מבוא לפסיכולוגיה: למידה:הגישה הביהביוריסטית-התנהגותית

 למידה:הגישה הביהביוריסטית-התנהגותית

מתוך: מבוא לפסיכולוגיה

הנחות יסוד:

·        כל למידה, מרוכבת ככל שתהיה, מורכבת מאבני בניין של אסוציאציות פשוטות.

·        חוקי הלמידה זהים בכל המינים.

·        קל יותר להבין למידה במונחים של גורמים חיצוניים או סביבתיים (גירויים ותגובות) מאשר במונחים פנימיים או מכוונים על ידי האדם.

התניה קלאסית:

הכלב של פבלוב

הכלב עומד במרכזו של חדר בעל קירות שעוביים 15 ס"מ, המונעים חדירה של קולות מבחוץ. הוא מרותק למקומו ברתמות עור. בחדר שורר שקט. פעמון מצלצל, הכלב מפנה את ראשו לכיוון הקול, אבל אינו מבצע כל תגובה אחרת. כעבור 5 שניות מוחדרת לפיו אבקת מזון באמצעות צינור גומי ארוך. שוב משתרר שקט. חולפות עוד 10 דקות. הפעמון מצלצל שנית, ושוב מלווה הצלצול במזון. חולפות 10 דקות נוספות. הפעמון מצלצל בשלישית, אבל הפעם הזאת מתחיל הכלב לנוע באי שקט. פיו מתמלא רוק. מפעם לפעם גוברת התרגשותו לשמע הצלצול. כמות הרוק שהוא מפריש בתגובה לצלצול הולכת וגדלה.

מושגים בסיסיים:

·        גירוי לא מתונה (UCS – Unconditioned stimulus) – גירוי שבאופן טבעי (ללא למידה) יוצר תגובה מסוימת.

·        תגובה לא מותנית (UCR – Unconditioned response) – תגובה רפלקסיבית שמופיעה באופן טבעי ללא למידה.

·        גירוי מותנה (CS – Conditioned stimulus) – כל גירוי שיצר אסוציאציה עם הגירוי הלא מותנה ובעקבות קישור זה הגירוי המותנה הוא בעל כוח לגרום להתרחשות התגובה.

·        תגובה מותנית (CR – Conditioned response) – תגובה זהה לתגובה הבלתי מותנית אלא שהפעם מתרחשת בעקבות הגירוי המותנה ולא בעקבות הגירוי הלא מותנה.

אוכל (UCS)               הפרשת רוק (UCR)

אוכל (UCS)

צליל (CS)                   הפרשת רוק (UCR)

מספר חזרות על השילוב האסוציאטיבי של אוכל וצליל.

צליל (CS)                   הפרשת רוק (CR)

הקישור האסוציאטיבי בין צליל לאוכל – נלמד, נקבל תגובת הכנה לאוכל (ריור) מחשיפה לצליל בלבד.

צעד למידה (Trial): זיווג בין גירוי מותנה (CS) לגירוי לא מותנה (UCS). יש למידות שמספיק ניסיון אחד ע"מ ללמוד (בד"כ חוויה לא נעימה – עניין הישרדותי) ויש כאלה שצריך יותר ניסיונות.

שלב הרכישה (Acquisition Stage): הצעדים שבמהלכם לומד האורגניזם את האסוציאציה.

הכחדה (Extinction): הורדת הגירוי הבלתי מותנה (UCS) מהזיווג תגרום להורדת כוח הקישור האסוציאטיבי ולהפסקת הופעת התגובה המותנית (CR).

שלב שבו רוצים לפרק את האסוציאציה שנלמדה.

חוויות לא נעימות (כמו תאונות דרכים ופיגועים) שיוצרות קישור אסוציאטיבי עם גירויים מסוימים (כמו אוטובוס או צבע אדום) הרבה יותר קשה להכחיד.

תנאים המשפיעים על חוזק ההתניה:

גירוי אברסיבי לעומת גירוי לא אברסיבי: בהתניה המערבת גירוי בלתי מותנה שהוא אברסיבי, די בצעד רכישה אחד כדי ליצור את ההתניה.

סמיכות זמנים בין הגירוי המותנה והבלתי מותנה:

התניה מתרחשת רק כאשר הגירוי המותנה מקדים  את הגירוי הבלתי מותנה.

החלמה ספונטנית, רכישה מחדש  – אחרי הכחדה, החזרת הגירוי המותנה (CR) התגובה המותנית (CR) תחזור ברמה פחותה מהרמה המקורית, ותיכחד שוב אם הגירוי המותנה יגיע עדיין בלי הגירוי הבלתי מותנה.

תופעות המשפיעות על שכיחות ותפוצת ההתניה הקלאסית:

התניה מסדר שני (Second-order conditioning) – התניה שבה יש מעבר לגירוי מותנה אחד. התניה זו מגדילה את טווח הגירויים ואת היקף ההתניה הקלאסית.

