Wednesday, July 17, 2013

האדונית והרוכל \ ש"י עגנון - סיכום

"האדונית והרוכל "\ש"י עגנון
פתיחה
דמויות:אדונית ,גויה,גרה במקום מרוחק ביער
הרוכל היהודי שמוכר סחורתו מדלת לדלת

אווירה – מסתורין פחד (חושך לילה,גשם,יער)
פתיחת הסיפור "האדונית והרוכל" לא מכניסה את הקורא ואווירה של שלווה אלא להיפך- משהו מוזר,מטריד,לא תקין

הסיפור "האדונית והרוכל" מתחיל בתיאור הרוכל שעובר מבית לבית ומוכר את סחורתו ומגיעה לביתה של אדונית המצוי בלב יער רחוק ממקום יישוב.
תחילה היא מסרבת לקנות אך לאחר התעקשותו  היא בוחרת בסכין ציידים .
מאוחר יותר בשעת לילה תועה הרוכל בדרך ומגיעה שוב לבייתה מזג האוויר חורפי וגשום . הוא מבקש ללון בביתה והיא מציעה לו את הרפת. למחרת הגשמים אינם פוסקים והאדונית מבקשת שיתקן עבורה את הגג שנפרץ , כך נישאר הרוכל בביתה ,עושה תיקונים שונים ובתמורה מקבל ארוחות ולינה במחסן כלים התחושה שלנו היא שיחסי הכוחות אינם שווים הוא  מתרפס בפנייה והיא מתייחסת אליו בהתנשאות.
בהדרגה מתקרבים בני הזוג עד שהוא עובר לישון בחדרה. ככל שהם מתקרבים זה לזו כך הולך הרוכל ומתרחק מהיהדות ,הוא אוכל אוכל שאינו כשר ,בשחיטה לא כשרה ,מחליף את לבושו בלבוש גויים וחי עם האישה ללא חופה וקידושין . ההתקרבות בין השניים אומנם קיימת אך היא מעוררת תהייה גם כי האדונית אף פעם לא אוכלת עם הרוכל וגם כי אינה מוכנה לחשוף את עברה (מתחמקת מלומר באילו נסיבות מת בעלה).
בהמשך "האדונית והרוכל" אנו מגלים את שמותיהם של השניים: הילני ויוסף . יוסף תמהה כיצד איתכן שמעולם לא ראה את הילני אוכלת או שותה ,כשהוא שואל אותה על כך היא מתחמקת מתשובה ומסיטה את הדיון ממנו באמצעות דיבורי אהבה ונשיקות. ככל שחולף הזמן היחסים ביניהם אינם טובים כפי שהיו בתחילה אלא שיוסף אינו קם ועוזב כשהוא מנסה שוב לברר את מה שאינו יודע עלייה היא עונה "כל המרבה לשאול מעמיק לו שאול" יוסף מבין שעל אף שעברו חודשים רבים שהם יחד אין הוא יודע עלייה היום יותר ממה שידע עלייה ביום שפגש אותה לראשונה .
ככול שחוף הזמן מבין יוסף שסכנה מרחפת מעל לראשו ואף על פי כן חיי הנוחות מחלישים את כוחותיו והוא לא עוזב. חלומות רעים מטרידים את שנתו והוא עובר לישון בחדר אחר. לילה אחד הוא מחליט לקרוא קריאת שמע ,הוא יוצא מהבית ומרחיק לכת "אבי שבשמים צעק יוסף ,כמה נתרחקתי" "אם איני חוזר מייד הריני אבוד" אמירה זאת בעלת משמעות כפולה- לא רק שנתרחק מבית האדונית אלה שיתרחק מהיהדות והוא מבין שאם לא ישוב אליה יהיה בסכנה גדולה. כשחוזר לחדרו הוא מבין שבזמן היעדרותו ניסתה לשחוט אותו באמצעות הסכין שמכר לה ותוך כדי כך פצעה את עצמה. הוא מטפל בה אך מכיוון שאינה מצליחה לאכול את המאכלים שמבשל לה היא מתה ,הוא קובר אותה על גג הבית בתוך שלג , לוקח את קופתו וחוזר לעיסוקו "ואותו רוכל נטל את קופתו וחיזר ממקום למקום וחיזר והכריז על שכורתו" יוסף חוזר לנקודת הפתיחה והתחושה שלנו היא שיוסף לא למד לקח , אירוע כזה יכול לקרות לו פעם נוספת.

