Tuesday, August 30, 2011

היסטוריה של אמצעי התקשורת - מדיה וחדשות בעידן העתיק


תקשורת זו קיימת מאז האדם הניאנדרטלי (האדם הקדמון), לא ידוע הרבה על חייהם, אך הם היו קופים אינטילגנטיים (לפי גודל המוח 1 קילו לעומת שלנו 1.5 קילו). (תקשורת זו מדברת על השומעים- החירשים נחשבו אז למפגרים).
מסירת המידע היתה לפי הקול, שפת הגוף ותנועות הפנים, כשהסימנים מותאמים לחברה,  ובכל חברה הסימנים יכולים לסמל דברים שונים. בתקשורת זו אי אפשר לשמר דברים, הכל בה מסתמך רק על הזיכרון. התקשורת שבע"פ התחילה התקופת האדם הקדמון ונשארה דומיננטית עד שלהי המאה ה-19, למרות שהכתב והדפוס היו כבר קיימים באותה תקופה, רק אנשי הדת והשלטון ידעו קרוא וכתוב- רק במאה ה-20 רוב האכלוסיה של העולם יודת קרוא וכתוב.
עידן הקרח – האדם הפרימיטיבי באירופה חי באקלים קר של קרחונים ושלג, מה שמעניין אותם בעיקר היא משימת ההישרדות, שיהייה להם מזון והגנה, לא היה להם זמן לתרבות פנאי (לכן לא התפתח אז הכתב).
התקשורת היא מוגבלת, ולכן גם היכולות מוגבלות, במצב של תנועה בחיפוש אחר מקום יבש ותזונה הם נתקלים בקשיים- לא אכלו טוב, לא ראו טוב (עיינהם היו קטנות בגלל השלג). הם חיו באיזור ובתחום מוגדר. בד"כ הם שכנו במערות (יבש) ולכן הרבה ציורים נמצאו שם.
אנו יודעים פרטים על תקופה זו בשל החניטות בשלג.
"ההומו סיינפנס"- האדם שקרוב לנו (בעל מוח 1.5 קילו), יצור תבוני יותר ובעל יכולות גדולות יותר.הם יכלו להשתמש ב"אגודל"- יכלו להחזיק כלים ששימשו לצרכים השונים. הם המציאו מילים, קולות משפטים- תקשורת שבע"פ מורכבת יותר. הותירו אחריהם: עדויות של כדים, פסלים חרבות. הם לא היו עסוקים רק בהישרדות מה שהותיר להם זמן ל"תרבות פנאי": גילוף פסלים ועשיית כלי עבודה.הם השתמשו בקול כדי לתקשר (רואים זאת לפי החיך), קולות ושפות פרימיטיביות עם אוצר לשוני דל. מצב החניכיים מגלה את מצב התזונה שלהם, הפה למעשה עוזר לחוקרים לדעת על אורך חייהם של האנשים בעידנים אלה.
שרידים של ציורים וכלי ציד, מעידים על נסיונות האדם בתקופה זו לשרוד. התקשורת אז היתה באמצעות הקול וע"י הבערת אש, לשם העברת מסרים.
בתקופה הפרה-הסטורית אנשים מתו בגיל צעיר- 30 הוא הגיל הזקן ביותר.
ההנחה היא שהוצאת הקול הינה כשרון מולד בבסיסו.
הם פיסלו חפצים שונים למשחק, לאמונה וחלקם אף שימשו אותם לחיי היומיום (פיסול ובניית כלי צייד).  במערות באירופה רואים ציורים רבים של סוסים ומכאן אנו מבינים כי לסוס משמעות רבה באותה התקופה.
לדיבור יש יכות תודעתית גדולה ומשמעותית. מאפייני התקשורת המדוברת:
1. כשיש שפה משותפת כולם יכולים לתקשר בינהם – נוצרת בעיה בתקשורת עם חברות אחרות.
2. ניתן לייצר תרבות עממית- לספק מידע, בידור- באמצעות כינוסים ושחקים, עם הצגות- לספר סיפורים וכיוצ"ב. 
החברה היוונית: זוהי חברה מאוד מפותחת התחילה להתפתח במאה ה-3 לפנה"ס: ארכיטקטורות, סחר ימי, גידולים שונים ועוד. אנו יודעים יותר על התקשורת שבע"פ בחברה זו, כי הכתב כבר היה קיים. היוונים פיתחו שיטה- קונכיה ויקואלית, שמאפשרת שמיעה טובה יותר של הקהל. מתקופת האלף ה-4 לפנה"ס, החברה היוונית היתה מפותחת ומתקדמת באופן יחסי.
בתוך היעדן היווני ישנה תקופת ימה"ב היוונים- 1200-800 לפנה"ס. בתקופה זו התמוטטו השגי העבר, ובמאות שלאחמ"כ הצליחה יוון לשקם עצמה באמצעות הפוליס- עיר מדינה. שם רואים את תחילתה של הדמוקרטיה. זמן הזהב של חברה זו היה בתקופת המאה ה-5 לפנה"ס, האזרחים היו נפגשים ב- agora (מקום מרכזי ביישוב בצמוד למקדש), מקבלים את המידע על המתרחש, ועוסקים בעיקר בענייני רכילות. היוונים הלכו לסנאט לדיונים, עשו חפצי אומנות והלכו להצגות תאטרון [בתיאטרון היו אפילו שורות נמוכות לעבדים].
התאטרון היווני-  ניבנה כתחליף ל- agora, זהו התאטרון ה-1 שניבנה ביוון (אתונה). ניבנה לכבודו של דיוניסוס [אל חשוב ומרכזי במיתולוגיה- זהו אל היין הקורא לשכרות והוללות סמליו הם: גפנים, רימון וקיסוס]. בתיאטרון מציגים 4 מחזות בשנה ושם שומעים על ההסטוריה, האלים, החיים. החברה מקדישה את המפגש לא רק לבידור אלא גם לחינוך. מיבנה התאטרון היה טריבונות- השחקנים מציגים את הרעיון והמקהלה נותנת פרשנות.  הקהל היה מעורב ותגובותיו היו קיצוניות, ונתן את אהדתו במחיאות כפיים ורגליים, או חוסר אהדה בזריקת מזון, בכי, צחוק, שמחה. הטרגדיה- באה מהמילה טרגוס- עז. העז מסמלת פיריון והתיש את האלים, השחקנים מופיעים בתלבושות של עז ותיש. היתה תחרות בין המחזאים הזוכה היה מקבל עז.
היה צד מתוחכם בתקשורת שבע"פ. אומנות השכנוע. רטוריקה- תורת הנאום.  





1 comment: