סיכום בהיסטוריה: מהלכי מלחמת העולם השנייה

המהלכים העיקריים של מלחמת העולם השנייה עד סוף שנת 1941 והסיבות להצטרפותה של ארה"ב למלחמה – סקירה כללית.

מחציתה הראשונה של מלחמת העולםהשנייה עמדה בסימן עליונות מוחלטת של גרמניה ויפן, בת בריתה. הדבר נבע משום שאויבויותיה, בריטניה וצרפת לא היו מוכנות למלחמה, ארה"ב לא התערבה וברה"מ לא השתתפה במלחמה בשל הסכם ריבנטרופ – מולוטוב.

בראשון לספטמבר 1939 פלשה גרמניה לפולין וכבשה אותה בתוך שלושה שבועות. היתה זו "מלחמת בזק" - שיטת לחימה המבוססת על ריכוז כוחות צבא גדולים בנקודות מפתח לאורך הגבול פריצה מהירה קדימה. גרמניה פיצלה את שטחי שלטונה בפולין לשניים:

שטח שיסופח לרייך הגרמני – שטח זה כלל שטחים במערבה של פולין: מחוזות שהיו חלק מגרמניה עד מלחמת העולם הראשונה, ושטחים נוספים שלא היו מעולם בידי גרמניה ובכללם לודז', העיר השניה בגודלה בפולין.  המחוז המרכזי שסופח לגרמניה היה ("הורטגאו") שבמרכזו העיר לודז'. שטחים נוספים סופחו למזרח פרוסיה, מערב פרוסיה ושלזיה.

שטח הממשל הכללי – ה"גנרל-גוברנמן" – אזור מרכז פולין, אשר לא סופח לרייך, הפך עם סיום הממשל הצבאי בפולין, בסוף אוקטובר 1939, לשטח ממשל גרמני. השם "גנרלגוברנמן" ניתן בהסתמך על השם אותו העניקו הגרמנים כבר במלחמת העולם הראשונה לשטחי פולין אותם כבשו אז. שטח הממשל חולק לארבעה מחוזות: קרקוב, ורשה, ראדום ולובלין. למושל האזור מונה הד"ר הנס פרנק וכבירת ה"גנרל-גוברנמן" נקבעה העיר קרקוב ולא ורשה, בירתה הלאומית של פולין.

שטח הכיבוש היה נתון כולו למרות שלטונית ומנהלית מלאה של הרשויות הגרמניות, ולא נמסרה בו כל סמכות מנהלית משמעותית לפולנים. ההבדל העיקרי בין החבל המסופח לחבל הכבוש היה שהאזור המסופח לרייך נועד להיות מיושב בגרמנים בלבד ולכן הכוונה הראשונית היתה לגרש ממנו את כל הפולנים והיהודים שישבו שם. ואילו ה"גנרלגוברנמן" אמור היה לקלוט יהודים ופולנים, בנוסף לתושביו הקבועים, וכן אנשים שגורשו מהאזור המסופח ומהרייך הישן.

לאחר הפלישה לפולין צרפת ובריטניה הכריזו מלחמה על גרמניה. שבועיים אחרי הפלישה הגרמנית פלשה גם רוסיה לפולין ויותר מאוחר (נובמבר 1939 עד יוני 1940) כבשה את הארצות הבלטיות וחלק מפינלנד.

התקופה עד אפריל 1940 ידועה בכינויה "המלחמה המדומה", משום שבריטניה וצרפת לא פעלו כנגד גרמניה למרות שהכריזו עליה מלחמה. תקופה זו שימשה את הגרמנים לארגון כוחותיהם הצבאיים. באפריל 1940 עברו הגרמנים לשלב הבא של המלחמה.

באפריל 1940 גרמניה כבשה את דנמרק ונורבגיה. בכך השיגה גרמניה שליטה על ערי הנמל החשובות של נורווגיה ושליטה על מחצבי ברזל שהיו חיוניים לתעשייה הצבאית של גרמניה.

