציבוריים של אמצעי תקשורת ההמונים היה קשה במיוחד באירופה.
הכותב היהודי זכה למעמד גבוה בגלל השימוש במילה הכתובה שהיה לה ערך רב כיוון שהיא עודדה את שימור המסורת, אולם מעמד זה לא הביא עמו תגמול כספי.
היהודים לא יכלו להתבטא באופן חופשי ולהעביר ביקורת על הפוליטיקה בארצם, בשל מעמדם הנמוך יחסית של היהודים באירופה. יש לציין כי המיוחסים היהודים המעטים שזכו לעסוק בעיתונות, לא עסקו ב"פוליטיקה יהודית" או בעיתונות יהודית גם אם הם סייעו בתחום הפיננסי. העיתונים העבריים היהודיים ניהלו מבצעי התרמה לתמיכה בקהילות יהודיות במצוקה ומאוחר יותר שימשו במות לויכוחים קהילתיים. הקמת בתי דפוס ורכישת אמצעים טכניים להדפסה היו כרוכים בהשגת הון התחלתי שאותו הזרימו גורמים בעלי ממון בחברה היהודית שסבלו מתלות פוליטית-כלכלית בנוסף ללחץ חיצוני מצד המדינה.
מה היה אופי יחסי מו"ל- כתב ? מי היה העורך ומה היו הבעיות בתפקיד עוזר עורך?
העיתונים העבריים היו עיתונים של איש אחד, משמע שמוציא לאור (מו"ל) הוא גם העורך, אך כיוון שלא כולם היו אנשי עט מובהקים, או שלא רצו להקדיש את כל זמנם לעריכה, הם שכרו עוזרים, אך כולם היו כפופים למו"ל. חלקם לא האריכו ימים במערכת בגלל שלא קיבלו על עמלם כסף על עצם פרסום כתבתם בעיתון שראוי היה לכבוד ותמורה מספקים.
מהו הגוון הפוליטי שהתלווה לעיתוני "המליץ" ו"היום?
עיתון "המליץ" הפך ב1886 לדגם טוב לניתוח מהפכים הכלכליים- ארגוניים בעיתונות העברית. בעיתונים אלה התרחשה לראשונה אחרי מאבק סמכויות ארוך , גם אם לזמן מוגבל, ההפרדה ההיסטורית בין תפקידי המו"ל והעורך. לעיתון זה היה פן פולטי משום שהוא שימש כביטאונה של תנועת ההשכלה ואח"כ כביטאונה של התנועה הפוליטית "חובבי ציון".
מה היה מעמדו של העיתונאי באותה תקופה? האם הוא מקביל למעמדם בימינו אנו?
מה היה אופיה של הפרסומת בעיתון , תוך השוואה למודעות המסחריות בעיתונות כיום?
חלקה של הפרסומת המסחרית לא היה גדול בעיתונים העבריים לא מבחינת הכמות ולא מבחינת תרומתן להכנסות העיתון. הסיבה לכך הייתה בעיקר קהל הקוראים המוגבל. כיום הפרסומות המסחריות תופסות חלק נכבד בעיתונות, זאת בגלל קהל הקוראים הרב והביקוש.
התרחבותו של קהל הקוראים לציבור הטרוגני יותר גרם לפרסום מוצרים כלליים ולא רק יהודיים, לדוגמא : קוסמטיקה. לראשונה נעשה כאן שימוש יומיומי וחילוני בהשפעה עברית ולא דתית. בשל כך היה צורך באישור הרבנים בכדי לקבל הסכמה כוללת של הקהילה היהודית. הפרסומות היו בעמוד האחרון כיוון שלכתבות הייתה חשיבות גבוה יותר, להבדיל מהיום.
גדעון קוץ, "העיתונים העבריים הראשונים באירופה – היבטים כלכליים וארגוניים"
No comments:
Post a Comment