Wednesday, March 28, 2012

מבוא להיסטוריה פוליטית: האימפריה העות'מנית\ תורכיה

מבוא להיסטוריה פוליטית: האימפריה העות'מנית\ תורכיה


תורכיה. בניגוד למצב כיום, כשאנו מדברים על מדינה אחת מאוחדת, גוף פוליטי מובהק... הייתה תורכיה המרכז הגיאוגרפי של האימפריההעותומאנית. ב- 1071 נכנסים לאנטוליה לראשונה שבטים עותומנים ומשנים את המרקם האתני והלשוני של המרחב שניצב פעם במרכז האימפריה הביזנטית. השבט, בראשותו של עות'מאן [האגדי או לא], הולך וכובש את סביבותיו. ב- 1326 נכבשת בורסה והאיזור של תראקיה 1361, הסרבים מוכרעים בקוסובו ב- 1389, וב-1529: המצור על וינה. בין כך ובין האימפריה נושאת עיניה בעיקר אל אירופה. 1258 המונגולים פולשים אל המזרח התיכון ומפילים את החליפות העבאסית שבמרכזה החליף של בגדד (החליפות עוברת לקהיר ובהמשך העיר נכבשת ע"י העותמנים).
בניגוד למקרה של האימפריות האירופיות באימפריה העותומאנית אין מעמד אצולה שמאיים על השלטונות. הסולטאן מצליח לכונן שלטון אבסולוטי לגמרי (מתנגדים יחידים: גורמים דתיים וצבאיים חצרניים[!]). בשל השמרנות הזאת, ולעומתה הקדמה האירופית [הכלכלית והטכנולוגית], במאה ה- 18 מתחילה האימפריה העותמנית... בתוך כך נעשה הים התיכון ים אחד מני ימים רבים.  
"האדם החולה על הבוספורוס". האימפריה יכולה הייתה לכאורה להתמודד צבאית. השמרנות המוסדית לע"ז, אמה של התקיעוּת הכלכלית והטכנולוגית, ועמידתה של תורכיה אל מול הנס האירופי, הם שיאתגרו בהמשך את התנועה הלאומית של התורכיה לבקש רפורמה.
(...) היא תנזימאט. עריכת סדר מחודש. מובן כי חלק עיקרי במה שעומד מאחורי ההצלחה האירופית זה הקניין הפרטי, דבר שאינו קיים באופן מקביל באסלאם. החבר'ה חושבים: אפשר שהגבלת כוחו של הסולטאן היא שתניע את תורכיה הלאה. הסולטאן ואנשי השער העליון (אנשי החצר) מבקשים לעשות רפורמה מואצת, קפיטליזם בן-יומו והניסיון עולה במחיר רב עד שבשנת 1861 (?) תורכיה מנוהלת כלכלית ע"י מערב-אירופה.
1876: מכוננת חוקה בתורכיה. הסולטן עבדול חמיד השני, הריאקציונר, מבקש לבטל את החוקה ואת הישגיה עוד באותה שנה. בתורכיה, בניגוד למצב באומות אחרות (למשל רוסיה הצארית), הוא גורם מפתח מבחינת הטמעת קידמה בתורכיה. ממילא מובן כי האובדן של שטחים לאורך חופי הים התיכון במאה ה- 19 וחלקים מהמזרח התיכון הוא קריטי מבחינה זו. מתגבשת התובנה כי. בתי הספר הצבאיים הינם מעוזים של מודרניזציה ואירופיזציה. הקצינים הם שהולכים חו"לה ולומדים שפות זרות. בשנות ה- 80 וה- 90 של המאה ה- 19 צומחים באקדמיות הצבאיות הללו תאים סודיים המבקשים לצמצם את שלטונו של עבדול חמיד ואף לסלקו.    