כיבוש צרפת:

15.5.1940– גרמניה פלשה לצרפת, דרך בלגיה, על-מנת לעקוף את קו מזינו (מהלך שמפתיע את הצבא הצרפתי).

הצבא הצרפתי התמוטט מהר מאוד, הממשלה הצרפתית התפטרה וגנרל פטן התמנה לרוה"מ החדש. פטן ביקש מהגרמנים הפסקת אש תמורת כניעה. ב 22 ביוני 1940 נחתם ההסכם ועל פיו שלטו הגרמנים באופן ישיר בצפון המדינה (כולל פריז) ובמערבה. החלק הדרומי של צרפת הפך למדינת חסות ובריתה נקבעה בעיר וישי. "ממשל וישי" שיתף פעולה עם גרמניה בכל תחום, כולל בפגיעה ביהודים.

הקרב על בריטניה:

באמצע יולי 1940 פתחה גרמניה בהפצצת אוויר על בריטניה והתמקדה בפגיעה בכלי שייט שנעו בתעלת למנש (גוף הים המפריד בין בריטניה לצרפת). ההתקפה הזו שיבשה את כל התנועה הימית הבריטית בתעלה. בנוסף הפציצה גרמניה את התשתית האווירית הבריטית (שדות תעופה, מסלולי המראה ומתקני רדאר).

החל מספטמבר 1940 הפציצה גרמניה ערים בבריטניה, (בעיקר את לונדון וקובנטרי). הציבור הבריטי מצא מסתור מפני ההפצצות בתעלות הרכבת התחתית של הערים.

חיל האוויר הבריטי ניהל קרבות אוויר עיקשים ומוצלחים עם המטוסים הגרמנים. בשל איכות הטייסים והמטוסים הבריטים ספג חיל האוויר הגרמני אבדות גדולות. במרץ 1941 הפסיקו הגרמנים את ההפצצות. ידועה אמרתו של צ'רצ'יל: "מעולם לא חבו כה רבים כה הרבה למעטים כל-כך".

הקרב על בריטניה כנקודת מפנה במלחמה:

הקרב על בריטניה מהווה נקודת מפנה במלחמה משום, שעד אז הצבא הגרמני נראה היה בלתי מנוצח ובלתי ניתן עצירה. העולם החופשי ראה בהישג הבריטי בקרב אות לכך שניתן להילחם ולנצח את הצבא הגרמני. הקרב על בריטניה גרם להיטלר לוותר על כיבוש בריטניה ולהפנות את מאמציו מזרחה, לכוון רוסיה.

הלחימה במרכז אירופה וסביב הים התיכון:

היטלר הפך את רומניה, בולגריה הונגריה יוגוסלביה למדינות חסות הסרות למרותה של גרמניה. בצפון אפריקה הצליח הגנרל הגרמני רומל לכבוש שטחים במצרים ולהגיע עד אל אל-עלמיין (100 ק"מ ממערב לאלכסנדריה).

הפלישה לברה"מ:

ביוני 1941 התחילה הפלישה הגרמנית לברה"מ. הפלישה נקראה בפי הגרמנים מבצע "ברברוסה". מטרותיו של המבצע היו: תנועת מלקחיים במסגרתה יכבשו לנניגרד בצפון, עיר הבירה מוסקבה ואוקריאינה והקווקז בדרום. היה זה יישום תפיסת "מרחב המחייה" (השתלטות על אזורים חיוניים לגרמניה) של האידיאולוגיה הנאצית. מטרה נוספת היתה: מלחמה באידיאולוגיה הקומוניסטית (לצורך כך חוסלו נציגי המפלגה הקומוניסטית ע"י "יחידות המבצע" של הס.ס).

ההתקפה הרוסית היתה מוצלת בחלקה הראשון, היטלר התקרב ללנינגרד ולמוסקבה. התאוששות הצבא הרוסי הגיעה בזכות החורף הרוסי הקשה שבלם את הצבא הגרמני ונתן לצבאות ברה"מ ובריטניה את הזמן לו הן היו זקוקות להתארגנות. 

