Wednesday, March 28, 2012

מבוא להיסטוריה פוליטית: תמורות פוליטיות באירופה בראשית המאה העשרים


התפרקות האימפריות, תקומת מדינות הלאום. הראשונה להתפורר היא האימפריה העות'מאנית. היוונים, הבולגרים, ובהמשך הסרבים (החיים על התפר בין אימפריה זו לבין האוסטרו-הונגרית), עוזבים בזא"ז את האימפריה. מדינות הלאום הולכות ומחליפות את האימפריות. הפוליטיקה-על-בסיס לאום, המביאה את התודעה והמעש הפוליטיים אל ההמונים, מביאה למעשה גם לעלייתן של דרישות [בעלות אופי פוליטי משלב מסויים] מצד הפרט והקבוצה לזכויות ותנאים בתחום העבודה והמעמד.

תודעה מעמדית. צומחת ההבנה כי ההכרעות הפוליטיות מתבצעות בקרב המעמדות הגבוהים משיקולים אינטרסנטיים. קארל מרקס ופרידריך אנגלס[1] מזהים חלוקה זו ומאפיינים את החלוקה המעמדית הסוציו-אקונומית של יחסי-יצור. הם מבינים כי יש להגיב למציאות זו בפעולה פוליטית מאורגנת, שתאחד את המעמדות לרוחב הלאומים השונים (...) ולכבוש את המצב בו אדם לא יהא מנוכר ליצירתו ויאלץ למכור את עמלו וכו' וכו'.

תודעה פמיניסטית. עוד דבר שצומח.

תופעה נוספת: הפוליטיקה הדתית לובשת צורה מודרנית. האפיפיור לאו ה- 13 מקדיש את אחד מנאומיו לעניינים החברתיים המודרניים. קמות, בתמצית, מפלגות דתיות שמרניות המדברות במושגים העכשוויים ומבקשת ללכת לאור ולקדם ערכים דתיים.

ההבשלה של רעיונות ליברליים, לצד האופן בו משרתים רעיונות אלה את ההגנה על בעלי ההון, מעוררת את תקומתן של תנועות ליברליות.

אנרכיזם. בתוך המחנה הסוציאליסטי צומח זרם אשר רואה במדינה מקור-דיכוי אשר יש לחסלו. המטה של האינטרנציונל של מרקס ואנגלס יושב בלונדון, אולם במקום זה אין השניים מסוגלים להקים תנועת המונים משמעותית. תנועות שכאלה מצליחות להתכונן במרכז-אירופה, ברוסיה ובהמשך מיוצאות לארה"ב. באקונין, בעד חיסול ראשי מדינות; ובקצה השני אנרכיסטים פציפיסטיים הגורסים פסיביות.

פוליטיקה פופוליסטית צומחת במקביל ברוסיה (טולסטוי) ובארה"ב (ת'אודור רוזוולט).

התמונה דלעיל מצטיירת בשנת 1900 רק במקומות שבהן יש מציאויות פוליטיות. היינו בחלק קטן יחסית של העולם, בקרב המדינות האירופיות. יש להדגים זאת ע"י התבוננות באימפריה מרכזית.
בתחילת המאה האימפריה החזקה ביותר היא הבריטית. רבע משטח העולם ורבע מאוכלוסייתו תחת שלטון אימפריאלי בריטי. הבריטים מחלקים את האימפריה לארבעה חלקים: (1)הדומיניונים הלבנים: קנדה, דרום-אפריקה וניו-זילנד, מדינות בהם ישנו רוב לבן, שהבריטים מנחילים להם צורת-משטר של מונרכיה פרלמנטרית. גופים אלה קשורים אתה ביציאה למלחמות; (2)ראג': הודו הגדולה, היינו הודו, פקיסטן, מיאנמר [ועוד] של היום. מלך בריטניה הוא קיסר הודו (שלב לאחר המציאות של ניהולה של הודו ע"י חברה כלכלית: חברת הודו המזרחית. להודו, בת 150 מליון איש במאה ה- 19, הכניסה בריטניה כמה עשרות אלפים של אנשי מנהל; לאור ההתקוממויות של העם ההודי, החלה בריטניה בתהליך של הנחלת הדמוקרטיה לקראת עזיבת הודו; (3)המושבות באפריקה. תחת שליטה בריטית גמורה. גאנה, היא חוף הזהב, נבחרת ע"י הבריטים כמושא להנחלת השיטה הדמוקרטית כבהודו וכו'; (4)הונג-קונג, פוקלנד וכדו'. מושבות הנשלטות צבאית לחלוטין.



[1] המניפסט, 1848. ואולם עיקר הפרוגרמה והתפיסה- בארבעת כרכי ה"קפיטל" (Das Kapital).



סיכומים נוספים בהיסטוריה פוליטית:

No comments:

Post a Comment