מבוא לפסיכולוגיה: סוגי זיכרון

אבינגהאוס (1885) – כמה זמן נחסך בלימוד הרשימה מחדש? גילה את עקומת השכחה, ככל שפער הזמן בין הלימוד לבדיקה גדול יותר זוכרים פחות.

קידוד/הצפנה – קליטת מידע לתוך המערכת. כשל בקידוד – המידע אינו נקלט.

אחסון – שמירת המידע שנקלט לתוך המערכת. כשל באחסון – המידע אינו נשמר/הלך לאיבוד.

שליפה – לשלוף את המידע ע"מ להשתמש בו. כשל – המידע נקלט ומאוחסן אך אינו נשלף, בלקאאוט, "על קצה הלשון".

הקידוד הוא מאוד קריטי, ממיינים את החומר לקבוצות גדולות ותתי קבוצות, כך שבכל החומר יש 2-3 צמתים. מאמץ בזמן שליפה אינו אפקטיבי כי אז מגבירים עקבת זיכרון לא נכונה שחוסמת. עקבת זיכרון – קובץ בראש שמכיל את המידע, מפוזר במוח.

דיסוציאציה – משתנה המשפיע בצורה מסוימת על מדד מסוים ובדרך אחרת על מדד אחר.

מבחני זיכרון:

אחזור – אמירת פריטים שהוצגו בשלב הלימוד. (מבחן ישיר - התייחסות מודעת לשלב הלימוד)

היכר – זיהוי פרטים שהוצגו בשלב הלימוד. (מבחן ישיר - התייחסות מודעת לשלב הלימוד)

פריימינג – עדיפות לפריט שנלמד. (מבחן עקיף - אינו מחייב התייחסות מודעת)

רכישת מיומנויות – היכולת להשתפר בזכות הזיכרון של ניסיונות קודמים.

דוגמא לדיסוציאציה כפולה: פגיעה היפוקמפלית (אלצהיימר) פגועים במבחני היכר ואיחזור (ישירים) ותקין בפריימינג. פגיעה אוקסיפיטלית – להפך. זו עדות שמדובר בשתי יכולות שונות.

דיסוציאציה בנוגע למבחנים ישירים – במבחני היכר, פגוע באלצהיימר ותקין בפגיעה פרונטאלית. באיחזור, פגוע בשניהם. באלצהיימר יש בעיית אחסון, הקידוד יעיל – לכן בטווח המיידי תקין.

זיכרון חושי :

קליטת גירויים וחושים. זיכרון איקוני (ויזואלי) – המידע שורד ל½ שנייה. זיכרון אקואי (שמיעתי) – עד  2 שניות.

ניסוי של ספרלינג – זיכרון איקוני: הורדה בעומס הדיווח תביא לזכור יותר. לאחר השהייה ארוכה לא נשאר בזיכרון האיקוני מידע, עקבה שמתפוגגת. היתרון של הדיווח החלקי על הדיווח המלא נעלם אחרי חצי שנייה – המרווח בו נשאר מידע בזיכרון חושי איקוני. כדי לעבד את המידע צריך להעבירו לזיכרון העובד – לוקח זמן.

אופרציות מתכנסות – מגבירים את הביטחון לגבי המסקנה ע"י ניסוי אחר.

פוזנר – כאשר האותיות זהות פיזיקאלית, נדרש פחות זמן לענות (עד חצי שנייה), הנבדק יכול לענות בהסתמך על הגירוי הסנסורי בלבד, בלי לחשוב על המשמעות. ההפרש בין זמני התגובה מייצג את הזמן שנדרש להעביר מקוד פיזיקאלי לפונולוגי.

STM זיכרון לטווח קצר (זיכרון מיידי):

הקידוד המועדף הוא פונולוגי (ע"פ שמיעה) יש להפנות קשב למידע ע"מ לקדדו. טווח הזיכרון המיידי הוא בין 5-9 פריטים (      ) מילר טוען שאנו בעצם זוכרים 2+-7 צ'אנקים – קיבוץ פריטים ליחידה אחת. סיבות לשכחה: החלפה – מידע חדש תופס מקום.  דעיכה – האינפורמציה נעלמת. האינפורמציה נשמרת משנייה ועד מספר דקות.

בדלי: 2 מערכות בSTM- :

מערכת של אחסון פונולוגי – מידע לינגוויסטי, מפענחים דפוס צלילי. המידע מרוענן ע"י לולאת הדיבור – אומרים את המידע שוב ושוב. דוג' – מס' טל', אין קוד של משמעות, ישמר באחסון פונולוגי.

מערכת של לוח ויזואלי: מידע לא וורבלי. גירויים מופשטים, ללא שמות פשוטים. מערכת שמתרעננת בעזרת סריקה קשבית – לסרוק את הדימוי במחשבה.

כאשר מנסים לזכור חומר מילולי מסתמכים בעיקר על אחסון פונולוגי. כאשר תופסים את לולאת הדיבור עוברים לזכור את המידע ויזואלית. טעויות על בסיס פונולוגי (צלילי) – Q ו-U. טעויות על בסיס ויזואלית – Q ו-O. Articulatory suppression – דיכוי באמצעות הגייה, רוב הטעויות על בסיס ויזואלי. הקוד המועדף הוא פונולוגי לכן שכחה חלקית מובילה לטעות הראשונה. כשמנטרלים את האפשרות לרענון – טעויות ויזואליות.

עיקרון FIFO – בזיכרון המיידי אין הרבה מקום, מאפיין בעיקר אחסון פונולוגי מילולי. העיקרון מנבא שנזכור באופן מושלם 4 פריטים אחרונים ואז כלום. בפועל הגרף יורד בהדרגה- אנשים שונים. הפריטים "נרקבים" בזיכרון, האחרון שהוכנס הוא הכי טרי. הניסוי של וה ונורמן מראה שזה תלוי במקום ולא בזמן.