כניסת ארה"ב למלחמה:

המעורבות האמריקאית עד לדצמבר 1941 התבטאה במכירת נשק למדינות המערב ורוסיה, בהחכרת ציוד צבאי לאותם מדינות (במסגרת חוק "החכר והשאל" שאושר בקונגרס) ובחתימה על "האמנה האטלנטית" (אוגוסט 1941), שהביע התנגדות לפעולות התקיפות של גרמניה ובנות בריתה וקבע שזכותו של כל עם לקבוע את המשטר הרצוי לו, וקריאה לחופש תנועה בימים ולשלום עולמי.

בדצמבר 1941 הותקף צי של משחתות אמריקאיות בנמל פרל-הרבור שבאיי הוואי ע"י הצבא היפני. בנקודה זו הסתיימה ההתלבטות האמריקאית בשאלה, האם  להפסיק את מדיניות הפיוס ולהתערב במלחמה באופן פעיל לצידה של בריטניה. ארה"ב הכריזה על מלחמה עם יפן ובני בריתה והצטרפה למלחמה. כעת היו רוב מדינות העולם מעורבות במלחמה.

ה"הסדר החדש" באירופה – הסבר הרעיון והצעדים השונים שנקטו הנאצים בתקופת המלחמה כדי לקדם את הגשמתו.

בתחילת 1942 שלט היטלר כמעט על כל יבשת אירופה. לאחר שפלש לברה"מ קבע היטלר את "הסדר החדש" באירופה, לפיו גרמניה תנצל את השטחים שבשליטתה למען הצלחתו של הרייך השלישי.

ע"פ ההסדר החדש מוינו העמים האירופאים בהתאם להשקפה הגזעית הנאצית. בני הגזע הנורדי (דנים, הולנדים, נורווגים ואחרים), היו אמורים להפוך לשותפים שווים באימפריה הנאצית. בני הגזע הסלבי נועדו לשרת את הרייך כעבדים. היהודים, שנחשבו כתת-אדם נועדו לפי ההסדר החדש להשמדה.

הקמת "ההסדר החדש" הסתייעה במשתפי פעולה מהעמים השונים, רובם היו בעלי דעות פשיסטיות וגזעניות או אנטי-קומוניסטים (ולכן היו מוכנים לשתף פעולה עם הנאצים). המשטרים המרכזיים ששיתפו פעולה היו: גנרל פטן בצרפת (ממשל וישי), ורוה"מ קוויזלינג בנורווגיה.

בניגוד להם היו לוחמי המחתרות וארגונים חשאיים שפעלו בשיתוף עם ממשלותיהן הגולות נגד המשטר הנאצי, וקיבלו סיוע ותמיכה מהממשלה הבריטית. הם עשו זאת בסיכון וחירוף נפשות. בלטו טיטו ביגוסלביה, והפרטיזנים לוחמי המחתרת בשטחי רוסיה הכבושים.

כיצד בא "ההסדר החדש" לידי ביצוע?

1.     העברת חומרי גלם ומזון מהמדינות הכבושות לצורכי הצבא והכלכלה הגרמנית.

2.     העברת פועלי כפייה למפעלי התעשייה והתשתית הגרמנית, כדי להתמודד עם המחסור בכוח אדם גרמני (שרובו הופנה לצבא).

יוזמות של בעלות הברית להגיע לניצחון על גרמניה, הפלישה לנורמנדי והמהלכים העיקריים לאחריה עד כניעתה של גרמניה. המשתתפים בועידת ילטה ופוסטדם, ההחלטות שהתקבלו בהן ומשמעותן. הכנעת יפן (המניעים להטלת פצצות האטום ומשמעות צעד זה).

קרבות המפנה במלחמה

בסוף 1941 נבלמה תנופת "מלחמת הבזק" של היטלר וזאת משום שלא הצליח להתגבר על כוחות הצבא האדום (כמות גדולה של חיילים למרות האבדות הכבדות), וגם בשל העליונות הטכנולוגית של צבא ארה"ב ובריטניה. בתחילת 1942 היוזמה עברה לצבאות המערב ורוסיה.