מבנה הסיפור "האדונית והרוכל"
שיא (נקודת מפנה)=סיבוך\התרה=אקספוזיציה \סיום
שיא- נקודת המתח הגבוהה שתוביל למפנה
התרה- ירידת המתח לקראת הפיתרון בסיום

סיפור פואנטה
פואנטה היא פרט\אירוע בסוף היצירה שיש בו יסוד של הפתעה והוא הופך את כל המשמעות היצירה סיפור פואנטה נקרא גם "סיפור חוד"\"סיפור עוקץ"
בסיפור כזה מפוזרים רמזים לכל אורכו אלא שדעת הקורא מוסחת מהם . בקריאה שנייה מפענחים כל הרמזים ניתן לראות בסיפור שלנו ,סיפור הפואנטה כי רק בסופו מתגלה בוודאות העובדה שהאדונית היא הרוצחת של בעלייה, בהתחלה יש לכך רמזים סמויים ובהמשך הרמזים הולכים ונעשים גלויים יותר ,עד כי אפילו אפשר לטעון שאין כאן הפתעה גמורה.

כל הרמזים המקדימים תורמים לקידום העלילה ויחד יוצרים את אווירת המסתורין האמינה

נקודת תצפית
אומנם הקורא אינו יודע יותר מהגיבור אך בשלב מסויים חש הקורא שהגיבור תמים ומוגבל בתפיסתו. המספר מרמז לקורא שההסברים הרציונאליים של הגיבור שגויים הקורא חש פיקח יותר מהגיבור . ההסברים של יוסף לעצמו הם ניסיון אשלייתי להרגיע את עצמו ולדחות את ההתמודדות עם החידה עד לשלב הקריטי ממש באופן כזה נוסף על המתח והמסתורין גם יסוד של פחד ואימה.

מוטיבים חוזרים בסיפור

1.מוטיב העין או המבט – הסיפור "האדונית והרוכל" פותח באווירה שלווה אבל כבר מההתחלה מופיע מוטיב העיניים שמרמז לקורא על מסתורין כלשהו המצוי מתחת לפני השטח "תני עינייך גברתי ,בבקשה ממך גברתי הביטי וראי" בהמשך מפונת צומת ליבו של הקורא לתיאור עיניה של האדונית "נסתכלה שעה קלה בקופתו ועיקמה עיניה ממנו... ראתה סכין של ציידים" לאחר שאיבד דרכו וחוזר אליה נאמר "הציצה עליו בעלת הבית...הביטה בו בעין זעומה" כשהוא מסרב לקבל שכר על תיקון הגג נאמר "הביטה בו דרך חשד" כשהוא מגלה שהיו לה בעלים רבים נאמר "לכסנה את עיניה וחייכה" בהמשך לאותה שיחה מזהירה אותו "התפלל עליך שלא יהא סופך כסופם היא נסתכלה בגרונו ועיניה הכחולות הבהיקו כלהב של סכין חדשה" בסיום "האדונית והרוכל" נאמר "פתחה הילני את עיניה והביטה בו עם שהיא מביטה בו פתחה את פייה עד שהבהיקו שיניה "
מכאן אנו מבינים שכל כוונתה של האדונית הייתה לפטם את הרוכל כדי להרגו כוונה זו מעמידה באור עירוני את בקשתו בתחילת הסיפור שתביט ותראה אותו ואת שכורתו , היא הכן ראתה קודם את הסכין ואחר כך אותו-קורבנה המיועד .

2.מוטיב הסכין -מוטיב זה הוא אמצעי ליצירת המסתורין והאימה בסיפור . ראשית בחירתה של האדונית דווקא בסכין ציידים היא מעשה חריג ,לא צפוי ומעורר תהייה . הסכין אינה משמשת אותה לשחוט את העופות שהיא מבשלת . היא מזכירה את הסכין כשהרוכל שואל אותה איך מת בעלה ואומרת שגם הוא מוכר סכינים שאפשר לשחוט בהם בני אדם, כשהיא מסתכלת בגרונו נאמר שעיניה מבהיקות כלהב סכין ,בסיוט של יוסף בלילה הוא חולם שתקעו סכין בליבו. ובשיא הסיפור כשחוזר יוסף ומוצא חורים במיטתו הוא רואה שהילני מחזיקה בידה את הסכין שקנתה אצלו ביום שבא אליה .מתברר שבסוף יש שימוש לסכין והאירוניה היא בכך שהרוכל עצמו מכר לאדונית את הסכין שבאמצעותה היא מנסה לרצוח אותו ובסוף תביא על עצמה את מותה בעזרת הסכין.

