מחשבה מדינית: האידיאולוגיה האנרכיסטית

האידיאולוגיה האנרכיסטית

מחשבה מדינית - סיכומים

הכרת הביוגרפיה של האידיאולוג באקונין – כמעצבת אידיאולוגיה

·         באקונין מייצג זרם אחד מהאידיאולוגיה האנרכיסטית (היו הרבה מקורות אחרים).

·         באקונין גדל כנער רגיל למשפחה ממוצעת.

·         כרבים בני דורו, באקונין נשלח לצבא וחווה חוויה טראומטית.

·         כל חייו רצה לעשות קריירה אקדמית.

·         אחרי 3 שנים בצבא עזב את הצבא בטריקת דלת.

·         באקונין בגיל 26 מחליט לנסוע לברלין ללמוד (גרמניה נחשבה אז למרכז האקדמי).

·         היה תלמיד מצטיין שסבל משעמום.

·         למד פילוסופיה ואמר: שחייבים פרקסיס.

·         1841: רומנטיקן חסר תקנה שרואה עתיד גדול עצמו. אוהב את זה שהוא לא מסתדר עם אחרים.

·         1842: "הריאקציה בגרמניה":

-          מפרסם מאמר שהציל אותו ממוות כשהצאר ראה שהוא אוהב גרמניה.

-          אירופה צריכה להתנער מהגרמנים האלו שהם שמרניים ושבלונים מדי.

·         "השאיפה להרס היא בו בזמן השאיפה ליצירתיות": המאמר, המייצג את המוטו של באקונין (לתנועה הסוציאליסטית). כשאנחנו הורסים, אנחנו יוצרים. מאמר לא מוצלח במיוחד שגידף את גרמניה.

·         ברקע: אביב העמים, גל לאומיות עולה באירופה.

·         באקונין מתחיל להימשך ללאומיות: צריך שחרור לאומי בדרך דמוקרטית, שהעמים הסלבים ישאו => הם הכי מקופחים, ליד העות'מאנים, הם אלו שישאו את המהפכה.

·         באקונין מתחיל לנדוד באירופה ולהטיף את המהפכה.

·         לאורך כל הדרך שלו: הוא קופצני, נודד, נמשך לקיצוניות => בדומה לאידיאולוגיה שלו.

·         בצרפת פוגש את פרודון ומרקס:

-          פרודון כתב את "מהו קניין": הקניין הוא גזילה.

-          מרקס: באקונין אהב את המטריאליזם, אבל שנא את זה שהתיאוריה שלו מסבירה את כל העולם.

·         1845: מתחיל לעבוד כעיתונאי בצרפת ותוקף את הצאר הרוסי.

·         כדי לפגוע במעמד באקונין, הצאר הרוסי מתחיל להפיץ שמועה בקרב האינטלקטואלים של השמאל באירופה בדגש על פריז: שהוא עובד בשירות הצאר. (אפילו מרקס ישתמש בשמועה הזאת כששניהם יריבו על ראשות התנועה הסוציאליסטית). הדבר יביא להקצנה בעמדותיו.

·         באקונין מוגלה מפריז וחוזר לפריז בסוף שנות ה-40.

·         באקונין רואה שפריז נהיית אדומה. הוא אומר: מצד אחד יש ספונטניות אדירה ומצד שני אין מנהיג. רואה את עצמו כמנהיג של התנועה.

·         אנקדוטה: הפרדוקס של תנועות המחאה – מצד אחד צריכים להגיע מהעם ולהיות ספונטניים, מצד שני צריכים סדר וארגון שזקוק להנהגה.

·         מתחיל להפגש עם גולים ואנרכיסטים-סוציאליסטים ומנסה לגבש אותם סביב התקוממות אדירה: וינה, פרג, ועוד, מנהיג מרידות מקומיות קטנות שלא מצליחות לעלות.

·         אחרי המרד בפרג באקונין כותב: לאומיות זה חלק מהבולשיט שהבורגנות מספרת=> האלטרנטיבה היא משהו בין-לאומי.

·         חסר 5 דק'.

·         באקונין לא מטיף להרוג בני אדם ולפגוע בהם, אלא להרוס פיזית מוסדות ולהרוס את המוסדות (שלא יהיה צבא, ממשלה, וכד').

·         באקונין מגיע להבנה שמהפכה צריכה 3 גורמים:

א.      המעמד התחתון: פועלים.

ב.      נוער וסטודנטים.

ג.        כפריים.

·         מרקס מבחין בין פרולטריון (עם התודעה המעמדית) לבין תת-פרוליטריון (קבוצות ללא תודעה, עניים, אלימים וכד'). הפרולטריון יביא את המהפכה והתת-פרוליטריון לא יעזור.

·         באקונין – הראשון מבין ההוגים הפוליטיים הרואה את הפוטנציאל בקבוצות התחתונות ביותר ליצירת שינוי פוליטי. באקונין אמר שאת הקבוצות האלימות צריך לרתום למטרה – והם מי שיוביל את המהפכה. (אחרי זה ישפיע על הפאשיזם והנאציזם).

