סיכומים טובים על נושאי הסגנון וסוג המספר של הסיפור "האדונית והרוכל". כאן תוכלו למצוא סיכומים מורחבים אודות כל הנושאי של הסיפור כחלק מחומר הלימוד לבגרות: לסיכום המלא של האדונית והרוכל.
הסגנון של האדונית והרוכל
המקורות המקראיים ותפקידם בסיפור:
סיפורי יוסף המקראי מהווים את
התשתית לסיפור האלגורית לעלילה של "האדונית והרוכל" של ש"י עגנון.
סיפור יוסף ומכירתו בידי אחיו:
הדמיון בדברי האדונית לרוכל: "מה אכפת לך באיזו מיתה נהרג, אם חיה רעה אכלתהו
או אם נשחט בסכין". הביטוי "חיה רעה אכלתהו" משותף לשני הסיפורים.
בסיפורנו, האדונית הופכת לאותה חיה רעה.
סיפור יוסף ואשת פוטיפר: קיים
ביטוי המקביל לשני הסיפורים: "כל שיש לה נתנה בידו, חוץ מן הלחם שאינה אוכלת
עמו על שולחן אחד". יוסף המקראי הינו עבד והוא מתפתה על ידי השרה אשת פוטיפר.
סיום הסיפור זהה בשני הסיפורים- יוסף (הן המקראי והן הרוכל) נמלט ברגע האחרון
בזכות האמונה.
סוג ועמדת המספר:
סוג המספר ב"האדונית
והרוכל" הוא מספר כל יודע. עמדת המספר כל יודע נחשפת בסיפור באמצעות הרמזים
המקדמים, האירוניה ובאמצעות התערבות ברורה במסירת חוות דעתו על המתרחש, לדוגמה:
"מה אכפת לך באיזו מיתה נהרג, אם חיה רעה אכלתהו או אם נשחט בסכין. הלוא אף
אתה מוכר סכינים שאפשר לשחוט בהם אדם"- המספר, באמצעות דברי האדונית, מביע את
עמדתו, כי גם הרוכל יהיה אשם האירוע העתיד להתרחש, משום שהוא זה שמכר לאדונית את
הסכין.
באמצעות הרמז המקדם ניתן לנחש
את העתיד להתרחש, למשל בדברי האדונית: "..עד שאני חוששת שלא תצא מידי
חי.." והמספר ממשיך באירוניה: "כך היו מוציאים את ימיהם באהבה וחיבה
ושום דבר שבעולם לא עירבב את עסקיהם.".
לעיתים מביע המספר של "האדונית והרוכל" את דעתו במפורש באמצעות מסירת השקפת עולם כללית: "..מי שעסקו עם נשים יודע שכל אהבה התלויה בדבר סופה בטלה. ואפילו אדם אוהב אשה כשמשון את דלילה לסוף היא מהתלת בו..." באמצעות דימוי הסיפור לסיפור שמשון ודלילה- המספר מביע את עמדתו לגבי ההתרחשות בין האדונית והרוכל במהלך העלילה ועד סופה שנרמז כל הזמן מראש.
No comments:
Post a Comment