המצב בגזרות השונות בשלב המפנה במלחמה (סוף 1941):

§       היפנים סבלו אבדות כבדות במלחמה הימית שלהם באוקיינוס השקט נגד הצי האמריקאי (אך המשיכו להלחם בעיקשות).

§       הכוחות הגרמנים של גנרל רומל הפסידו בקרב אל עלמיין במצרים מול הצבא הבריטי.

§       הכוחות הבריטים והצרפתים כבשו את אלג'יר ומרוקו מידי הגרמנים ומשם פלשו לדרום צרפת.

§       בחורף 1943 הביסו הרוסים את הכוחות הגרמנים שצרו על העיר הרוסית סטלינגרד. בקרב הזה נהרגו, נפצעו או נפלו בשבי כמיליון חיילים גרמנים. החל מיוני 1943 החלה התקפת הנגד הרוסית והדיפת הצבא הגרמני מרוסיה.

ועידת קזבלנקה ינואר 1943:

השתתפו: רוזוולט, סטלין ודה גול. סטלין ביקש לפתוח חזית שניה במערב אירופה כדי להקל על הצבא הרוסי במלחמתו עם גרמניה. הוחלט על פלישה דרך סיציליה ואיטליה לכוון גרמניה. הכוחות פלשו לסיציליה ואיטליה ביולי 1943, וביוני 1944 כבשו כוחות בעלות הברית את רומא, אך לא הצליחו להגיע צפונה יותר עד סוף המלחמה.

הנחיתה בנורמנדי "מבצע אוברלורד" יוני 1944:

מטרתו של המבצע: פתיחת חזית נוספת נגד גרמניה מצד מערב, כיבוש צרפת והכנעת גרמניה.

המצב באותו הזמן: כוחות בעלות הברית ביתרון, כבשו את איטליה, את צפון אפריקה, והכוחות הגרמנים ברוסיה היו במצב של נסיגה לכוון פולין.

בשישה ביוני 1944 פלשו צבאות בעלות הברית על חוף נורמדי שהיה בשליטה גרמנית. היה זה ריכוז הכוח הגדול בהיסטוריה והוא כלל: אלפי מטוסים, כלי שיט, טנקים, במשך כשלושה ימים פלשו כ 300 אלף חיים בריטים אמריקאים וקנדים בפיקודו של גנרל אייזנהאואר. יותר מאוחר פלשו עוד חיילים מכוון דרום צרפת, ובספטמבר 1944 מנו כוחות צבאות הברית על אדמת צרפת, כשני מיליון חיילים. הכוח העצום הזה כבש צרפת ובלגיה (ספטמבר 1944) וחצה את הגבול לתוך גרמניה. הגרמנים עשו הגרמנים ניסיון אחרון להבקיע את מערך כוחות צבאות הברית (דצמבר 1944). הם הצליחו לכבוש שטח של 80 ק"מ בדרום בלגיה, אך בסופו של דבר לא הצליחו להחזיק מעמד והחלו בנסיגה לתוך גרמניה. בשלב הזה היה ברור לכל שגרמניה הפסידה במלחמה.

באותה תקופה, ב 20.07.44 היה ניסיון להתנקש בחיי היטלר ולהקים ממשלה שתהיה מוכנה לדון בהספקת אש. הניסיון נכשל ובתגובה הוצאו להורג אלפים שנחשדו במעשה.

במשך ארבעת החודשים הראשונים של אפריל 1945 התקדמו כוחות בעלי הברית לכוון גרמניה, תוך שהם מסבים לגרמנים אבדות קשות ומפציצים את עריהם. באפריל 1945 נפגשו חיילים רוסים ואמריקאים על נהר האלבה שממערב לברלין. במאי 1945 התאבד היטלר בבונקר שלו בברלין והכוחות הגרמנים נכנעו. בכך הסתיימה מלחמת העולם השניה בגזרת אירופה. נותרה רק החזית באסיה (יפן), באוגוסט אותה שנה הוטלו שתי פצצות אטום על הערים הרושימה ונגסקי ויפן נכנעה גם היא.

