סיכום בהיסטוריה: התמודדות  יהודי גרמניה עם המציאות המשתנה בשנים 1933-1939

 ראה: סיכומים בהיסטוריה - עמוד ראשי

נוכח עליית הנאצים לשלטון, מהלכי ביסוס השלטון הנאצי ומדיניות הנאצים כנגד היהודים היו צריכים יהודי גרמני להתמודד עם מציאות חדשה והם עשו זאת במספר דרכים:

1. התגברות ההגירה מגרמניה –  

א. מיד עם עלייתם של הנאצים לשלטון, בראשית 1933, גברו האיומים והפגיעות ביהודי גרמניה, והורגש שינוי של ממש בחייהם.

החקיקה האנטי-יהודית, שהנאצים החלו בה בחודשים הראשונים לשלטונם, והחרם על העסקים היהודיים, הבהירו ליהודי גרמניה שהם עומדים בפתח של עידן חדש. את התגובות ואת דרכי ההתמודדות השונות למצב החדש ניתן לראות כפועל יוצא מהגיוון האנושי של יהודי גרמניה וממצבם החברתי והתרבותי.

לא כל היהודים הגרמנים חוו את הדברים באותה צורה, אך הרגשת הזרות והניכור שאפפה את יהודי גרמניה, הייתה בין הגורמים שהובילו להגירה מואצת של יהודים בשנה הראשונה לשלטון הנאצי. לאורך התקופה חלו שינויים במימדי ההגירה, שנבעו מפרשנות משתנה של היהודים למצב במדינה. בגל ההגירה הראשון עזבו את גרמניה קרוב ל50,000 איש. לאחר 1934, חלה ירידה במימדי ההגירה, והייתה אף תופעה של הגירה חוזרת, כתוצאה מקשיים שונים, שבהם נתקלו היהודים המהגרים. יהודים רבים לא ראו בהגירה פתרון מציאותי משום שלא הצליחו למצוא עבודה ולהתאקלם במדינה חדשה. בנוסף, המכשול העיקרי להגירה היה המדיניות של חסימת שערי ההגירה מצד ארצות העולם החופשי. שעריה של ארץ ישראל החלו להסגר בידי שלטונות המנדט הבריטי, וארצות רבות אחרות הגבילו מאוד את מספר המהגרים שהורשו להיכנס לגבולותיהן, בהשפעת המשבר הכלכלי העולמי. גם חוקי נירנברג הביאו את היהודים להכרה שהשינוי לרעה הפך להיות קבוע, הכרה שהביאה לשינויים בהיערכותם של הארגונים היהודים. בכל מקרה המשיכה הגירה של יהודים מגרמניה. בשנת 1938 כבר לא היה להם לאן ללכת.

ב. ציוני גרמניה- עד 1933 הייתה התנועה הציונית בגרמניה קטנה למדי. עם עלייתם של הנאצים לשלטון, עלה מעמדה במידה ניכרת, בפרט בקרב צעירים. מראשית ימיה התנועה הציונית הייתה פסימית יותר לגבי יציבות האמנסיפציה ואפשרות שילובם של היהודים בחברה האירופית. האידיאולוגיה הציונית הדגישה את עוצמת האנטישמיות, ואף הציעה פתרון – מולדת לעם היהודי.

נקודת המוצא הרעיונית של הציונים העניקה להם תחושה של זהות אחרת, וכך עזרה להם להשלים מהר יותר עם הוצאתם מהחברה הגרמנית. כדי להכין את הציבור היהודי הגירה, הקימו הכשרות חקלאיות, להכנת הצעירים לקראת העלייה לארץ. במקביל ייסדה רחה פראייר את "עליית הנוער", שחשיבותו הפכה מרכזית יותר לאחר עליית הנאצים לשלטון. מטרת האגודה הייתה הכשרתם המקצועית וסידורם בא"י של נערים יהודיים מחוסרי עבודה מגרמניה.

פן חשוב בקידום העלייה לארץ בתקופת השלטון הנאצי היה "הסכם העברה" שנחתם בין השלטונות הנאציים לבין הסוכנות היהודית בא"י, בשיתוף ההתאחדות הציונית בגרמניה. עפ"י הסכם זה, יכלו יהודים גרמנים להגר לא"י ולקחת עמם חלק מרכושם. ההסכם גרם למחלוקות קשות בתוך הקהילות היהודיות ברחבי העולם, ולדחייה מצד גופים שונים, כגון הרוויזיוניסטיים, שההסכם נתפס בעיניהם כהכשלת המאבק נגד השלטון הנאצי, אולם בזכותו באו אלפי יהודים לא"י, וגדלה יכולת הקליטה של הארץ, כתוצאה מזרימת ההון שנתאפשרה בעקבות ההסכם.