23.7.1908. החוקה של 1876 מכוננת מחדש (שני בתי פרלמנט: מינוי בית עליון ע"י הסולטן, בית תחתון ע"י גברים משלמי מיסים, החזרת גולים פוליטים, חופש דיבור וחופש עיתונות). תנועת התורכים הצעירים היא זו שצומחת בשנים ההן (ר' פסקה לעיל). מעשיהם הינם הטרמה של מהפכנותו של אתא-טורק שתבוא בהמשך: ליברליזציה בכלכלה, קונסטיטוציונליזם: הסדרת תחום החקיקה, מודרניזציה כללית. ובתוך כך ישנו רצון לשמר את כוחה של המדינה. התנועה משכנעת את הארמיה השלישית להתחיל בפלישה ממקדוניה לכיוון איסטנבול. עבדול חמיד "משתכנע", ועם-זאת נותרת מציאות של מתחים בתוככי החצר הסולטנית.
זיא גוקאלפ: סוציולוג תורכי, הוגה דעות ואיש ספר הוא מן התורמים המרכזיים בגיבוש הלאומיות התורכית. הבעיה: הלאומיות האחרונה בשלבי התפתחותה באימפריה העותמנית- התורכית. הסיבות לכך: הלאומיות האחרונה-היחידה שלא דוכאה, נעשה תחילה ניסיון לגבש לאומיות עותומנית, שהיא מתחרה בתורכית, זיקה כללית לאסלאם. זיא גוקאלפ, שהיה בעצמו כורדי, טען שמדינה מודרנית צריכה להיות הומוגנית מבחינה לאומית, תרבותית, לשונית, [ודתית]. הדוגמא המופתית מבחינתו היא יפן, אשר הצליחה לשמור, על-אף תהליכי המודרניזציה שפעמו בקרבה, על לאומיות יפנית. גוקאלפ עומד בראש ועד הקדמה והאחדות. ב- 1923 הוא מפרסם את "principles of Turcism". במרכז המדינה צריך לעמוד הלאום התורכי. אך סביבו המרחב הפאן-תוראניזם: כלל העמים התורקמנים (אוזבקיסטאן, אזארבאיג'אן), הם עמים שהם חלק מאותו אתנוס, אותו מוצא קדמון וצריכה להתקיים ביניהם זיקה תרבותית.[1]    
תנועת התורכים הצעירים כוללת בעיקר זרם ליברלי וזרם לאומי (גם אם לא ברור עוד אם מדובר לאומיות תורכית או עותומנית). הראשונים נוטים אל המודל הבריטי ואל שווקים פתוחים; והאחרונים, "ועד האיחוד והקדמה" בעד מדינה חזקה, נושאים את עיניהם אל יפן וגרמניה.
בוועד האיחוד והקדמה יושבים אנשי צבא, מורים, בירוקרטים מהדרג הנמוך. אלמנטים מסורתיים מנסים לערוך הפיכת נגד.
ב- 1912 מתחילה מלחמה מדינות מזרח-אירופאיות מבקשות לכבוש מידי האימפריה העות' שטחים. מתחילה מלחמת הבלקן הראשונה: בולגריה-סרביה-יוון פולשת אל תוך התחומים של האימפריה העותמנית. נצחונם מהיר וגורף והם מגיעים קרוב לאיסטנבול. הפלישה מהווה תירוץ לגנרל סבקט פשה לערוך מהפכה. מוקם טריאומוויראט: איסמעיל אניר, ____ ו- ____, רודנות ששולטת בתורכיה עד מלחמת העולם הראשונה. שלטון משולש זה הוא שיכרות ברית עם הגרמנים.
תורכיה של סוף מלחמת העולם הראשונה היא אומה [אימפריה בדימוס] מובסת ומושפלת. 600 שנים של אימפריה באות אל סופן. על אנטוליה נמצאים צבאות ארבע מדינות. אנשי ועד האיחוד והקדמה בורחים מאיסטנבול, כוחו של השלטון הסולטאני מחודש בפעם האחרונה (מהמטה שישי). סוף המלחמה בסימן חלוקתו של השטח התורכי למדינות קיימות ולמדינות חדשות (מדינה כורדית, מדינה ארמנית, שטחים מערביים (איזמיר) ליוון, שטחים בשליטתה של צרפת וכולו).
  החליף מחליט לדכא את התנועה הלאומית שמאיימת על שלטונו. הוא, וכך גם הבריטים, מעוניין לשמר את כוחו גם אם תוך החזקת שטח מועט. הבריטים, לצורך כך, בינואר 1920, מפזרים את הפרלמנט באיסטנבול.  
