Tuesday, April 24, 2012

מבוא לסוציולוגיה - סיכומים: יחסי הגומלין בין מדינה, אזרחות ולאומיות בעיצוב הסדר החברתי.

מבוא לסוציולוגיה - סיכומים: יחסי הגומלין בין מדינה, אזרחות ולאומיות בעיצוב הסדר החברתי.
משולש יחסים מאד מרכזיים בחברה בת זמננו. היחסים בין מדינה אזרחות ולאומיות שזה משולש יחסים מאד מורכב, הרבה מהפילוסופיה והסוצויולוגיה הפוליטית היום עוסקות בו.
מדינה - הזירה המרכזית שבה מתנהלת פוליטיקה בעידן המודרני.
וובר: מגדיר מדינה כארגון בעל מונופול\ זכות בלעדית על שימוש באלימות ממוסדת ....
·         ארגון פוליטי שיש לו זכות בלעדית להשתמש בכוח לגיטימי כלפי אוכלוסיה בעחת זהות קולקטיבית מובחנת שיושבת בטריטוריה שהיא שטח מוגדר.
לאורך ההסטוריה היו צורות שונות של מדינות. הגבולות של הטריטוריות היו נזילים, השתנו במהירות רבה, צורות השליטה בחלקים השונים של אימפריות היו שונות מאד זו מזו. היו שפות שונות, חקיקה לא חלה במידה שווה על כל תושבי האימפריה. לכן המדינה המודרנית כפי שנאו מכירים אותה היום היא תופעה מודרנית.
לאחר מלהע ה1 יש הסכמים בינל שמתחילים לפרק את האימפריות מ1917 עד תחילת שנות ה70. עיקר הקולוניות קיבלו את עצמאותן עד שנות ה70 של המאה ה29. יותר מדינות קיבלו את הצורה של מדינת לאום ונוצר הגוף של חבר הלאומים – ארגון בינל בו מיוצגות מדינות הלאום ואז מקבלת המדינה מהסוג החדש שהיא מדינת לאום הופכת להיות המדינה מהסוג החדש (?!).
מדינת הלאום – גבולות טריטוריאליים שלפחות באופן רצוי חופפים במידה רבה את גבולות הלאום שיושב בתוך המדינה.

·         למדינה תפקידים אינסטרומנטליים ואקספרסיביים.
אינסטרומנטלי: לענות לצרכים של האוכלוסיה כגון: בטחון, כלכלה, בריאות. חינוך, הסדרת מניעת פשע באמצעות משטרה ובתי המשפט. קידום התרבות, אלמנטים אינסטרומנטליים נוספים, דברים טכניים יותר. אך למדינה בת זמננו יש תפקיד נוסף, סימבולי, היא עומדת במרכזה של זהויות מודרניות.
אקספרסיביים: לקבוע את הזהות של הקולקטיב (מדיניות, כמים, תרבויות).
החיבור שלנו, תחושת ההשתפות בקולקטיב בעידן בין זמננו מנוהלים ומתווכים על ידי מדינת הלאום. חשוב לנו להיות אזרחים של מדינה וזה הופך דבר משמעותי, כמוקד של זהות.
הדיון במי הוא ישראלי, איזה תכונות מבטאות ישראליות הוא דיון שאופייני להרבה מדינות לאום, לא רק לישראל והוא דיון מרכזי בספירה הציבורית כי המדינה הופחת למוקד כלכך מרכזי של זהות.
לאום –
·         קבוצת אנשים בעלי זהות משותפת השואפת להגדרה עצמית במסגרת של מדינה ריבונית, בזיקה לטריטוריה מסויימת. ללאום יסודות משותפים אותם חולקים בדרך כלל בני הלאום כגון שפה, תרבות, הסטוריה משותפת.
קשה להגדיר לאום בלי מדינה או להגדיר מדינה בלי לאום. קשה להפריד ביניהם למרות שמדינת לאום אינה צורת המדינה היחידה.
·         בסוציולוגיה
o        תפיסת פרי-מורדיאלית (סמית) – לאומיות מבוססת על זיקה לאבות קדמונים משותפים.
o        תפיסה הבנייתית (אנדרסון) – לאום כקהילה מדומיינת, לאומיות כאידיאולוגיה.

