תשוקת הטירן ותשוקת הפילוסוף אצל אפלטון

אפלטון בספרו הפוליטיאה מבחין היטב בין הטירן השליט ובין הפילוסוף בהקשר הדיון על טבעה הרצוי של המדינה הראויה. לדעת אפלטון בהינתן העובדה שלשני האנשים יש עוצמה (טירן – כח פיזי, פילוסוף – כח רטורי), מהם המניעים שגורמים לכל אחד מהם להתנהג בצורה מסוימת? שניהם משתמשים בכוחם על הסובבים, אך למטרות שונות.

תשוקת הפילוסוף לפי אפלטון היא האידיאה ונמצאת תמיד בהשהיה כיוון שמיד כאשר היא מסופקת, מתפתחת תשוקה חדשה, לדרגה גבוהה יותר (אדם שימנעו ממנו סיפוקים, יופסק הטיפוס אל האידיאות). בכל שלב ושלב השהיה כדי לסדר את הדברים בסדר הרמוני טוב יותר לכל חלקי הגוף והנפש. מערכת השהיות, שכלול ועידון הצרכים, שמארגנת את כל הדרישות של הפרטים במדינה לטובת הסדר הכללי.

תשוקת הטירן לדעת אפלטון היא כח, אין מקום להשהיות. תשוקה שמתוקף הנסיבות צריכה לשחזר את עצמה כל הזמן וגורמת לי לתעל את האנרגיות והמאמצים שלי לאותו כיוון כל הזמן. זה לא מצב הרמוני.

הטירן משוחרר לדעת אפלטון מהצורך לתקף את טיעוניו, הוא מתפלל במרחב הציבורי מבלי שרואים אותו. במצב בו אין התנגדות, הטירן יכול לעשות כרצונו, לקחת מכל הבא ליד ולא ישלם על זה מחיר. בהינתן אנשים שמבינים את המצב, תיווצר התנגדות, מצב בו היכולת של השואף לכח ולכסף לתפלל בשיח הציבורי מוגבלת.

היעלמות המרחב הציבורי לדעת אפלטון איננה תוצר של טירן מוכשר בלבד אלא גם של אזרחים טיפשים, ללא תבונה. התבונה הינה למעשה הכח לראות את  האמת כפי שהיא.

אין סתירה לפי אפלטון בין חיפוש הצדק ובין העובדה שסוקרטס מוצג כאדם שיכול לשלוט על השיח. סוקרטס מחפש את הצדק בתוך מדינה רבה עוצמה שיש לה כח פיזי לכבוש טריטוריה ולשמור עליה. שאלת הצדק עולה מתוך עמדה של כח.

משל האותיות הגדולות והאותיות הקטנות

במשל האותיות של אפלטון האותיות הגדולות הן המדינה, האותיות הקטנות הן נפשו של האדם. סוקרטס טוען שכל התכונות שנמצאות במדינה, נמצאות גם בנפשו של האדם. כיוון שקשה לראות את הצדק בנפשו של האדם, סוקרטס מציע להסתכל על המדינה במקום על הנפש. (במדינה האידאית של אפלטון שתיבנה יהיה קשה בל יפרד בין מידת הצדק ומידת התבונה שתהיה אצל הפילוסוף שיהיה השליט הכל יכול, יהיה מרחב ציבורי). 2 רמות - צדק במדינת שומרים ואח"כ במדינת חזירים.