כמאל מוסטאפה, לימים אתא טורק (יליד סלוניקי), מי שהיה חבר בועד הקדמה, ובעל ניסיון צבאי חזק, נשלח לפרק את הצבאות הטורקיים בצפון. תחת זאת הוא מחזקם ומגבשם כדי לצאת בהמשך למסע שחרור תורכיה מכוחות בעלות הברית. באנקרה הוא מכונן פרלמנט חדש ונבחר לנשיא שעומד בראשו. האיטלקים והצרפתים אט אט מסירים התנגדותם והבריטים והיוונים הם המתנגדים האחרונים. הבולשביקים (בניגוד להיסטוריה של איבה) מעבירים נשק וכסף דרך איזור גרוזיה לתנועה הלאומית התורכית. גבולותיה של תורכיה מתייצבים. שתי התארגנויות תובעות לשלטון: התנועה הלאומית ואנקרה במרכזה, והסולטאן באיסטנבול. ב- 23.7.1923, לאחר חתימה על הסכמים נוספים עם האיטלקים והצרפתים ולאחר שכנוע הבריטים לקבל בחזרה את איסטנבול וכיבוש תראקיה מן היוונים. מוסטאפה כאמל מבין כי מוטב מדינת לאום על אימפריה גדולה ומפורקת בהסכמי לוזאן התורכים מקבלים הסכמה בינ"ל בגבולותיהם.
מלחמת תורכיה-יוון אורכת מספר שנים, החל מפלישת היוונים לאיזמיר ב- 1919. מלחמה מתמשכת. מותו של המלך אלכסנדר (מנשיכה של קוף) משנה את התמונה. עולה תחתיו המלך קונסטנטין שמבצע החלפה של קציני צבאו. אוגוסט 1922 היוונים מנוצחים ובספטמבר הכוחות הלאומיים כובשים-משחררים את איסטנבול. העיר היוונית ברובה סמירנה נכבשת כמעט בטבח. בין חצי מליון למליון וחצי הרוגים. חילופי אוכלוסין מסיביים בהיקף של יותר ממליון איש מכל צד (ראשיתו של המיעוט היווני בארה"ב).
3.3.1924: אתא טורק מבטל את החליפות בתורכיה, כלומר את הגוף האסלאמי הדתי המרכזי והעליון מאז ימיו של מוחמד [!] (הסולטנות מובטלת ב- 1923 בהסכמי לוזאן). הלה מחליט להעביר את הבירה לאנקרה, עיר בת 30,000 איש (בלב תורכיה מרוחקת מן הים). התנועה הכמליסטית מבקשת למחוק את [חלקים מן] העבר וליצור היסטוריה תורכית חדשה. הוא נושא את עיניו אל המודלים הלאומיים באירופה, אל המודל הסובייטי, ואל המודל הפשיסטי. התפיסה העצמית של הלה וחבריו: מהפכה בדמותה של המהפכה הצרפתית אשר עשתה את צרפת לגוף מוביל. אלא שבצרפת הייתה קיימת הבורגנות, מעמד שאינו קיים בתורכיה. מוס' כאמל רואה בו ובחבר'ה שסביבו מקבילה: אוואנגרד מהפכני. היצירה של בורגנות, בנוסף לתעשייה, תהיה אחת מן השאיפות של התנועה הכמליסטית. לשם כינון המהפכה יש צורך בכינון משטר של מפלגה אחת. ב- 1925 הוא עושה כן, בעקבות מרד כורדי בעל ניחוחות דתיים. אויבו הגדול של אתא טורק הוא האסלאם. ע"ז הוא מבין עד כמה הדת הינה רכיב משמעותי ולכתחילי במדינה. "כל פעם שנשמעת רטוריקה דתית באיזור התנועה הלאומית עומדת על רגליה האחוריות". ממילא נוצרת אחדות בין המדינה לבין המפלגה, מפלגת העם.
ששת החיצים בסמל המפלגה מייצגים שישה עקרונות שלה:
1.    אטה-תיזם. עליונותה של המדינה בכל תחום אפשרי.
2.    רפובליקניזם.
3.    לאומיות
4.    חילוניות
5.    פופוליזם
6.    רפורמיזם ורדיקליות.

