מחשבה מדינית - אדמונד ברק

הגותו של אדמונד ברק – 8 עקרונות יסוד המהווים את מסד השמרנות:

·         התפיסה ההוליסטית: האדם צריך "לזרום" עם מה שקורה. (לא כל מה שמדבר על זרימה הוא שמרנות, לדוג' הבודהיזם)

-          האדם הוא חלק מהטבע. (הרבה בגלל זה יש נדידות קולות בין ירוקים לבין שמרנים)

-          מתנגד אני לתפיסת הזכויות הטבעיות: התפיסה הזו מנתקת את האדם מאדם אחר => עצם הרעיון שאנחנו שוברים את הקהילה ויוצרים אינדיווידואלים הוא רעיון נורא. כולם צריכים להיות חברה אחת, למה להיות אינדיווידואלים.

-          אין דבר כזה אדם, יש רק חברה (אגב, תאצ'ר אמרה בדיוק הפוך – היום השמרנות התחברה לתפיסה ליברלית כלכלית, ביחד עם הצורך להיות שמרן מבחינה דתית וקהילתית).

-          הלגיטימציה לתהליך הפוליטי, מגיעה לא מרעיון זכויות האדם, אלא מההיסטוריה.

-          ביקורת האינדיווידואליזם (האינדיווידואליזם הוא ההפך מההוליזם לדידו): אין דבר כזה אדם לאדם, האדם הוא חלק מהיסטוריה ומסורת. אדם הוא חלק מהקונטקסט ההיסטורי. המסר הגדול ביותר של הליברליזם (השחרור דרך הזכויות): הוא הדבר הנורא ביותר שאפשר לעשות לאדם => המסורת היא מה שבונה את האדם, שחרור מהמסורת יהרוג את האדם. מכאן, אין צורך בזכויות מופשטות הנובעות מעצם היותנו בני-אדם. הזכויות היחידות בעלות התוקף הן זכויות התלויות בהסכמים פוליטיים.

-          הפוליטיקה צריכה לזרום גם: הפוליטיקה צריכה לצעוד בדרך האמצע האריסטוטאלית. שמיר (כשמרן): "אני יודע שתקום מדינה פלסטינית, אני לא יכולתי (אישית) לעשות את זה בזמן שלי." צריך לתת לזרימה ולהיסטוריה לעשות את שלה. זה מהפכני מדי בשביל האישיות שלי.

·         הזכויות כמתת חסד:

-          תפיסת הזכויות של השמרנות לא מתנגדת לזכויות, היא תומכת בהן אך כנתינה מתוך חסד. מי שמרגיש שיש לו הרבה, יתן למי שיש לו מעט.

-          השלטון צריך לתת זכויות כמתת חסד (משול לאיש שיש לו שפע והוא מרגיש שהוא רוצה לחלוק אותו עם אחרים).

-          אנקדוטה על תאצ'ר: היא לא רצתה להפקיר את העניים, היא רצתה להוריד מיסים ושהעשירים יתנו מרצונם לעניים. היה לה תשובות טובות לשמאל הקלאסי, אך לא לטענה שהעניים יתקשו יותר לקבל כסף כ"מתת-חסד".

-          מכאן, שהעני לא צריך לפתח אחראיות לעולם (אין לו מה להפסיד). העשיר צריך לדאוג לעולם.

-          ברק טוען: אין כמעט מקום למוביליות חברתית. יש קצת, אך לא הרבה.

·         מהי חברה?

-          בשביל השמרן העבר מכונן את ההווה המכונן את העתיד, בשביל הליברל, להווה משמעות פחותה.

-         שותפות רב דורית: החברה היא שותפות בין המתים, לחיים, ובין העתידים להיוולד.

-         אנקדוטה: כל הפוליטיקאים מדברים על המחויבות לדורות העתיד שלנו, בפועל כל החלטה משפיע על האוכלוסייה.

-         כל מהפכה היא בעיתית: צריך להסתכל על ההיסטוריה לא כמהפכנית.

-         החברה מטרתה לעזור לפרטים ולשרתם. הפרט אינו נמעך בשמרנות.

·         תפיסת האנטי-שוויון (3 טיעונים) – אנטי שוויון פוליטי, שוויון זכויות וכו' (ולא שוויון כלכלי, זה לא על הפרק).

א.      מי שמנסה לעשות שוויון לא יצליחו: מי שרוצה להשוות אנשים, יוריד את כולם למצב הכי פחות טוב. (אם יש בריא וחולה, כדי להשוות שניהם יהיו חולים).

