מבוא לפסיכולוגיה: ההיסטוריה של הפסיכולוגיה

מבוא לפסיכולוגיה: ההיסטוריה של הפסיכולוגיה

שאלות פילוסופיות נשאלו ע"י דקארט, סוקרטס וכו' – שאלות שאנו שואלים עד היום (כמו בחירה חופשית, סביבה או תורשה).

השאלה הבסיסית: מהו מקור הידע? האם יכולות האדם הוא משהו נרכש או מולד?

שתי גישות:

1. גישה אמפיריציסטית – מאה 17-18 לוק, יום, ברקלי, לייבניץ, ידע נרכש ע"י האינטרקציה שלנו עם העולם. לא נולדים איתו.

2. גישה ניטיביסטית – מאה 17-18 דקארט. בני אדם נולדים עם מאגר ידע מסוים המאפשר הבנה והתנהלות בעולם. יש מושגים מולדים, אקסיומות. הדרך להגיע לידע הזה היא דרך חשיבה לוגית והתבוננות פנימית.

מקור השם  nativism -  nature – משהו מוטבע בנו.

המחלוקת הזו עדיין קיימת כיום – תורשה או סביבה. יש לה השלכות מאד משמעותיות בטיפול.

"הוריה של הפסיכולוגיה המודרנית":

ראשית הפסיכולוגיה המעבדה הראשונה בפסיכולוגיה – הוקמה ע"י ווילהלם וונדט (Wundt) ב-1879. התמקד בחוויות החושיות – זיכרון ורגשות, ניסה לפתח טכניקה מדעית לענות על שאלות שהיו עד אז נחלת הפילוסופיה בלבד. שתי השיטות שפיתח:

·        התצפית

·        האינטרוספקציה (התבוננות פנימית) – רשמים של חוויות.

חסרון: משהו מאד סובייקטיבי – אי אפשר להגיע להכללות משיטה זו.

מכאן התפתחו 2 גישות מתחרות במאה ה-19:

1.     סטרוקטורליזם – טיכנר (אירופה). אפשר לפרק את החוויה למבנים וכך להבין אותה (בדומה למדעי החי והטבע).

2.     פונקציונליזם – וויליאם ג'יימס (הארוורד, ארה"ב). צריך פחות לשים לב על החוויות המודעות של האנשים אלא על הדברים הפנימיים. צריך לחקור איך פועל המוח שלנו, איך הידע שלנו מאפשר לנו להתנהג בסביבה. מה הפונקציה של היכולות שלנו.

בשנות ה-20 של המאה ה-20 התפתחו 3 אסכולות שמחליפות את השתיים הקודמות:

1.     ביהביוריזם – ווטסון (Watson) וסקינר (skinner) – ארה"ב. גישה שהשפיעה על הפסיכולוגיה בצורה מאד משמעותית, ומשתמשים במושגים שלה עד היום.
ווטסון המייסד – פסיכולוגיה צריכה לחקור רק את מה שניתן לצפות בו.
מודעות היא פרטית ובלתי ניתנת לתצפית ולכן יש להתמקד במחקר בהיבטים ציבוריים.
פסיכולוגיה של גירוי ותגובה: כל התנהגות תוצאה של התניה – חיזוקים. הסביבה מעצבת את ההתנהגות ע"י חיזוק או תגמול/עונש ולכן המחקר הפסיכולוגי צריך להתמקד בגירויים ובתגובות אליהם.

2.     אסכולת הגשטאלט – התפתחה במקביל באירופה (1910) , בעיקר גרמניה. פירוש המילה בגרמנית – צורה, תבנית.
מפתחיה – מקס ורטהיימר, קורט קופקא, וולפגנג קוהלר.
פסיכולוגים אלו התעניינו בעיקר בתפיסה. גירויים בסביבה גורמים ליצירת דפוסים או תבניות בתודעה שהם הבסיס לחוויית התפיסה. לכן טענו שיש לחקור את הארגון של החוויות התפיסתיות.
בשונה מהגישה הסטרוקטורלית, הם טענו שהשלם שונה מסך חלקיו- צריכים להבין את התבנית השלמה.
חקרו תפיסת תנועה, צבעים שונים -> הבסיס של הגישה הקוגניטיבית של היום.

3.     פסיכואנליזה – זיגמונד פרויד (Freud), תחילת המאה ה-20. התפתחה מתוך עצמה ולא כריאקציה.
המושג המרכזי בתיאוריה היא התת מודע- המחשבות, העמדות, הדחפים, המשאלות הלא מודעות.
פרויד התחיל מהתחום הפיזיולוגי לכן התיאוריה מיזגה היבטים פיזיולוגיים (דחפים ביולוגיים) וקוגניטיביים (תפיסה וזיכרון).
חלק מכריע בהתנהגות נקבע ע"י תהליכים לא מודעים, דחפים מולדים שמאד לא רצויים מבחינה חברתית ולכן הופכים להיות לא מודעים בשבילנו. הם מהווים קונפליקטים שהם מקור הבעיות הנפשיות.
יש שיטה של אסוציאציות חופשיות שדרכה מגיעים לדברים – "תגיד לי כל מה שעולה בדעתך בלי עכבות" ->מגיעים לתת מודע.
ביקורת: התמקדות מוגזמת בדחפים המיניים והתוקפניים.

הגישה האקסיסטנציאליסטית-הומניסטית: (רוג'רס, מאסלו)

·        תחילת הגישה – כתוצאה ממחאה ותסכול של מטפלים מנוקשות הגישות התיאורטיות ואי התאמתן למטופלים.

·        פנומנולוגיה – מתמקדת במאורעות כפי שהם נתפסים ע"י האדם החווה ולא דרך הסבר תיאורטי. כביכול, א-תיאורטיים.

·        המטפלים צריכים להבין את המטופל מתוך עולמו שלו ולא לכפות עליו תיאוריה "מבחוץ".

הגישה הקוגניטיבית –

·        תגובה על הגישה ההתנהגותית – בשל מגבלות הגישה ההתנהגותית בהסבר.

·        חוקרים קוגניציה (תהליכים שכליים כגון שפה, זיכרון, חשיבה, פתרון בעיות).

·        המחקר: כמו בשיטה ההתנהגותית – צופים בתגובות לגירויים שונים (מילים, תמונות).

·        אולם ההסברים להתנהגויות ניתנים במונחים של תהליכים שכליים שמביאים להתנהגות.

·        המטפורה: המוח כמערכת עיבוד מידע = מחשב