עולות טענות כי התנועה הכמליסטית היא תנועה פשיסטית. בשנות השלושים, גם מפני חשש מכיבוש איטלקי, מתרחק כאמל מהאיטלקים ונוהה לכיוון המדינות האירופיות החופשיות יותר (מוקמת מעין מפלגת אופוזיציה בתורכיה).
רפורמות. 1925: מבוטל הפ'ז, כלומר המגבעת המסמנת את השיטה המעמדית. באותה שנה נסגרים ומבוטלים איגודים דתיים (ובכלל זה מסדרים סופיים) (...) נעשה ניסיון לבטל את הסממנים הישנים.
1926: נכנס לתוקף לוח-השנה המערבי. בהמשך מוכרז יום ראשון כיום החופש.
1927: ביטול הבסיס החוקי של האסלאם בתורכיה, השערייה. הנישואין הופכים אזרחיים וכו'. החוק השוויצירי מאומץ בתחום האזרחי, האיטלקי- בפלילי, המסחרי- הגרמני.
1928: אימוץ [חריף-גורף-מהיר] האותיות הלטיניות. אותם 9% של יודעי קרוא וכתוב מאבדים את הקשר עם השפה הערבית, וממילא גם עם השפות הפרסיות והערביות השונות. תורכיה נושאת את פניה אל השפות האירופיות, כלומר אל אירופה. תוך 15 שנה עולה אחוז הקרוא וכתוב ל- 30%.
המשפחה, האישה. כבר ב- 1917 הנשים התורכיות מקבלות זכויות מסויימות. כחלק גם מדיני המשפחה האזרחיים. נאסר על גבר לשאת אישה שנייה ללא רשות האישה. ב- 1914: מדינה של 14 מיליון איש בלבד. השוק ותהליכי המודרניזציה [ומיעוט הגברים בשל המלחמות] מחייבים שיתוף של הנשים בשוק העבודה וזה ג"כ זרז ביחס השוויוני של התנועה כלפי הנשים.
בקיצור: ב- 1930 מוענקת זכות בחירה לנשים בבחירות מקומיות וב- 1934 בבחירות הלאומיות- לבחור ולהיבחר. מתוך כ- 200 נבחרות 18 נשים.
1938: נפטר אתא טורק ומוקם לזכרו מוזוליאום (עד שנות החמישים אין באנקרה מסגדים משמעותיים).
מדיניות החוץ של תורכיה מאופיינת בפרגמטיזם, כלומר בנטייה אחר המדינה המוצלחת ביותר בתקופה הרלוונטית. במלחמת העולם השנייה היא נשארת נייטרלית והדבר משרת בספש"ד את גרמניה הנאצית. לאחר הפסד הגרמנים בסטלינגרד התורכים מתבצעת נסיגה מן החוק הגזעני שמפלה בהקשר כלכלי נוצרים ויהודים לעומת מוסלמים, ותורכיה מתחילה בפעלתנות רבה יותר במלחמה.


[1] בעולם המוסלמי [עד המאה ה- 17] שלושה אלמנטים: פרסי, ערבי ותורכי: שלוש שפות, שלוש תרבויות, שלוש שפות, אשר לכל אחת מהן זכרון היסטורי קדמון משלה.




סיכומים נוספים בהיסטוריה פוליטית:

No comments:

Post a Comment