3.מוטיב האכילה ושתייה- מוטיב האכילה והשתייה הוא אחד הנושאים המרכזיים בסיפור וחשוב ביסוד החידתי שלו. בתחילה נראה עניין האכילה כחסר משמעות למשל האדונית מגישה לרוכל ארוחת בוקר לאחר שתיקן לה את הגג . גם הארוחות בהמשך מתוארות כדבר שבשגרה בהמשך שוקע יוסף בתאוות האכילה הוא אפילו אינו מקפיד על דיני כשרות בשלב זה הוא אינו שם לב לכך שהאדונית אינה אוכלת איתו רק עם התחזקות הקשר ביניהם הוא שם לב לתופעה מוזרה שהוא אף פעם אינו רואה אותה אוכלת ושותה ,תחילה הוא נותן לזה הסבר הגיוני הקשור בהבדל  המעמדות ביניהם אך הסבר זה מתבטל עם התהדקות הקשר. הוא מחליט לשאול אותה שאלה ישירה אך תשובתה הישירה לפייה היא אוכלת בשר אדם נתפסת בעיניו כבדיחה הוא מנסה להתחמק מהחידה ע"י הסברה שאם היא נראת טוב כ"כ היא כנראה אוכלת ושותה. בשיחה על מספר הבעלים המתים היא טופחת על ברכה ואומרת שאכלה אותם עדיין לא מבין אך חשדותיו מתגברים. בשיחות הבאות נדמה ע"פ תגובותיו שהוא חרד לגורלו אך עדיין אינו עוזב את בייתה.המוטיב מגיע לשיאו עם פתרון התעמולה כשהילני מנסה למצוץ את דמו של יוסף כשהיא כבר פצועה. בסוף הסיפור "האדונית והרוכל" נאמר שאיננה מסוגלת לאכול מאכלים שבני אדם אוכלים וסוף היא מתה . לבסוף הילני עצמה הופכת מאכל לעופות השמיים המנקרים בארונה .בסיום זה יש כמובן אירוניה הטורף הופך לטרף.

היחסים בין הרוכל והאדונית ומשמעותם

את פרשת היחסים בין האדונית והרוכל ניתן להסביר במישור האישי ובמישור הלאומי .
במישור האישי ,היחסים הם צרוף של שני יסודות מנוגדים. צרוף של כוח וחולשה,משיכה ודחייה .החולשה מתקשרת לגבר והכוח מתקשר לאישה. הרוכל מצטייר כאדם כנוע ,מתרפס ,חנפן. האדונית לעומתו מתנשאת ,היא מסלקת אותו ,מדברת אליו בלשון ציווי דוחה את שכורתו ,מכנה אותו יהודי ובהקשר זה מביע הכינוי בוז והשפלה. אפשר להסביר התנהגות זו בעזרת נתונים אובייקטיביים: מצבו הנחות של היהודי לעומת הגברת הנוצרייה , מצבו הנחות של רוכל לעומת בעלת הבית הגבירה וכן מצב התלות של הנודד המחפש מכסה בעת סערה. גם כשהאדונית והרוכל מקיימים קשר של בני זוג היחסים ביניהם אינם משתנים, היא האקטיבית ,החזקה והוא החלש ,הפסיבי. הוא נגרר אחר הנעות הגוף עד שהוא מתכחש לעצמו ולמהותו כיהודי, כל אלה נוסעים מחולשת האופי שלו .כוחה של האדונית הוא במסתורין שלה ובכפל המשמעות שבהתנהגותה .
גם כאשר האמת מתחילה להתבהר לרוכל חולשת אופיו והפסיביות שלו מונעות ממנו לפעול הוא אינו נמלט גם כאשר יש עדיין זמן להימלט .ההיפוך ביחסים והצלת הרוכל הם מקריים ולא מודעים ,הוא אינו מודע לכך שהצורך שלו לקרוא קריאת שמע מציל את חיו . סיומו של הסיפור "האדונית והרוכל" מפריד בין דמויות שנמשכו זה לזה ע"י הזרות המעוררת תשוקה ושנאה גם יחד. חזרתו של הרוכל לנקודת המוצא שלו היא סגירת מעגל המעוררת  את השאלה האם הפיק לקח .

סיכום הסיפור

לסיכום אנו רואים שיש לקרוא את הסיפור האדונית והרוכל שתי קריאות כדי להבין את שני הרבדים של הסיפור . בסוף הסיפור מסתיימים היחסים של האדונית והרוכל,הוא ניצל ,אך אין ודאות שהפיק את הלקח הוא חוזר למצבו התלותי והתחושה היא שהסכנה תמשיך לרחף מעל לראשו . לפנינו סיפור שבנוי כסיפור מתח במבנה של סיפור פואנטה .

No comments:

Post a Comment