כל קבוצה שמוגדרת כלאום יכולה לתבוע לעצמה טריטוריה או ריבונות. ההגדרה של קבוצה כלאום היא בעלת משקל פוליטי מאד גדול.
התופעה של לאומים או של קשר בין הגדרת הקבוצה כלאום לבין זכויות פוליטיות היא תופעה לגמרי חדשה. (בעבר ההונגרים יכלו לדבר הונגרית ולחלוק הסטוריה משותפת אך זה לא מעניינו של שליט האימפריה האוסטרו-הונגרית. אף אחד לא חשב כי לאנשים דוברי ההונגרית באימפריה האוסטרית יש זכויות פוליטיות). מאז 14 הנקודות של וילסון העובדה שיש קבוצה שמדבר בשפה מובחנת וטוענת שיש לה הסטוריה מובחנת,העובדה הזו מקנה זכויות פוליטיות. הנסיןו להבין מיהו לאום ומי אינו לאום הוא נסיון שיש לו משמעות פוליטית או גיאו-פוליטית מאד חשובה.
בסוציולוגיה אנו מזהים 2 תיאוריות מרכזיות:
1.      התפיסה הפרי מורדיאליתטרום לידתית – מזוהה במיוחד עם סוציולוג בשם אנתוני די סמית, הוא רואה בלאומיות תופעה שיש לה קיום, תופעה אמיתית והיא זהות שמבוססת על זיקה לאבות קדמונים משותפים. אנשים שיכולים לשרשר את ההסטוריה שלהם או את הגנאולוגיה שלהם לאבות קדמונים משותפים לכן יש להן הסטוריה משותפת, זהות קולקטיבית אובייקטיבית שהם חלק מלאום. לפי סמית אם אי אפשר למצוא את ההליכה אחורה אל אותם אבות קדמונים, אין קשר הסטורי משותף ארוך שנים שגם קושר את בני הקבוצה זה לזה וגם מבחין אותם מקבוצות אחרות אז אי אפשר לקרוא לזה לאום.
אצל סמית לאומיות היא עובדה חברתית. דבר שאפשר לאתר את המקורות ההסטוריים שלו ואינו נתון לויכוח, הגבולות שלו מוגדרים. מנגד עומדת התפיסה ההבנייתית.
2.      התפיסה ההבנייתית – קשורה מאד לתפיסת ההבנייה החברתית של המציאות – מזוהה עם העבודה של בנדיקט אנדרסון על קהילות מדומיינות. תפיסה שאומרת שלאום הוא למעשה קהילה מדומיינת במובן שלא הכרחי שיהיה לה עבר עובדתי הסטורי משותף אלא בתהליך של הבנייה חברתית של המציאות קבוצה התחילה לחשוב על עצמה כלאום. יצירהה משותפת של הסטוריה של סמלים של זיקה לאיזהשהו עבר הסטורי.
לאומיות נתפסת כאידאולוגיה שמשרתת מטרות פוליטיות. חוקרים שונים מייחסים את השימוש באידיאולוגיה של הלאומיות לקבוצות שונות (אליטה פוליטית, מעמד של בעלי ההון). יש קבוצה שמפיקה תועלת מהיכולת שלה לדמיין את הקבוצה האתנית כלאום. גם החוצה וגם פנימה בכיולת לגייס את הרגשות של השחקנים, המשתתפים בטריטוריה כדי לשרת את האינטרסים של אותו מעמד שליט.

