Tuesday, March 27, 2012

מבוא להיסטוריה פוליטית: מתי מתחילה המאה ה-20?


מתי מתחילה המאה העשרים? מתי מתחילה התקופה "בת-זמננו"? הקורס יתמקד במאה העשרים תוך התייחסות לזיקה ולהשפעה של מאורעות מאה זו על ימינו.
יש מי שיאמר כי אוגוסט 1914, תחילת מלחמת העולם הראשונה, הוא תאריך הלידה של המאה; ויש מי שיאמר 1870, מלחמת פרוסיה-צרפת.[1]
שניידר בוחר לומר: אפריל 1898. ספרד ובלגיה כמעצמות כובשות נמצאות בשקיעה, ומחזיקות מושבות אחרונות בפיליפינים ובאיים שלחופי מזרח ארה"ב, פורטו-ריקו וקובה. ארה"ב החל מהעשור האחרון של המאה התשע-עשרה נוהגת לאור תכנית מונטרו- כנגד הקולוניאליזם ביבשת אמריקה [כולה], וממילא מצדדת בעצמאות של מדינות אמריקה הדרומית והמרכזית. ואמנם, הכתרת קיסר אוסטרו-הונגרי (מקסימיליאן, אחיו של פראנץ יוזף, אשר הוכתר ע"י נפוליאון השלישי) לקיסר מקסיקו אירעה בשעה שהייתה ארה"ב מצויה במלחמת אזרחים. סופו של הדבר שהמקסיקנים עצמם גירשו את הצבא הצרפתי.
בסוף המאה התשע-עשרה פועלת שדולה קובנית בארה"ב בעד עצמאות. ב-1895 פורץ מרד שני (הראשון, ב- 1988) בקובה כנגד השלטון הספרדי. הגנרל וויידר (?) מקים מחנות-ריכוז וע"י סגירת שטחים [למחנות ריכוז] מנסה לנצח את הגרילה הקובנית. פרדריק גרנמינטון (?), המאייר של הניו-יורק טיימס, מנהל עם העורך רנדולף הרסט, התססה ברחבי ארה"ב בעד מלחמה בספרדים.[2] 15 בפברואר 1898, טובעת האונייה "מיין", על 262 מלחיה, בחופי הוונה. האמריקאים טוענים לעורמה ספרדית והאחרונים לפיצוץ שאירע בספינה. הנשיא מקינלי וראש הרוב בקונגרס מתנגדים למלחמה, ואולם בסופו של דבר בעקבות המאורע מציבה ארה"ב אולטימאטום לספרד: קץ למושבות או מלחמה.
23.4.1898: ספרד מכריזה מלחמה על ארה"ב. האמריקאים מנצחים ובאוגוסט המלחמה מסתיימת. חוזה פאריז חותם את הפרשה. שניידר מורה כי ייחודיותו של המאורע קשורה להתייחסות של המהלכים ו[להתחשבות] של מקבלי ההחלטות לדעת הקהל. חלקים גדלים והולכים של האוכלוסייה מעורבים בפוליטיקה. לא באופן פעיל ומוחלט, אך ההנהגה, דרך-באמצעות-ובגלל התקשורת המתפתחת, מעוניינת בגיוס ושכנוע של הקהלים למהלכיהם ומטרותיהם. התפשטות המידע, באמצעות הטלגראף והתחבורה החזקה, שבעצמה מאיצה את שינוע הסחורות והגייסות, מזרזת את קצב ההיסטוריה. ממילא משתכללת מערכת קבלת ההחלטות. זו מתחשבת בדעת הקהל, ויותר מזה מתייחסת בעיקר לדרג המקצועי. תקומתה של הטכנוקרטיה. נעשית התייחסות חדשה וחסרת-תקדים לעלויות של ניהול המלחמה (שלא כבעבר: גביית פיצוי וניצולי ברוטאלי של הנכבשים). דוגמא: רוזוולט, בן ה- 39, גיבור המלחמה בקובה (בכיבוש גבעת סן-ח'ואן) נגד ספרד, נבחר כמושל מדינת ניו-יורק, וזמן-מה לאחר-מכן לסגן נשיא. ב- 1901 לאחר הירצחו של מקינלי, מתמנה הלה תחתיו. לוליי רמת התקשורת של אותה העת לא היה מתפרסם ומתגלגל כנ"ל.
שנת 1898 מיוחדת גם בתנועות השחרור הלאומי שפועלות בתקופה זו: הקובנים מכריזים על מרד כבר ב- 1868. הפיליפינים פועלים כנגד הספרדים בארצם ומחוצה לה, בהונג-קונג למשל. עובדה זו גם היא משמשת כרקע להתערבות, המוצדקת כביכול, של האמריקאים בנעשה בקובה.
