סיכום: מצבם
של היהודים בגרמניה עד לחוקי נירנברג
החרם הכלכלי של אפריל
1933
המפלגה הנאצית עלתה
לשלטון בגרמניה בינואר 1933. הפעילות האנטי-יהודית המאורגנת והכלל-ארצית הראשונה
שנעשתה בגרמניה הייתה באפריל 1933.
בתגובה לתעמולה
שהיהודים, כביכול, הפיצו נגד גרמניה, החליטה ממשלתו של היטלר להטיל חרם על בתי עסק
יהודיים, ולמעשה הפכו את יהודי גרמניה לבני ערובה. החרם התקיים בכל רחבי גרמניה
ב-1 באפריל ונמשך באופן רשמי יום אחד, אך היו גם מקומות שהוא נמשך יותר באופן
לא-רשמי. משמרות נאציים הוצבו בפתחי חנויות שהיו בבעלות יהודית וקראו לציבור
להימנע מקנייה אצל יהודים, חלונות ראווה נמרחו בסיסמאות, והיום כולו היה מפגן
אנטי-יהודי המוני.
בפועל, נתקלו מבצעי
החרם בקשיים לא מעטים ביום החרם ולא הצליחו לגרוף איתם את ההמונים ורבים גילו
אדישות לחרם.
הרחקת היהודים מהשירות
הציבורי
ב-7.4.1933 נחקק חוק
שכונה "החוק בדבר החזרת הפקידות המקצועית על כנה".
חוק זה נועד לסלק מהשירות הממלכתי יהודים
ולא-יהודים שנתקבלו לשירות בימי רפובליקת וייאמר ונחשבו לנאמני השלטון הקודם.
הנשיא הינדנבורג ביקש מהיטלר שלא יחיל את החוק על נכי מלחמת העולם הראשונה היהודים
שכן לדבריו דבר זה היה "בלתי נסבל". היטלר הסכים ולא החיל את החוק
עליהם, אך לאחר מותו של הינדנבורג החוק הוחל גם על נכי מלחמת העולם הראשונה
היהודים.
ביצוע החוק: רופאים ועורכי דין יהודים סולקו באופן הדרגתי
ממשרותיהם בשירות המדינה, יהודים הורחקו מהנהלת בנקים, מס' התלמידים בבתי ספר
ובאוניברסיטאות הוגבל, יהודים נדחקו מכל תחומי הפעילות התרבותית (סופרים, אמנים,
מנצחי תזמורות, במאי סרטים ועורכי עיתונים), הודחו חוקרים ומדענים ממכוני מדע
ואוניברסיטאות (גם מדענים וחוקרים זוכי פרס נובל בכימיה ובפיזיקה).
הוקעה תרבותית ובידוד
חברתי
יחד עם ההליכים החוקיים
והכלכליים נגד היהודים, התרחש תהליך עקבי של הוקעה תרבותית ובידוד חברתי של
היהודים. בין הצעדים שננקטו נגד היהודים היו:
- נאסר על יהודים לשבת על ספסלים בגנים
ציבוריים, להשתתף בארגוני ספורט שונים ולהחזיק חיות בית.
- בפתחי כניסה לאולמות לימוד באוניברסיטאות
עמדו אנשי אגודות הסטודנטים והזהירו מפני כיתות עם מרצים יהודיים.
- בכניסה למקומות רבים נתלו שלטים עם
הכתובת "יהודים אינם רצויים".
No comments:
Post a Comment