LTM – זיכרון לטווח רחוק

ממספר דקות והלאה. הקידוד המועדף הוא סמנטי (אחזור משמעות של מידע). הקיבולת אינה מוגבלת. רוב הכישלונות הם בשל הפרעה באחזור.

תאוריית המחסנים -  מודל ליניארי שטוען לחד-כיווניות של מעבר המידע בזיכרון.

עקומת זכירה סדרתית – (מוסבר ע"פ תאוריית המחסנים)

אפקט הראשוניות – המילים הראשונות שוננו מספיק ועברו לזיכרון ארוך.

אפקט אחרוניות – המילים האחרונות עדיין נמצאות ב- STM ונשלפות ממנו.(FIFO). בשל העומס מוחלפות המילים במילים האחרונות.

מניפולציה על אפקט הראשוניות – מקריאים יותר מהר, אין מספיק זמן לשנן והמילים אינן עוברות ל-LTM. מניפולציה על אפקט האחרוניות – מטלה מסיחה, נכנסים פריטים חדשים ל-STM. יש כאן דיסוציאציה כפולה – כל מניפולציה משפיעה על אפקט אחד. אם ניתן מילים שמייצרות עוררות (הקשר, רגש) סביר שנזכור אותן. בזיכרון מיידי חוברים ה-STM וה-LTM, ובזיכרון דחוי רק ה-LTM.

גיבוש זיכרון – קונסולידציה – אנשים עם פגיעה בהיפוקמפוס אינם זוכרים מה קרה להם סמוך לפגיעה ואחריה. קיים שלב ביניים של התגבשות הזיכרון. כאשר נהרס ההיפוקמפוס, נהרסים הזיכרונות שלא עברו גיבוש. 12 שבועות זה זמן גיבוש הזיכרונות אצל חולדות. הזיכרון עצמו מפוזר על הקורטקס הויזואלי.

פרדיגמת AB-AC: הקושי העיקרי הוא בשליפה, נוצר בגלל רמז שליפה לא נכון ש"נתפס" בראש. עדיף שרמזי אחזור יתקשרו לפחות דברים.

הפרעה לפנים – מידע ישן מפריע ללמידת מידע חדש, משום שרמז האחזור כבר קשור למידע מסוים.

הפרעה לאחור – קשה להיזכר במשהו ישן אחרי שלומדים משהו חדש.

זיכרון קונסטרוקטוטיבי/מבנה: זיכרון מועד להטיות והבניות, גם לדברים שלא התרחשו כלל. כאשר נזכרים, ממחיזים את הסיטואציה בראש ומבנים אותה. השלכות למשמעות של עדות בבית משפט. מסקנה – ניתן "להשתיל" זיכרונות.

תאוריית עומק עיבוד – ככל שעיבוד החומר בזמן הלמידה עמוק יותר (קידוד), כך הזכירה טובה יותר (שליפה). עיבוד רדוד – עיבוד המאפיינים הפיזיקלים של הגירוי. עיבוד עמוק – עיבוד סמנטי, משמעות של המילים. במבחני היכר ואחזור- הביצוע טוב יותר כאשר העיבוד בשלב הלימוד הוא עמוק.

שינון חומר – מפסיקים להבין את המשמעות וחוזרים על כך ברמה של עיבוד רדוד.

הקוד הדואלי – קל יותר לזכור מילים קונקרטיות(מוחשיות) ממילים אבסטרקטיות(מופשטות). תאוריית הקוד הכפול מסבירה את היתרון הזה – מילה קונקרטית זוכרים פעמיים – גם כמילה וגם כדימוי. משתמשים ב-2 מערכות קודים, קוד מילולי וקוד ויזואלי.

אפקט ההפקה – עיבוד עמוק יותר מעיבוד סמנטי, מביאה ליתרון בכמות הזכירה. למידה אפקטיבית תהייה להסביר במילים שלך, לסכם לבד – להפיק את המילה.

עיקרון ייחודיות ההצפנה – קל לשלוף חומר נלמד אם אתה מצוי באותו הקשר שלמדת אותו.

עיבוד תואם העברה – ללמוד בהתאם לסוג המבחן, לאו דווקא לפי רמת המשמעות (מתאים לסוג מסוים של בדיקות זיכרון). רודריגר ערך הבחנה בין 2 מבחנים:

מבחנים מבוססי מושגים – דורשים למידת משמעות (היכר, אחזור)

מבחנים מבוססי נתונים – נבדקים הנתונים הפיזיקאליים של הגירויים והתגובה לגירויים (פריימינג).

אם המבחן מבוסס מושגים הרי שעומק העיבוד ישפר את הביצוע – מתייחס למשמעות. שינוי באופן ההצגה יקשה במבחנים שהם מבוססי נתונים. (דיסוציאציה כפולה).

זיכרון ארוך טווח מחולק לזיכרון דקלרטיבי – זיכרון של עובדות ויחסים. מערב בעיקר את הקורטקס הפרונטאלי, ההיפוקמפוס וחלקים בתלמוס.

• סמנטי: עובדות כלליות, למידת יחסים. מבחני ידע הם מבחנים סמנטיים
• זיכרון אפיזודי: קשור לחוויה אישית, לזמן ומקום מסוימים.

וזיכרון לא דקלרטיבי – זיכרון של מיומנות. מערב את כל שאר אזורי המוח.

מיומנויות – שיפור יכולת כללית, התניות – נלמד דרך למידה, פריימינג – שיפור ביצוע לגבי גירויים מסוימים, הרגלים.