2. המתנה עד יעבור זעם – הקמת אגודות להתמודדות עם המצב –  

א. האגודה המרכזית - הארגון היהודי הגדול ביותר בגרמניה היה האגודה המרכזית של האזרחים הגרמנים בני דת משה. תגובתה הראשונה של האגודה לעליית הנאצים לשלטון עמדה בסימן של מבוכה והתלבטות. המגמה המרכזית באגודה בשנים הראשונות לשלטון הנאצי הייתה לשמור על מעמדם המשפטי של היהודים עפ"י רוח האמנסיפציה, תוך חיפוש משענת וסיוע אצל חוגים שמרניים, שבשלב הראשון היו שותפים לשלטון עם המפלגה הנאצית. התפיסה שעמדה ביסוד מדיניותה של האגודה בשלב זה הייתה מבוססת על הנחה אופטימית, ששלטון מעין זה אינו יכול להאריך ימים. ראשי האגודה סברו, שכאשר הנאצים ימצאו עצמם שליטים במדינה ויהיה עליהם להתמודד עם בעיות ממשיות בזירה הלאומית והבינלאומית, הם ייאלצו למתן את תפיסותיהן האנטישמיות. הביטוי המעשי לתפיסה זו היה הניסיון לעשות שימוש בכלים משפטיים, כדי לעכב את נישול היהודים ממעמדם החברתי, הכלכלי והמקצועי.

ב. הברית הארצית של חיילי החזית היהודים – בניגוד לאגודה המרכזית, שראתה את עצמה כנציגה של יהדות גרמניה כולה ,היו ארגונים יהודיים שייצגו קבוצות מסוימות בתוך האוכלוסייה היהודית, כמו "הברית הארצית של חיילי החזית היהודיים", שהיה ארגון קטן יחסית, אך ייצג קבוצה בולטת – יהודים ששירתו בצבא הגרמני במלחמת העולם הראשונה. חברי הארגון הדגישו את השתלבות היהודים בחברה הגרמנית ואת נאמנותם המלאה ללאומיות הגרמנית.

3. התארגנות מחדש

א. הנציגות הארצית של יהודי גרמניה – בעקבות עליית הנאצים לשלטון והמדיניות האנטי-יהודית הגוברת, חשו יהודים רבים מגרמניה בצורך בהיערכות מחודשת, שתאפשר להם לפעול באופן מלוכד ואחיד. על רקע זה התאחדו לראשונה רבים מהארגונים היהודיים הקיימים – הליברליים, הציוניים, האורתודוקסיים ואחרים – לצורך הקמת ארגון גג משותף : "הנציגות הארצית של יהודי גרמניה". בראש הנציגות עמד הרב ליאו בק, שהיה דמות על מפלגתית בעל סמכות רוחנית, ומקובל על כל שותפי הנציגות. כארגון גג, הצליחה הנציגות ליצור מסגרת לשיתוף פעולה בין הארגונים השונים, אך הוסיפו להתקיים בניהם מחלוקות רעיוניות ומאבקי כוח.

פעולות הנציגות בתחומים השונים –

*חינוך – מטרתם של מוסדות החינוך היהודיים הייתה להעניק לילדים משענת רוחנית נפשית שתעזור להם בהתמודדות עם המשבר בחייהם. כמו כן, שאפה מערכת החינוך היהודית להעמיק את היכרותם של התלמידים עם מורשתם היהודית, ולספק להם ידע והכשרה מקצועית כהכנה לאפשרות של שינויים נוספים באורח חייהם.

*תרבות – קבוצה של אמנים יהודים בברלין, החליטה ליזום את הקמתו של איגוד התרבות היהודי. האיגוד נועד לשמש במה לאמנים ויוצרים יהודים ולאפשר להם להמשיך להופיע בפני קהל יהודי.

*עיתונות – העיתונות היהודית הפכה את פניה, והפכה לאח הכלים החשובים במאבקם של היהודים על מעמדם וקיומם. הנפוץ ביותר היה עיתונו של הארגון המרכזי של יהודי גרמניה, אך גם העיתון של התנועה הציונית שיקף עמדות ציוניות לגבי הבעיות העומדות בפני יהודי גרמניה, וזכה לפופולאריות רבה.

*כלכלה – יהודים רבים עברו הסבות מקצועיות, ואנשים רבים למדו מלאכות חדשות, במקרים רבים בחסות המוסדות. עסק בכך בפרט "הוועד המרכזי לעזרה ובינוי של היהודים הגרמנים", שפעל בשיתוף עם "הנציגות הארצית".

*תמיכה וסעד – היהודים הורשו להקים "עזרת חורף" משל עצמם, שנועדה לתמוך בנזקקים. פעילות זו סייעה בגיבוש הסולידאריות הפנימית של הקהילה היהודית, ומצד אחר הייתה צעד נוסף בבידודם המוחלט של היהודים מהכלכלה הגרמנית ויצירת מגזר כלכלי נפרד עבורם. עיסוק מרכזי נוסף היה סיוע לנצרכים שהתרוששו כתוצאה מהמדיניות הכלכלית הנאצית – יתומים, חולים ומוגבלים. כל הפעילויות הללו מומנו במידה הולכת וגוברת ממקורות יהודיים מחוץ לגרמניה, וגם מכספי היהודים הגרמנים עצמם.

ראה גם: יהודי גרמניה נוכח המדיניות הנאצית