·         מתחיל חיבור בין אידיאולוגיה אנרכיסטית ואנטישמיות: מאינטרנציונאליות=>למוטיבים גזעניים ושנאה לזר. האנטישמיות הייתה דרך לרתום את האספסוף למטרה (כדי לרתום את האספסוף לא יעזור להסביר רעיונות כמו תיעוש וניצול וכד').

·         באקונין נתפס ע"י הצאר ונשפט למוות. מספרים לצאר שהוא כתב על שנאת הגרמנים. הצאר מחליט לשחרר אותו בתמורה לזה שהוא יכתוב כמה טוב הצאר.

·         "אין דבר יותר צר ממח של גרמני" – באקונין כותב נגד הגרמנים ופחות בעד הצאר אבל הצאר מרוצה.

·         באקונין נשאר בסיביר, ואז מקבל אישור מהשליט בסיביר לנסוע ללונדון.

·         בלונדון כותב את האידיאולוגיה האנרכיסטית.

·         באקונין מבין שהלאומיות לא תצא מהסלבים. הוא כותב שהוא משוכנע שמי שיביא את המהפכה הם המעמדות ולא הלאומים. =>

-          רב החוקרים ההיסטוריונים רואים בכך סתירה וחוסר עקביות בתפיסתו. מוטיב של אינדיווידואליזם מול אוניברסאליים – פרטי מול קולקטיבי.

-          מוטיב של מרד מתמשך: החלק הקוניססטינטי מראה שהדרך פה היא החשובה=> העיקר שיהיו מרידות.

·         מקים את הברית הבינ"ל הסוציאליסטית: ארגון חשוב עד שנות ה-20 של המאה ה-20.

-          "ארגון לא ארגון": רצה להקים ארגון שלא יוכל להיות ארגון.

·         התחיל להסתכסך עם מרקס ונוספים.

·         ב1953 אנגלס מפיץ כרוז אנונימי שבו יש שמועות על באקונין שהוא עובד בראשות הצר, לא נאמן לפועלים וכד'.

·         אנקדוטה: היה ניסיון אחד בעולם להגיע לאנרכיזם שהיה לפני מלחמת האזרחים הספרדית באיזור ברצלונה.

·         1953: אומר שהוא מתייאש. יש לו עוד ישועה אחת אחרונה: הרס כללי לכל הלאומים. ניהליזם מוחלט.

 אנרכיזם אינדיווידואליסטי מול קולקטיבי

האנרכיזם ה...המסורת הסוציאליסטית.

הרעיון האנכיסטי

·         הרע הקיים: (תפיסה במדע המדינה בחקר טרור: ככל שהרע מופשט יותר, קל יותר לגרור אנשים לעשות מה שאתה רוצה). דת ותיאוריה כמדכאים - שיטת השקרים: העולם בנוי על שקר מוחלט. הנצרות היא שקר שמציג את המציאות כטהורה.

-         לדוג' על הדת: הוא מתאר את העובדה שהדת הנוצרית מחליפה יחסי אהבה של אלוהים ביחסי אהבה של בני אדם).

-         פטריוטיות, מלחמה וחוק: שלושה דברים שצריך להתנער מהם. 3 דרגות של הפרדה בין אנשים וצריך לחבר בינהם. המדינה היא "אגואיזם קולקטיבי".

·         דת ותיאוריה: שני הגורמים העיקריים לשקר. אנשים חושבים שזה נכון, אבל זה האליטה שגורמת למעמד התחתון להאמין לה. צריך למצוא חיים ללא דת וללא תיאוריה.

-         הביקורת על האנרכיזם: האנרכיזם עצמו הוא תיאוריה בשמן שהוא סותר הקשבה לתיאוריה.

·         אירגון:

-          הדואליות: יצר מהפכנות אדיר, לצד ארגון מסוים כדי להצליח במהפכה.

-          תשובת באקונין: 12 שנה ביליתי בכלא. כשהייתי לבד נתפסתי כי לא היה לי ארגון. לו היה לי ארגון היינו מצליחים.

-          סתירה באנרכיזם של באקונין: יש גישות אנרכיסטיות אחרות שלא סותרות עצמן (לדוג' גישות שמתנגדות לארגון כופה, אבל כן תומכות בארגון וולנטרי).

·         עולם העתיד: בשביל חלק מהאנרכיסטים המרד הוא ניסיון להשיג משהו, לדוג' חברה פחות מעמדית ויותר שוויונית. הרעיון של באקונין הוא שהמרד הוא לא אינסטרומנטלי, הוא המטרה. ככל שיש יותר הרס (של מוסדות פוליטיים), כך טוב יותר. באקונין באמת חשב שבהרס יש כוחות מסיטיים שיכולים להביא רק לטוב. (יש מצבים שבהם הרס זה יותר טוב, אבל כנראה שהרעיון של באקונין בו כל מסגרת נהרסת כדי ליצור מסגרת חדשה הוא מוגזם).

·         המרד כדרך חיים: אדם חייב למרוד כל הזמן. מרד אין סופי. ברגע שהאדם בתוך מסגרת הוא מתנוון. מרד נצחי. (הפאשיזם אמר מרד עד לעליית הפאשיזם).

·         אלימות

·         נהיליזם: אמונה בכך שאין מוסר.