תפיסה פרימורדיאלית (סמית') – בעיני אנתוני סמית לאומיות מתבסת על כוחם המתמשך של קשרים אתנים שלעיתים קרובות מהווים את הבסיס לזכויות וחובות של הסדר האזרחי המודרני. לקבוצה האתנית הזו בעלת המאפיינים המולדים (נולדים יששראלי או גרמנים, נולדים כך יש לנו שפה, מיתוסים משותפים אודות אב קדמון, זכרונות, מנהגים). קשרים אלה מבוססים על כוחה של תחושב קבוצתית ועל אמונה משותפת. קשרים אלו מתקיימים ככוח החורג משיקול דעת ומאינטרסים רציונלים.
אביב העמים אינו משהו של המאה ה20, שייך למאה ה18, כבר אז התחילה להתפתח פילוסופיה שהדגישה את המרכזיות של האומה בחייו של האדם. הדגישה את הקדושה של הקשר הלאומי.
אנחנו מסתכלים למשל על אזרחות גרמנית – מתבססת על שפה משותפת, שפת אם (מי שפת אימו היא גרמנית זכאי לאזרחות גרמנית). החיבור הזה, התפיסה של לאום מבוסס על משהו טרום לידתי, תפיסה זו הצדיקה בעיני הגרמנים גם את האנשלוס (גם האוסטרים מדברים גרמנית) וגם את חבל הסודטים – גם הסודטים מאופיינים בשפת האם הגרמנית ש רוב האוכלוסיה. בעיני הגרמנים המסורת הגרמנית, גבולות הלאום עוברים איפה שעוברת שפת האם. קהילות שפה. כשיש שפה משותפת יש סימן להסטוריה משותפת, קשרי פרמורדיאלים שמסמלים עבורנו קיומה של אומה.
אחד הפרויקטים הראשונים של הציונות היה החייאת העברית, להוכיח את הזיקה לשפה עתיקה משותפת. לטעון להגדרת לאום.
סמית עושה מחקר עהסטורי, עובר בין קבוצות לאומיות שונות ומראה מיתוסים משותפים, זיקה למקום, זכרונות, אפשר לשרשר את זכרונות לאחור עד לקבוצה עתיקה שיש לה מאפיינים משותפים.
תפיסה הבנייתית (קהילות מדומינות) אנדרסון, הובסבאום - אומרת שגם אם אנחנו מוצאים סיפורים של עבר משותף והסטוריה משותפת, הרבה פעמים אנחנו יכולים לראות שהסיפורים האלה עצמם הם סיפורים חדשים. לא מתגלגל שנים רבות וכל הזמן מסופרים, הם לא סיפורים שאפשר לחזור איתם אחורה בזמן ולמצוא את המקור שלהם. הם סיפורים חדשים שקבוצות מספרות לעצמן כדי לעשות הבנייה של ההסטוריה המשותפת שלהם כעם, כדי להבין את עצמם, כדי לספר לעצמם את הסיפור של עצמם כעם.
·         גישת מיקרו – עוסקת בניתוח מיקרו של פוליטיקה אתנית וכוללת את האופן בו רותמים מנהיגים ומפלגות את הלאומיות לצרכי מאבקי עוצמה פנימיים.
·         אנדרסון: ניתוח מאקרו של התגבשות לאומית, במהלכה יוצרת המדינה קבוצות אתניות ולאומים למטרותיה, ושאותה היא מממשת בזירה הבינלאומית. הגישה ההבנייתית נחשבת למודרנית היות והיא מניחה כי הלאומיות הינה תוצאה של תפעול על ידי קבוצות פוליטיות להשגת מטרותיהם, ושינה תוצר של התנאים המודרניים המאפיינים מדינה הכוללים בירוקרטיה, חילון ומערכת כלכלית סדירה.
...
אנדרסון מדבר על תפקיד האימפריות בייצור הלאומים. גם במובן של יצירת הכלים, הבירוקרטיה, המיפוי, הגבולות הברורים בין מדינות.
o        בעיני אנשי הגישה ההבנייתית, כל הלאומים הם קהילות מדומיינות. אין זה אומר שיש לאומים אמיתיים ולאומים מומצאים. כל הלאומים הם קהילות מדומיינות, זה הטבע של הלאומים. זה אומר שהצורה הזו של דיון בלאום היא לא כמו שהמבקרים אותה טוענים מחלישה את הטענות הלאומיות של קבוצה אחת על פני טענות של קבוצה אחרת. לדרישה של כל הלאומים לריבונות יש בדיוק אותו כח. הביקורת היא על עצם הטענה ללאומיות, עצם החשיבות של לאומיות בארגון החיים שלנו.
o        ההסטוריה מוכיחה שמה שנתפס כמציאותי הוא מציאותי בתוצאותיו. זה לא משנה לנו אם זה תוצאה של הבניה או לא, כרגע זה האופן בו אנו תופסים את העולם. בפועל העולם מתחלק לפי התפיסות האלה של לאומיות.
למרות ויכוחים חריפים בין שתי הגישות יש לומר שבפועל צריך לראות את ההמשכיות ביניהם. לאומיות בת זמננו מורכבת משתי הגישות. ומה שמתחיל כקהילה אתנית הופך בבוא הזמן ללאום. למרות הניגוד לשתי הגישות יש הרבה מן המשותף, אפשרות לצמיחת לאומים חדשים או לאומיות רב אתנית.