חולדה בתוך קופסת סקינר – קישור בין צליל לשוק חשמלי, ולאחר מכן קישור בין הצליל לאור, כך שהצליל הופך להיות מעין גירוי בלתי מותנה, ובסופו של דבר הקפיצה הופכת להיות התגובה המותנית לאור:

שוק חשמלי (UCS)                                       קפיצה (UCR)

שוק חשמלי (UCS) + צליל (CS)                קפיצה (UCR)

אחרי מספר חזרות (זיווגים) כאלו:

צליל (CS)                                                       קפיצה (CR)

צליל (CS1) + אור (CS2)                             קפיצה (CR)

אור (CS2)                                                      קפיצה (CR)

הכללה (Generalization) – היכולת שלנו ללמוד להגיב בצורה דומה לגירויים חדשים המזכירים גירויים דומים (תגובה לדמיון).

בחיים האמיתיים, נדיר שיש אותו גירוי מותנה, לכן ע"מ לשרוד, חייבת להיות הכללה של הגירויים. החיה תגיב גם אם הגירוי יהיה טיפה שונה, בצבע או בצורה – לא צריך אותו גירוי במדויק. אצל בני אדם – תינוק לומד את שמו לא רק כפי שאמו מבטאת אותו אלא גם אבא, אחים.

ככל שהגירוי יהיה דומה יותר לגירוי המקורי, התגובה תהיה חזקה יותר.

הבחנה (Discrimination) – היכולת שלנו ללמוד להבחין ולהבדיל בין גירויים ולהגיב אליהם בצורה שונה (תגובה לשוני).

דוגמא: התניה – לרייר לצליל "דו"

הכללה: הכלב מרייב ל"דו" וגם ל"סול"

הכחדה: הצמדה של "דו" עם אוכל.

               "סול" מופיע ללא אוכל

אבחנה: הכלב מרייר ל"דו" אבל לא ל"סול"

הניסוי של ווטסון וריינר (1920)

הדגמת התניית פחד בילד בן 11 חודשים. אלברט הקטן משחק עם עכבר לבן – התינוק נהנה ומסתקרן.

ההתניה שנעשתה:

רעש חזק (UCS)                                            פחד ובכי (UCR)

רעש חזק (UCS) + עכבר לבן (CS)              פחד ובכי (UCR)

עכבר לבן (CS)                                               פחד ובכי (CR)

אלברט המסכן הותנה לפחד מעכברים לבנים.

בהמשך, ההתניה עברה הכללה לכל מיני יצורים שעירים ולבנים.

התניית נגד – התניה שבאה לבטל התניה שנעשתה.

לאחר מכן, עשו התניית נגד לעכברים לבנים בעזרת סוכריות.

* אדם שמפחד להיכנס למעלית בעקבות חוויה טראומטית (אולי נתקע פעם אחת).

טיפול התנהגותי - כדי להכחיד את הפוביה בצורה אקטיבית, נעשה לו התניה שיוצרת חוויה נעימה במעלית, כך שהמעלית תתקשר אסוציאטיבית עם הרגשה חיובית. עושים זאת בצורה הדרגתית.

מגבלות ביולוגיות על התניה קלאסית:

ביהביוריסטים: בעקרון צריך להיות אפשרי לקשר בהתניה את תחושת הבחילה לא רק עם טעם אלא גם עם אור או צליל.

הגישה האתולוגית – דגש חזק על אבולוציה וגנטיקה. לכל בע"ח קיימות "מגבלות ביולוגיות" משלו, לכן כל בע"ח ילמד דברים שונים בדרכים שונות.

תמיסה מורעלת (UCS)                                            תחושת בחילה (UCR)

תמיסה מורעלת (UCS) + טעם וניל (CS)               תחושת בחילה (UCR)

טעם וניל (CS)                                                           תחושת בחילה (CR)

השאלה המרכזית היא עד כמה הגירוי המותנה מתאים למאפיינים הטבעיים של בע"ח. רק גירויים מסוימים יכולים להפוך לגירויים מותנים במצבים מסוימים (טעם-בחילה, אור וצליל -> שוק חשמלי).

קישורים אלו שונים עבור מיני בע"ח שונים.

מהו הגורם ההכרחי ליצירת ההתניה?

סמיכות הזמנים בין CS לUCS? או יכולת הניבוי של CS לבואו של UCS?

הניסוי של Rescola (1967)

קבוצה 1:

שוק חשמלי (UCS) + צליל (CS)                            תגובת פחד (UCR)

בקבוצה זו, לפני כל UCS מופיע CS.

קבוצה 2:

שוק חשמלי (UCS) + צליל (CS)                            תגובת פחד (UCR)

בקבוצה זו, לא תמיד CS מקדים את הופעתו של UCS.

* מספר הזיווגים זהה בשתי קבוצות הניסוי.

* המשתנה הב"ת תלוי המבחין בין הקבוצות: קביעות (יכולת ניבוי)

* בשתי הקבוצות יש סמיכות זמן זהה בין הגירויים אך יכולת ניבוי שונה.

תוצאות: קבוצה 1 הפכה מותנית, קבוצה 2 לא.

מסקנה: חוזק ההתניה ביחס ישר לערך הניבוי של CS להתרחשות UCS.