ספרד שומטת אחיזה גם בצפון-אפריקה. ברם, דעיכת הקולוניאליזם הספרדי נושא פירות לגבי ספרד עצמה. האימפריה הספרדית המתפוררת בעת זו הינה עול כלכלי, משקיעים ספרדים שבים להשקיע בארצם [ולא באמריקה]; וספרד מתחילה תהליך של מודרניזציה.
זוהי הנקודה בה ארה"ב נעשית מעצמה עולמית. עד אז אין השפעתה יתרה על ההיבט הכלכלי. מעתה היא נתפסת ככזו ע"י האומות. ארה"ב הייתה המעצמה היחידה ללא בסיס-לווין לצי שלה עד לאותה עת. ומאז- במנילה (בהמשך- הצי השביעי). רק 30 שנים קודם לכן יצאה ארה"ב ממלחמת האזרחים, שהייתה טראגית ועקובה מדם כ"כ דווקא בגלל שכללה נשק ואמצעי לחימה חדשים עם שיטות לחימה ישנות. הנסיונות לאיחוי הקרעים הפנימיים שנותרו בארה"ב לאחר מלחמת האזרחים, צלחו דווקא עכשיו על רקע המלחמה, והנצחון האדיר, על ספרד.
קובה נשלטה במשך 4 שנים שלטון צבאי אמריקאי וקיבלה עצמאות [לא מלאה] ב- 1902. מישורי החיים הקובניים שעוד הושפעו, או נשלטו, ע"י האמריקאים הולידו "את זרעי הפורענות" של המהפכה הקובנית ונטייתם אחר ברית-המועצות, שתוביל בהמשך להתהוותו של לווין סובייטי של המלחמה הקרה בקובה.
1898-1902: מלחמה בין ארה"ב לפיליפינים (4,196 <> רבע מיליון הרוגים) לאחר עזרתה של האמריקאים למורדים הפיליפינים כנגד הספרדים (הראשונים מונעים מן האמריקאים להיכנס לבירתם). רק ב- 1946 מקבלת הפיליפינים עצמאות באופן סופי.
מאפיינים של המאה העשרים המתגלמים כבר אז אם-כן, בראשית המאה: המלחמות פוגעות באוכלוסיות אזרחיות עצומות, מחנות ריכוז, הפרת זכויות אדם.
מה שניתן בכל-זאת לומר באופן עקרוני על מאה זו: התרבות המערבית מצליחה להשתלט על התרבויות האחרות. ב- 1683, קרב ווינה, העות'מאנים נעצרים בבירת האימפריה ואינו מצליח למוטט את האימפריה האוסטרו-הונגרית. הפולנים, כמצילי הנצרות, והעולם המערבי וגואלם מידי האסלאם, הם שעוזרים לקיסר (המונגולים הם האחרונים שמגיעים עד אז, במאה השנייה לאלף השני, למרכז אירופה, לקראקוב). ואולם משנה זו ואילך הולך המערב ומתפשט.
החל מהמאה ה- 16, הרצון לאחוז בגישה לנמלים גורם לרוסים לנוע מזרחה ודרום ולבריטים מערבה וצפונה. ב- 1492 מגיע המערב לאמריקה. במאה ה- 19 מגיע המערב ללב העמקים הפוריים של אפריקה ומושבותיו מכות שורש במקומות אלה ובמיוחד על החופים הדרומיים של היבשת לצורכי מסחר וכו'. הוא הדין באוסטרליה בתקופה מאוחרת יותר. ציביליזציות "אחרות", המוסלמית, ההינדית, הדרום-אמריקאית הילידית, מכוסות עפר ע"י התרבות המערבית ומרימות ראשן, באופנים רכים וגסים, בשלבים מאוחרים יותר. נצחונו של המערב בתקופה זו הוא חלק מן הרקע להתפתחותן של תורות גזעניות ובהמשך לכך להשתלבותן של תורות אלה במגמות ובפעולות פוליטיות (היהודים, כבעלי מראה שונה [בינם לבינם ג"כ] ודת שונה, בתווך).


[1] ב- 1801-2, קודם שנכנסו הרוסים למלחמה עם נפוליאון, ניסו להשפיע ולהשתלט על יפן. מה שהציל את יפן מידי הרוסים, היו התקפותיו של נפוליאון ובהמשך המהומות הפנימיות ברוסיה, שהעסיקו את השלטונות.
[2] "Give me the pictures; I'll give you the war".

סיכומים נוספים בהיסטוריה פוליטית:

מבוא להיסטוריה פוליטית: פרוץ מלחמת העולם הראשונה
מבוא להיסטוריה פוליטית: איך הפכה מלחמת העולם הראשונה למלחמה עולמית?
מבוא להיסטוריה פוליטית: פולין במאה ה-20



No comments:

Post a Comment