המחקר של רובינשטיין על הומוסקסואליות:

המחקר של רובינשטיין על הומוסקסואליות:

שאלת המחקר: האם הגדרת האוריינטציה המינית של המטופל תשפיע על הדרך בה יגדיר המטפל את ההפרעה הנפשית שלו?

השערה: לא תהיה השפעה.

מבוא: רקע – עמדות והידע על העמדות כלפי הומוסקסואליות בעבר (לפני ואחרי הסרת ההומוסקסואליות מה-DSM). המבוא בנוי בצורת משפך: מדברים באופן כללי עד שמצטמצמים לשאלת המחקר. השערת המחקר תבוא בסופו.

משתנים:

משתנה תיאורטי – התפיסה של המטפל את המטופל. צריך לתרגם את המשתנה התיאורטי למשתנה אופרציונלי.

משתנה אופרציונלי (משתנה תלוי) – סולם חומרות.

משתנה בלתי תלוי – אוריינטציה מינית של המטופל. המשתנה שממנו החוקר רוצה לנבא את ההשפעה על המשתנה התלוי.

משתנה תלוי – מידת חומרת ההפרעה הנפשית.

השיטה: מחולקת ל:

·        נבדקים – תיאור אוכלוסיית המחקר

·        כלים – שאלונים ודרך המחקר. כלי מחקר צריך שיהיה לו תוקף ומהימנות.

·        הליך – תיאור המחקר בפועל.

הנבדקים מייצגים רק את אוכלוסיית הפסיכולוגים, ולא ניתן להכליל את התוצאות על כלל האוכלוסייה.

האם המדגם מייצג את אוכלוסיית המטפלים בישראל? (הרוב בגישה הפסיכודינמית) נבחרו בישיבות צוות. אין מספיק מידע - ייתכן והלך לאזורים מסוימים, לא מצוין כמה אחוזים הסכימו להשתתף במחקר – אולי סוג מסוים של מטפלים הסכים וכתוצאה מכך הטה את התוצאות.

מערך המחקר:

2 קבוצות – למשתנה הב"ת שאותו תפעל היו שני ערכים – הומוסקסואל והטרוסקסואל.

כל המשתנים חוץ מהאוריינטציה היו זהים ב2 הקבוצות – כך נטרל הסברים חלופיים. גם נבחרה הפרעה שלא קשורה להומוסקסואליות – בולימיה.

הומוסקסואליות אגו-סינטונית – האדם חי בשלום עם ההומוסקסואליות, אין להם בעיה עם זה ולא יבואו לטיפול עקב זה. ה"מטופל" בניסוי היה מסוג זה.

הומוסקסואליות אגו-דיסטונית – האדם לא חי בשלום עם ההומוסקסואליות, רואה אותה כבעיה. 

ניתוח נתונים:

ניתוח שונות – בודק שוני בין קבוצות.

החוקר השווה בין ממוצעים של הקבוצות תוך התייחסות לפיזור וסטיות התקן.

במחקר, צריך להתבסס על תיאוריות ומחקרים מהעבר ולהוסיף עליהם או לסתור אותם.