ועידת יאלטה (חצי האי קרים שברוסיה) פברואר 1945

משתתפים: סטלין, רוזוולט וצ'רצ'יל

מטרת הועידה: הסדרי סיוםמלחמת העולם השנייה.

החלטות הועידה:

1.     גרמניה: הוחלט לחלקה ל – 4 אזורי כבוש (רוסי, בריטי, אמריקאי וצרפתי), חלוקה מקבילה  נקבעה גם לגבי ברלין.

2.     פרוק הצבא והתעשייה הכבדה הגרמנית.

3.     העמדה למשפט של פושעי מלחמה.

4.     נקיטת פעולות לעקירת הנאציזם מהעם הגרמני.

5.     פולין - נקודת המחלוקת המרכזית בועידה. באותו הזמן הייתה בשליטה של ה"צבא האדום", והייתה בה ממשלה פרו-קומוניסטית זמנית. הוסכם להקים ממשלה שתהיה מורכבת מנציגי הקומוניסטים ומנציגי הממשלה הגולה (שישבה בלונדון). סטלין הבטיח לקיים בחירות דמוקרטיות בפולין.

6.     הוחלט בצע תיקוני גבול ש"יזיזו" את פולין מערבה, בשל סיפוח חלקים מפולין הישנה לרוסיה (גליציה, בלורוסיה ושטחים ליד וילנה).

7.     סוגיית הפיצויים – הוחלט על הקמת ועדת פיצויים משותפת למדינות המנצחות, שתקבע את גובה הפיצויים מגרמניה ומשאר המדינות המפסידות.

8.     ברה"מ- הסכימה להצטרף למלחמה נגד יפן ובתמורה תקבל רוסיה את כל הזכויות הצבאיות והכלכליות שהיו לרוסיה בסין, שהתבטלו לאחר מפלת רוסיה ליפן ב – 1904.

9.     האו"ם – הוחלט להקים ארגון בינלאומי חדש במקום "חבר הלאומים" – "האומות המאוחדות". באו"ם תוענק זכות וטו לחמש החברות הקבועות במועצת הביטחון (ארה"ב, בריטניה, צרפת, ברה"מ), וכי רוסיה תיוצג באו"ם ע"י 3 קולות: רוסיה, אוקראינה, ובילרוסיה.

השיקולים של המדינות בועידה:

האינטרסים של ברה"מ – א) השגת שליטה והשפעה בסין לאחר כיבושה מידי היפנים. ב) שליטה בפולין באמצעות משטר קומוניסטי הכפוף לברה"מ.

ארה"ב – מדיניות פייסנית כלפי סטלין שנבעה מהאינטרסים הבאים: רצון לגייס את ברה"מ למלחמה נגד יפן במטרה להפוך את המלחמה לקצרה ויעילה יותר. ליצור יחסי אמון מסוימים בין ברה"מ לארה"ב. רוזוולט רצה לדחוק את בריטניה כמדינה חשובה באסיה ולצמצם את השפעתה במזרח הרחוק.

משמעויות הועידה:

א.     נחרץ גורלה של גרמניה. – היא תחולק, כוחה יוגבל, תהפוך לדמוקרטית ותשלם פיצויים.

ב.     ברה"מ וארה"ב הפכו למעצמות הבולטות והמשפעות במלחמה ולאחריה.

ג.      ירידה בכוח השפעתה של בריטניה.

ד.     היוצרות שני גושים מרכזיים בעלי אינטרסים מנוגדים: ארה"ב כנציגת העולם החופשי וברה"מ כנציגת השיטה הקומוניסטית

ועידת פוטסדאם  (אוגוסט 1945)

העידה התקיימה לאחר הכנעת גרמניה ובשלבים הסופיים של הכנעת יפן.

משתתפי הועידה:

ארה"ב יוצגה ע"י טרומן (לאחר שרוזוולט נפטר) ושר החוץ בירנס.

בריטניה יוצגה ע"י רה"מ חדש אטלי ושר החוץ בווין.

רוסיה – יוצגה ע"י סטלין.

