סיכום: מאמצי ההצלה של העולם החופשי במהלך השואה

סיכום: מאמצי ההצלה של העולם החופשי במהלך השואה

ראה: סיכומים בהיסטוריה - עמוד ראשי

1. ממשלות ארה"ב, בריטניה והוותיקן טענו במשך זמן רב שחסר להם מידע לבדיקת הטענות הקשות של היהודים. אולם כבר באוגוסט 1942 ההוכחות הדרושות סופקו להם ב"תיק ריגנר", ע"ש נציג הקונגרס היהודי העולמי בז'נבה שליקט ושלח אליהם בדואר דיפלומטי צרור של מסמכים המוכיחים שהגרמנים מבצעים מדיניות של רצח עם כלפי היהודים. המסמכים כללו, בין השאר, תצהירים בשבועה של אישים לא-יהודיים מהימנים שצפו בסדרה של הוצאות להורג של האייזנצגרופן.
2. ועידת ברמודה: ועידה זו התכנסה ב-19.4.1943 (היום בו פרץ המרד בגטו וורשה) בכדי לדון בדרכים להציל פליטים יהודיים. אך המתדיינים – נציגי ארה"ב ובריטניה – לא הצליחו לגבש תוכנית הצלה כלשהי.
3. מפקידים בריטיים מרכזיים חיבלו במאמצי ההצלה כדי למנוע לחץ לקלוט את הניצולים בארץ ישראל.
4. משרד ההגנה של ארה"ב הודיע שאין ביכולתו להפציץ את אושוויץ בשל "קשיים טכניים הכרוכים במבצע באזור כל כך מרוחק". אולם התגלה לאחר מכן שמפעלים שנמצאו ממש בסביבה הותקפו מספר פעמים ע"י מטוסי הפצצה.
5. ארגונים יהודיים רבים פנו עם מידע להנרי מורגנתאו, שר האוצר של ארה"ב, כיוון שהוא היה היהודי היחיד בממשלה. מורגנתאו העביר את המידע לעמיתיו במשרדי החוץ וההגנה. אולם התברר לו בסוף 1943 שהם לא התייחסו למידע. כתוצאה מכך, מורגנתאו פנה בכתב לרוזוולט, הודיע לו על מחדלי השרים האלה ואיים במשבר ממשלתי אם לא ייעשה משהו החלטי בנידון תוך הזמן הקרוב. תגובת רוזוולט הייתה להקים את "הועד לפליטי מלחמה" בפברואר 1944, שראשיו מונו ע"י מורגנתאו ושקיבל תקציב מיוחד וסמכות לפנות ישירות לנשיא. הועד פתח בסדרה של מבצעי הצלה, שהמפורסם בהם היה שליחותו של ראול ולנברג לשגרירות השבדית בבודפשט.
6. עמדת הכנסייה: האפיפיור שמר על שתיקה במהלך כל השואה, הוא לא ראה לנכון לגנות את מעשי הנאצים כלפי היהודים או לפנות אל המוני הקתולים באירופה ולאסור עליהם לשתף פעולה עם הגרמנים. עם זאת, אנשי כנסייה זוטרים יותר הצילו יהודים מיוזמתם אולם הכנסייה הקתולית כגוף לא פעלה להצלת יהודים.
7. הצלב האדום הבינלאומי: הצלה האדום נמנע מהכרזות או ממעשים שהיו עלולים לחבל בנכונותה של גרמניה לאפשר לו לפעול בקרב החיילים השבויים והפצועים. לא נערכו ביקורים בגטאות והמחנה היחידי שהותרו בו ביקורים – טרזינשטט – היה בבחינת "מחנה ראווה". גם לא נשלחו חבילות ליהודים בגטאות ובמחנות בחסות הצלב האדום.
8. ארגונים יהודיים ניסו להעביר כספים מאחורי קווי האויב לצרכי הצלה שונים, אך ממשלות ארה"ב ובריטניה ניסו למנוע זאת מחשש שמא ייפול הכסף לידי האויב. מאותה הסיבה הן התנגדו למאמצים לשלם כופר לאנשי ס.ס בכירים כדי שיסכימו להפסיק את הרציחות.
9. ארה"ב חזרה שוב ושוב על הטענה שהדרך היחידה לעזור ליהודי אירופה באופן ממשי היא להפנות את כל המשאבים למאמץ המלחמתי כדי לסיים את המלחמה במהירות האפשרית.