מחשבה מדינית: ג'ורג' סורל

ג'ורג' סורל

מחשבה מדינית - סיכומים

·         עבודתו הוקדשה ל-2 מאבקים גדולים: בקפיטליזם ובפרלמנטריזם והדמוקרטיה כשיטה המנוות את האדם.

·         ברקע בסוף המאה ה-19: תחושה כללית שהכל מתנוון, חסר חיות.

·         התיאוריה של סורל רוויה במושגים שעובדים על אסוציאציות במח ולא על דיוק.

·         השינוי יבוא דרך עיצוב פסיכולוגי של האדם החדש: (ולא דרך מוסדות, כמו מרקס) הושפע מגוסטב לבון (סוצילוג שחקר את חברת ההמון). אפשר לקחת את האדם ולהנדס אותו מחדש באמצעות "מסות האנשים/חברת ההמון". צריך לנצל את הסיטואציה של ההתנהגות האחרת של ההמון.

·         עצמה פוליטית: איך גורמים לא' לעשות את ב'.

·         פרופגנדה: היכולת שלנו באמצעות מילים, פתוס ודרמה להניע אנשים לפעולה.

האתיקה של סורל

·         העולם התודעתי שלנו מתחלק ל-4 תחומים: אתיקה, מדע, פוליטיקה ודת.

·         המדע והפוליטיקה צריכים לשאת את העולם קדימה: "האתיקה במידה והיא חיה (אתיקה של גבורה) תניע את המדע והפוליטיקה, במידה והיא מנוונת (קפיטליזם, מנוות, בורגנית) היא תצמיח את הדת."

·         לסורל יש עתיד טוב יותר שאפשר להגיע אליו כחלופה לאידיאולוגיית הקידמה של הליברליזם.

·         איך מחזירים לאדם את החיות, את הויטאליות (לא את החיתיות).

·         שבירת האופטימיות של האידיאולוגיה של הקדמה (הדוקטרינה של הפרוגרס):

-          האתוס הליברלי: האנושות בתהליך קדמה מתמיד. (גם מרקס חשב ככה – שהעתיד יהיה טוב מההווה דרך מהפכות).

-          האופטימיות שיהיה יותר טוב => מנוות אותנו. הקדמה=האשליה הגדולה=ההרמוניה השקרית=המשיחיות הכוזבת.

-          תסתכלו איזה יופי היה כשכולם נלחמו: אדם לוחם הוא יותר אדם, הוא לא אדם מנוון.

-          הקדמה היא טריק רטורי של האינטלקטואלים כדי "למכור": הפילוסופים החדשים שפחות טובים מהיוונים, מנסים למכור את עצמם ומציגים את העולם כאילו הוא מתקדם.

·         העולם מתקדם דרך הגבורה וההירוייקה: חוסר הרציונאליות: כשמסתכלים על הדברים ההירואים בעולם אני לא רואה רציונאליות (לדוג' מפקד שנשכב על רימון כדי להגן על חייליו).

·         הדמוקרטיה והפשרה מנוונים: הרעיון הדמוקרטי - החיים הפוליטיים הם חיים של פשרה: הפשרה גורמת לאיבוד האותנטיות. "עץ הדעת הרג את עץ החיים". פשרה מנוונת. (לא אכפת לו מזה שהדמוקרטיה לא יעילה, הוא מבקר אותה בגלל השינוי התודעתי והאתי שהיא חוללה בנו).

·         הספונטניות: האני האותנטי הוא לא תבוני – הוא אינסטקטיבי. "כל מוסד, במהותו כמוסד, הוא הורס את כבוד האדם".

·         התקפה על הרעיון ההדוניסטי (ההנחה שאנשים אוהבים להינות): רק אנשים מנוונים רודפים אחרי הנאה.

·         הביקורת של סורל על הסוציאליזם:

-          כמו הסוציאליסטים: צריך להסתכל על החברה כקולקטיב (אגב – יש פה סתירה עם רעיון האדם האותנטי)

א.      האלימות מבינה את העולם ולא הכלכלה: מה שמניע את העולם זה האלימות (הסביבה הפנימית – תודעה פנימית שיש לי שמנסה להתפרץ החוצה) וממש לא הכלכלה.

ב.      מה שחשוב זה האדם שממציא את הטכנולוגיה, ולא הטכנולוגיה בפני עצמה: הסוציאליזם הסביר את המבנה הפוליטי על ידי הטכנולוגיה. מה שחשוב על פי סורל זה האדם. הפסל שנוקש באבן קשה (אנקדוטה: סיפור רבי-עקיבא בפרקי אבות "אם המים משנים את האבן, אז דברי תורה שהם יותר חזקים ישנו אותי ואני אלמוד".) האבן הקשה לא מעניינת, אלא האדם.

ג.       אי-הודאות: תוקף את הדטרמיניזם של מרקס: אי הודאות היא המוטיבציה הגדולה ליצירה.

סורל טוען שלא רק הפרולטריון התנוון (בגלל שהגיע הסוציאל-דמוקרטיה), גם הבורגנות (לא היה לה במי להלחם).

·         השנאה:

-          האם יש סוף לאלימות? מלחמה היא המטרה. אין תשובה ברורה לזה.

-          בהיסטוריה של המחשבה המדינית השנאה היא אחד הכוחות החזקים ביותר: לשנאה יש כח עצום בפוליטיקה.

-          מוסר ללא שנאה=מוסר של החנוונים.

-         סורל מסיק היסטוריה מהמהפכות. (מרקס הסיק מהפכות מההיסטוריה)=> מאבק במקום פשרה, אלימות במקום רוגע.

-         דוגמת הרומאים (מלחמה=גדולה): הפרשנות להיסטוריית הרומאים עד סורל הייתה שהם ניסו להשתלט על העולם, בגלל שהם היו אומה גדולה. סורל אמר הם היו גדולים בגלל השאיפות למחלמה והמלחמה עצמה.

-         ספונטניות, ויטאליות, חיות.

הגשמה פוליטית לעקרונותיו: השביתה הכללית

·         שביתה כללית: כל השכירים במשק שובתים לתקופה מוגבלת (מאות ימותו, יהיה רעב, מחלות וכד').

·         אם הייתה קוראת שביתה כללית השלטון היה נופל באופן מידי.

·         הבחנה בין 3 סוגי שביתה:

-         השביתה הסקטוריאלית (סקטור אחד או יותר שובתים).

-         שביתה פוליטית של סקטור מסויים: לדוג' הבורגנות.

-         שביתה כללית.

·         סורל ידע שהשביתה הכללית היא מיתוס (ולא באמת תקרה). אבל זה מיתוס עם משמעות.

·         מיתוס=סיפור שאינו בהכרח אמת אבל הוא מקבל משקל כמו לאירוע שקרה.