מבנה העלילה ב"האדונית והרוכל" מאת עגנון - סיכום

הפתיחה:

בפתיחת הסיפור "האדונית והרוכל" הקורא מתוודע לעלילה, באמצעות האינפורמציה המופיעה באקספוזיציה, שבה מרוכזים הרעיונות העיקריים של הסיפור:  

נדודי הרוכל (בם מתחילה ומסתיימת היצירה),

מקום ההתרחשות: היער (מקום שבו ניתן ביטוי ליצירים- עפ"י עגנון),

מפגש בין היהודי לנוצריה (הדמויות אינן נזכרות בשמן, דבר שמעניק להן תפקיד מייצג של עולמן- היהודי והנוצרי).

רכישת הסכין,

התעקשות הרוכל ביצירת קשר עם האדונית- קשר המסמן שתי צורות התנהגות:

האחת של הרוכל, הביעה כניעה ותחנונים; והאחרת של האדונית, גאה, מתנשאת ומביעה בוז.

רמזים מקדמים:

בעת מסירת האירועים, יש רמיזות לעתיד לבוא וברור לקורא שמשהו עומד להתרחש- וכך מתקדמת העלילה אל סופה.

 הרמזים נעשים שקופים יותר ויותר במהלך העלילה, עד שהם נחשפים לגיבור והופכים לחלק מן העלילה:

"הלא אף אתה מוכר סכינים שאפשר לשחוט בהם אדם.."

" שמור על הפיקה שבגרגרתך. אם האלוהים הרי היא מרטטת כאילו רואה היא את הסכין.

אל תחושי חביבתי, עדיין איני נושכת בך.."

השהייה:

קיימים בסיפור מעט אירועים משהים, אשר תורמים להגברת המתח.

באמצעות הרמזים המקדמים, ברור לקורא שמשהו נורא עומד להתרחש, וכל עיכוב – שנעשה בעיקר באמצעות תיאור השיחות – מגביר את המתח. 

אירועים פנימיים וחיצוניים:

אירועים אלו מתארים את פעולותיהן של הדמויות (חיצוני) ואת המתרחש בנפשן (פנימי).

בסיפור זה קיים דגש על האירועים הפנימיים – במחשבותיו וברגשותיו של הגיבור המרכזי. במהלך הסיפור, הגיבור משנה את התנהגותו ואף רגשותיו כלפי האדונית משתנים. הוא הופך לדמות אקטיבית יותר ושב אל מקורותיו היהודיים.  

הסיום של "האדונית והרוכל"

חל שינוי בדמותו של הרוכל, עקב התפכחותו.

אנו מגלים את פרצופה האמיתי של האדונית- מאדונית גאה לאדם שפל.

מובלט נושא המוצא – יהודי מול נוצריה.

הפואנטה מופיעה עם סיום היצירה, כאשר האדונית שוחטת את עצמה במקום את הרוכל.

סיום הסיפור פתוח: לא ידוע מה עלה בסופו של הרוכל.

    לסיכום המלא של האדונית והרוכל