סיכום - הפתולוגיה בתיאוריית ההתפתחות של פרויד

הפתולוגיה בתיאוריית ההתפתחות של פרויד
פרויד מונה כמה אפשרויות של התפתחות פתולוגית במסגרת תיאוריית ההתפתחות הפסיכו-סקסואלית שלו. פתולוגיות אלו נובעות על פי פרויד ממעבר לא תקין של אחד השלבים בהתפתחות המינית של הילד. מבין כל השלבים של תיאוריית ההתפתחות הפסיכו סקסואלית שלפרויד השלב האדיפלי הוא זה שמועד ביותר לפורענות ובו עשויים להיווצר התסביכים הכי קשים על פי פרויד.

רגרסיה ופיקסציה

פיקסציה

*  לפי פרויד זוהי אחת מההתנהגויות המשמשות להשגת סיפוק בשלב מסוים נשארת גם אחרי זמנה ואינה מתפתחת לביטוי הבוגר יותר.

* הקיבעון נשאר בעקבות תסכול בהשגת הסיפוק או פינוק יתר.

מציצת אצבע בגיל מאוחר מעידה על פיקסציה אוראלית שפירושה השקעת אנרגיה ליבידינלית בפעילות המתאימה לשלב התפתחותי קודם.

רגרסיה

* מציינת לפי פרויד חזרה אחורה אל שלב התפתחותי קדום יותר, תוך שימוש בצורות התנהגות המתאימות לאותו שלב.

לדוגמא, ילד שחוזר למצוץ אצבע או להרטיב אחרי שכבר נגמל בתגובה לקשיים הכרוכים בהסתגלות למסגרת בית הספר.

קונפליקטים

פרויד מציין קונפליקטים בין האיד לסופר אגו כאשר האגו מוצא פתרון-מה שיכול לגרום לפתולוגיה קשור במעבר בין האיד לסופר אגו של האנרגיה. במידה והאגו לא עומד בציפיות של האיד תהיה השקעה מעטה של האנרגיה היצרית לטובת האגו ואז נקבל אגו רופף. מבחינת פרויד אם יש קשיים במערכת היחסים המוקדמת בין הילד לבין אמא שלו יכול להיות מצב בו לא תועבר מספיק אנרגיה לאגו ויישאר אגו חלש.

פתולוגיות בשלב הראשון והשני קשורות לפסיכוזה ופתולוגיות בשלב האדיפאלי שייכות לנוירוזה.

מנגנוני הגנה

מנגנוניהגנה על פי פרויד מופיעים בשלבים שונים של ההתפתחות. ישנם מנגנונים פרימיטיביים: השלכה, הזדהות השלכתית, פיצול והם מלמדים על בעיה פתולוגיות, לעומת מנגנונים מפותחים יותר – הומור וסובלימציה שמלמדים שאין בעיה פתולוגית.

המנגנונים מגנים עלינו מפני החרדה המתעוררת כתוצאה מיצרים אסורים. מנגנוני הגנה שייכים לאגו. ישנם כאלו שיכולים להימנע חרד גם ללא שימוש במנגנונים.

ביקורת על המודל ההתפתחותי של פרויד

* דגש יתר של פרויד על המיניות

* סיום ההתפתחות בשלב מוקדם בחיים (גיל 5)

* דגש רב על הקונפליקט האדיפלי

* מחקרים מראים שאין קשר בד"כ בין אירועי הילדות לבין מאפייני אישיות בבגרות כפי שטען פרויד