ג'ורג' סורל
·
עבודתו הוקדשה ל-2 מאבקים גדולים: בקפיטליזם ובפרלמנטריזם והדמוקרטיה
כשיטה המנוות את האדם.
·
ברקע בסוף המאה ה-19: תחושה כללית שהכל מתנוון, חסר חיות.
·
התיאוריה של סורל רוויה במושגים שעובדים על אסוציאציות במח ולא על
דיוק.
·
השינוי יבוא דרך עיצוב פסיכולוגי של האדם החדש: (ולא דרך מוסדות, כמו מרקס) הושפע מגוסטב
לבון (סוצילוג שחקר את חברת ההמון). אפשר לקחת את האדם ולהנדס אותו מחדש באמצעות
"מסות האנשים/חברת ההמון". צריך לנצל את הסיטואציה של ההתנהגות האחרת של
ההמון.
·
עצמה פוליטית: איך גורמים לא'
לעשות את ב'.
·
פרופגנדה: היכולת שלנו באמצעות
מילים, פתוס ודרמה להניע אנשים לפעולה.
האתיקה של סורל
·
העולם התודעתי שלנו מתחלק ל-4 תחומים: אתיקה, מדע, פוליטיקה ודת.
·
המדע והפוליטיקה צריכים לשאת את העולם קדימה: "האתיקה במידה והיא חיה (אתיקה של גבורה) תניע
את המדע והפוליטיקה, במידה והיא מנוונת (קפיטליזם, מנוות, בורגנית) היא תצמיח את
הדת."
·
לסורל יש עתיד טוב יותר שאפשר להגיע אליו כחלופה לאידיאולוגיית הקידמה
של הליברליזם.
·
איך מחזירים לאדם את החיות, את הויטאליות (לא את החיתיות).
·
שבירת האופטימיות של האידיאולוגיה של הקדמה (הדוקטרינה של הפרוגרס):
-
האתוס הליברלי: האנושות בתהליך קדמה מתמיד. (גם מרקס חשב ככה – שהעתיד
יהיה טוב מההווה דרך מהפכות).
-
האופטימיות שיהיה יותר טוב => מנוות אותנו. הקדמה=האשליה
הגדולה=ההרמוניה השקרית=המשיחיות הכוזבת.
-
תסתכלו איזה יופי היה כשכולם נלחמו: אדם לוחם הוא יותר אדם, הוא לא
אדם מנוון.
-
הקדמה היא טריק רטורי של האינטלקטואלים כדי "למכור":
הפילוסופים החדשים שפחות טובים מהיוונים, מנסים למכור את עצמם ומציגים את העולם
כאילו הוא מתקדם.
·
העולם מתקדם דרך הגבורה וההירוייקה: חוסר הרציונאליות: כשמסתכלים על הדברים ההירואים בעולם אני לא רואה
רציונאליות (לדוג' מפקד שנשכב על רימון כדי להגן על חייליו).
·
הדמוקרטיה והפשרה מנוונים:
הרעיון הדמוקרטי - החיים הפוליטיים הם חיים של פשרה: הפשרה גורמת לאיבוד האותנטיות.
"עץ הדעת הרג את עץ החיים". פשרה מנוונת. (לא אכפת לו מזה שהדמוקרטיה לא
יעילה, הוא מבקר אותה בגלל השינוי התודעתי והאתי שהיא חוללה בנו).
·
הספונטניות: האני האותנטי הוא לא
תבוני – הוא אינסטקטיבי. "כל מוסד, במהותו כמוסד, הוא הורס את כבוד
האדם".
·
התקפה על הרעיון ההדוניסטי (ההנחה שאנשים אוהבים להינות): רק אנשים מנוונים רודפים אחרי הנאה.
-
כמו הסוציאליסטים: צריך להסתכל על החברה כקולקטיב (אגב – יש פה סתירה
עם רעיון האדם האותנטי)
א. האלימות מבינה את
העולם ולא הכלכלה: מה שמניע את העולם
זה האלימות (הסביבה הפנימית – תודעה פנימית שיש לי שמנסה להתפרץ החוצה)
וממש לא הכלכלה.
ב. מה שחשוב זה האדם
שממציא את הטכנולוגיה, ולא הטכנולוגיה בפני עצמה: הסוציאליזם הסביר את המבנה הפוליטי על ידי הטכנולוגיה. מה שחשוב על
פי סורל זה האדם. הפסל שנוקש באבן קשה (אנקדוטה: סיפור רבי-עקיבא בפרקי אבות "אם
המים משנים את האבן, אז דברי תורה שהם יותר חזקים ישנו אותי ואני אלמוד".)
האבן הקשה לא מעניינת, אלא האדם.
ג.
אי-הודאות: תוקף את הדטרמיניזם
של מרקס: אי הודאות היא המוטיבציה הגדולה ליצירה.
סורל טוען שלא רק הפרולטריון התנוון (בגלל שהגיע
הסוציאל-דמוקרטיה), גם הבורגנות (לא היה לה במי להלחם).
·
השנאה:
-
האם יש סוף לאלימות? מלחמה היא המטרה. אין תשובה ברורה לזה.
-
בהיסטוריה של המחשבה המדינית השנאה היא אחד הכוחות החזקים ביותר: לשנאה
יש כח עצום בפוליטיקה.
-
מוסר ללא שנאה=מוסר של החנוונים.
-
סורל מסיק היסטוריה מהמהפכות. (מרקס הסיק מהפכות מההיסטוריה)=> מאבק
במקום פשרה, אלימות במקום רוגע.
-
דוגמת הרומאים (מלחמה=גדולה): הפרשנות להיסטוריית הרומאים עד סורל הייתה שהם ניסו להשתלט על העולם,
בגלל שהם היו אומה גדולה. סורל אמר הם היו גדולים בגלל השאיפות למחלמה והמלחמה
עצמה.
-
ספונטניות, ויטאליות, חיות.
הגשמה פוליטית לעקרונותיו: השביתה הכללית
·
שביתה כללית: כל השכירים במשק שובתים לתקופה מוגבלת (מאות ימותו, יהיה
רעב, מחלות וכד').
·
אם הייתה קוראת שביתה כללית השלטון היה נופל באופן מידי.
·
הבחנה בין 3 סוגי שביתה:
-
השביתה הסקטוריאלית (סקטור אחד או יותר שובתים).
-
שביתה פוליטית של סקטור מסויים: לדוג' הבורגנות.
-
שביתה כללית.
·
סורל ידע שהשביתה הכללית היא מיתוס (ולא באמת תקרה). אבל זה מיתוס עם
משמעות.
·
מיתוס=סיפור שאינו בהכרח אמת אבל הוא מקבל משקל כמו לאירוע שקרה.
No comments:
Post a Comment