ועידת פוסדם היתה ועידה מתוחה. הסיבות: בניגוד לועידת ילטה ארה"ב, נהגה בגישה פחות פייסנית כלפי ברה"מ, משום שהבינה את משמעות האיום הקומוניסטי במזרח אירופה (ברה"מ שלטה בכל מזרח אירופה, והקימה בהם משטרים קומוניסטיים). בנוסף ארה"ב  ביטלה את הסיוע הכלכלי לרוסיה (ארה"ב ביטלה את שיטת "השאל והחכר" שהנהיגה בזמן המלחמה כשבאה לעזרתן של רוסיה ובריטניה). הידיעה שיש לארה"ב פצצת האטום הגבירה את המתח בין המעצמות. (פצצות האטום הוטלו על יפן 4 ימים לאחר ועידת פוסטדאם)

החלטות הועידה:

1.     אושרה מחדש חלוקת גרמניה וברלין, והחליטו על חלוקה דומה גם באוסטריה ובירתה וינה.

2.     אושרה ההחלטה על פירוק כוחה של גרמניה ופיזור הארגונים של המפלגה הנאצית.

3.     אושרו מחדש גבולותיה החדשים של פולין.

4.     תשלום הפיצויים – נקבע שהפיצויים ישולמו ע"י ניצול הרכוש והציוד הנמצא בגרמניה.

5.      מזרח אירופה: חזרה על החלטות יאלטה בנוגע לשיתוף נציגי מפלגות לא קומוניסטיות לממשלות החדשות.

6.     אולטימטום לכניעה ללא תנאי של יפן, ברה"מ החליטה להצטרף למלחמה ביפן.

משמעויות הועידה:

1.     הכרה של המערב (מחוסר ברירה) בנוכחות הרוסית ובהשפעה הקומוניסטית על מדינות מזרח אירופה (רומניה, בולגריה, רומניה, צ'כוסלובקיה יוגוסלביה).

2.     הווצרות שני גושים עולמיים המונהגים ע"י שתי מעצמות המונהגות ע"י שתי אידיאולוגיות מנוגדות (קומוניזם ודמוקרטיה).

הכנעת יפן:

היפנים לא נכנעו חרף מאמציהן של בעלות הברית והצטרפותה של רוסיה. המלחמה על יפן הוגברה, אך עיקשותם של היפנים מנעה מהם להיכנע. בשישי באוגוסט 1945 הורה הנשיא טרומן להטיל פצצת אטום על העיר (מסוג אורניום) היפנית הירושימה. במקביל פלשה ברה"מ לתוך מנצ'וריה (צפון סין שנכבש ע"י היפנים במלחמה). שלושה ימים אח"כ, הטילו האמריקאים פצצה נוספת (מסוג פלוטוניום) על העיר נאגסקי. פצצות האטום קטלו בהירושימה כ – 80,000 איש, ובנגסקי  כ – 40,000 איש. אך נזקיה של פצצת האטום פגעו במשך שנים ארוכות באלפי תושבים נוספים, שנפגעו מהקרינה רדיואקטיבית.

שיקולי הנשיא טרומן בהטלת הפצצה:

1.     סירובם הבלתי מתפשר של היפנים להיכנע למרות ההתקפות הקשות של ארה"ב.

2.     הנשיא טרומן הצהיר שנקט בצעד קיצוני זה משום  שרצה: "להציל חיי מאות ואלפים יפנים ואמריקאים כאחד". כלומר רצה להביא את המלחמה להכרעה מהירה. ברור שישנה כאן סתירה, משום שכמויות הנפגעים בצד היפני היו עצומות (רובם היו אזרחים!). אפשר גם לשאול מדוע הטיל שתי פצצות ולא הסתפק באחת?

3.     אפשר להניח שהיה זה גם צעד של הפגנת כוח מרתיעה נגד ברה"מ שהסתמנה כיריבתה הגדולה של ארה"ב.

4.     טענה נוספת היא שארה"ב ניצלה את ההזדמנות כדי לנסות את כלי הנשק ההרסני הזה ולבדוק את יכולתם (אלו היו המלצות הועדה האמריקאית שוותה את פיתוח פצצת האטום).