אזרחות – אי אפשר לנתקה מהמושג של לאומיות או ממדינה. אזרחות קשורה קשר הדוק למושג של מדינה. ברמה הפורמלית – אזרחות היא חברות בקהילה פוליטית כלשהי. באימפריות היו נתינים שהיו כפופים לשללטון. המושג של אזרחות מניח השתתפות במערכת הפוליטית. יחד עם המושג אזרחות, באים  זכויות וחובות שמוגדות משפטית וחוקית ובשפה המשפטית, בשיח המשפטי, אזרחות היא דבר בינארי – יש או אין אותה. ההשתפות בקהילה הפוליטית מותנית באזרחות. כל האזרחים שווי זכויות ומי שאינו אזרח נמצא מחוץ למערכת הפוליטית.
באמצעות המושג הבינארי הזה של אזרחות אפשר להשוות בין המדינות השונות על המפה. שי מדינות בהן רוב התושבים הם אזחרים. (דוג' אחת ההצדקות של סדאם חוסיין לפלישה לכווית הייתה כי בכווית יש מעט מאד אזרחים. רבים מהם היו פלשתינאים שמסיבות שונות עזבו את השטח שמוגדר כפלשתין, היגרו לכווית אך לא קיבלו אזרחות קבוצה גדולה של תושבים שאינם נהנים מהעושר האדיר שהנפט מייצר. היו אלה שתחזקו את כל הכלכלה של כווית. אפשר להשוות בין מדינות לפי האופן בו הן מעניקות אזרחות (כפי שהזכרנו את גרמניה או את ישקראל שמעניקה אזרחות למי שהוא יהודי או סבו היה יהודי לעומת מדינות כמו ארהב בהן הקריטריונים אחרים או מדינות שלא מעניקות אזרחות לאף אחד, יש להיוולד או להתחתן עם אזרח).
ומאפשר להשוות בין אזרחות מודרנית לאזרחות באתונה העתיקה בה האזרחים היו מיעוט קטן וכל היתר עבדים והרעיון של דמוקרטיה מקבל פנים אחרים.
האופן בו הסוציולוגיה מתייחסת לאזרחות אינו פשוט. לא בוחנים רק בצורה בינארית של קבלה או אי קבלה אלא את אופי האזרחות. השתתפות אזרחים בקביעת מטרות המדינה והדרך שלה.
חברה אזרחית
·         אנשים במדינה המתאגדים בארגון שאינו כפוף לשלטון ואינו תלוי בו, ואין בו כמעט התערבות של השלטונות.
·         החברה האזרחית כוללת קבוצות של אזרחים, הפועלות במרחב הציבורי ביחד, למטרות שונות:
א.      הבעת רעיונותיהם
ב.      השגת המטרות עימן הם מזוהים
ג.       העמדת דרישות מן המדינה
ד.      דרישת דין וחשבון מן הנציגים שלהם (בשלטון) של פעולותיהם

No comments:

Post a Comment