ב.      שוויון אינו הוגן: מבוסס על מושגי הגמול, והכשרון. מי שמוכשר יותר, מגיע לו לקבל גמול גדול יותר. שמרנית אחת: "אין דבר כזה מובטלים, יש דבר כזה עצלנים".

ג.       שוויון הוא מלאכותי ולא טבעי: אלוהים ברא את העולם בלי שוויון, אי אפשר לשנות את העולם לשוויוני. יש כאן הנחה נסתרת: מה שקיים הוא טוב. אם משהו קיים, כנראה שזה טוב שהוא ככה => העולם הוא בלי שוויון, אז עדיף שהוא יישאר ככה. (זה לא חוסר היכולת להבחין בין המצוי לרצוי, אין כאן כשל נטורליסטי, הטענה היא שהמצוי הוא הראוי – די אופטימי).

·         כשרון ומוביליות חברתית

-         הליברליזם מציע לנתק את האדם ממעמדותיו (המהפכה הצרפתית עשה את זה בפועל).

-         יש אריסטוקרטיה על פי דם, העוברת בירושה מדור לדור. ברק לא טען שאת זה צריך לשמר. המעמד צריך להיקבע גם על פי יכולת כלכלית, אך גם על פי חינוך והשכלה. (היום המעמד נקבע על פי כסף, אתה נחשב מוצלח מאוד גם אם אין לך השכלה ואתה עשיר).

·         התייחסות למהפכנות ושינויים חברתיים (גישה דואלית):

-          התפיסה השמרנית אינה רוצה להקפיא את המצב הקיים, היא בעד שינויים.

-          אך שינויים אלו צריכים להיות ע"פ ההרמוניה של ההיסטוריה והמסורת.

-          מכאן שהמהפכנות, מאפשרת לאנשים בלי מעמד לחולל מהפכה ולשנות את ההיסטוריה והמצב הטבעי.

-         מצד שני, ישנם שינויים טבעיים, הזורמים עם המסורת וההיסטוריה שהם ראויים.

·         ביקורת המהפכה הצרפתית

-         מבוססת ע"י תבונה, ולא על חכמה. על תיאוריה ולא על אינטואיציה. (ברוח הליברליזם – רוסו, הובס, הפדרליסט וכו'). 

-         השמרנים רוצים חכמה (למידה מהעבר והניסיון), ואינטואיציה. התבונה היא לא מכל טוב. רציונאליזציה של המציאות היא לא מקור טוב. אדם זקן עם אינטואיציה יתן את התשובה הטובה ביותר.

-         בחירת דיוויד קמרון לראש המפלגה השמרנית: במובן זה, השמרנים היו מזועזעים.

·         ההתייחסות לדמוקרטיה:

-         השמרנות אינה אנטי-דמוקרטית במובן מובהק, אך היא ספקנית לגבי יתרונותיה.

-         במאה ה-18 ספקנית מאוד.

-         היום: מקבלת את הדמוקרטיה כמובנת מאליה.

-         אנשים אוהבים לשמוע על זה שיש להם זכויות וכח, אך פוליטיקה צריכה להתבסס קודם על חובות. אדם צריך לשאול עצמו מה הוא צריך לעשות למען האנשים הסובבים אותו, ורק אז לדרוש את זכויותיו.

-          הפרלמנט צריך לייצג לא אינדיווידואלים, אלא קהילות וקבוצות: הם יביאו את האינטרסיים של הפרטים לביטוי בצורה הטובה ביותר.

-          ברמה האישית, ברק היה גאה בפרלמנט הבריטי, אך הוא היה בעד שילובו עם המלוכה.

-         משנת הזכויות הטבעיות טוענת שהרב צריך לכונן את החוק (מתוקף ההגיו והתבונה). לא המעטים, ולא הרבים, אין להם זכות לשנות את מהלך ההיסטוריה. צריך לתת כבוד רב למסורות ולא לשלטון המיעוט, או הרב.

השמרנות – כללי:

·         השמרנות השפיעה על הדרך בה נראית הדמוקרטיה המודרנית היום לא פחות מהליברליזם.

-         החכמה ולא התבונה: הרבה מאוד דמוקרטיות נותנות המון כבוד לניסיון וחכמה.

-         החשיבות שהדמוקרטיה מעניקה למסורת: כמעט ואין אף דמוקרטיה המוציאה את הדת, את הלאומיות, האתניות והמסורת מתוך המדינה.

-         המתינות שהדמוקרטיה משדרת: הדמוקרטיה, לא מהפכנית לא רק בגלל עקרונות מוסדיים של הדמוקרטיה כמתכללת שסעים, אלא גם בגלל עקרונות השמרנות שהשפיעו.