סיכום קצר וממוקד: הקיץ גווע\ חיים נחמן ביאליק

סיכום קצר וממוקד: הקיץ גווע\ חיים נחמן ביאליק

הקיץ גווע:

הַקַּיִץ גֹּוֵעַ מִתּוֹךְ זָהָב וָכֶתֶם

וּמִתּוֹךְ הָאַרְגָּמָן

שֶׁל-שַׁלֶּכֶת הַגַּנִּים וְשֶׁל-עָבֵי עַרְבָּיִם

הַמִּתְבּוֹסְסוֹת בְּדָמָן.

וּמִתְרוֹקֵן הַפַּרְדֵּס. רַק טַיָּלִים יְחִידִים

וְטַיָּלוֹת יְחִידוֹת

יִשְׂאוּ עֵינָם הַנּוֹהָה אַחֲרֵי מְעוּף הָאַחֲרוֹנָה

בְּשַׁיָּרוֹת הַחֲסִידוֹת.

וּמִתְיַתֵּם הַלֵּב. עוֹד מְעַט וְיוֹם סַגְרִיר

עַל-הַחַלּוֹן יִתְדַּפֵּק בִּדְמָמָה:

"בְּדַקְתֶּם נַעֲלֵיכֶם? טִלֵּאתֶם אַדַּרְתְּכֶם?

צְאוּ הָכִינוּ תַּפּוּחֵי אֲדָמָה."

  

הקיץ גווע - בית 1: הקיץ גווע של ביאליק הוא שיר טבע המתאר את גסיסת הקיץ לפני בוא החורף. הנושא של הבית הוא "הקיץ" והנשוא הוא "גווע". כל שאר חלקי הבית מתוארים במשפט אחד ארוך, ומתארים את הגוויעה שלו. הצבעים שבהם מתוארת השקיעה של הקיץ הם אדום, כתום, זהב וארגמן- צבעי שלכת. הצבעים הללו מתארים כאילו הקיץ הוא מלך שגווע על רקע של עלי שלכת אדומים, ושמעליו שמים שטופי דם, "עבי ערבים המתבוססות בדמן"- האנשה לשמיים.

הקיץ גווע -בית 2: הבית השני מורכב משני משפטים- הנושא של הבית הוא התרקנות, לא נשארו מטיילים ומטיילות. המטיילים היחידים שנשארו מסתכלים על המעוף האחרון של החסידות.

הקיץ גווע  -בית 3:  הבית השלישי עוזב את תיאורי הטבע ועובר להצעות פרקטיוות בעניין ההכנה לחורף. היום הסגריר "יתדפק בדממה" קיימת גם האנשה וגם אוקסמריון (דבר והיפוכו). יום סגריר מגיע בסוף הקיץ, קיימת תחושה של בדידות והתרוקנות, ואז מגיעה עצה מעשית לחורף: לבדוק אם הנעליים שלמות, אם יש בגדים מתאימים וכמובן מלאי של אוכל.

בבית השני של הקיץ גווע אפשר לחשוב שהמטיילים בכלל לא נמצאים בפרדס. אנו משייכים אותם לפרדס מלכתחילה בגלל סמיכות המילים, ואכן אולי הכוונה היא שרק מעטים מבני האדם מסתכלים על מעוף החסידות. מה שרוצה המשורר להבליט זה בעצם- ההתמעטות והבדידות שאנו חשים בסוף הקיץ, ומה שנשאר כעת זה רק להתכונן לקראת החורף הקודר.

אמצעים אומנותיים ב"הקיץ גווע" של ביאליק:

1. "הקיץ גווע", "מתייתם הלב","מתבוססות בדמן"... – האנשה, מעביר את הקורא לשדה קטל, גוויעת הקיץ.
2. "יתדפק בדממה" – אוקיסמריון: ניגוד, דבר והיפוכו.
3. הפסיחות בשיר מבטאות את המהירות בה מסתיים התהליך והקיץ עצמו.