זנד ש., הקולנוע כהיסטוריה
השאלה המרכזית המנחה את הפרק היא - האם ניתן לנתח ולחקור היסטוריה בעזרת שימוש בקולנוע? כלומר,האם ניתוח של סרטים עלילתיים תקופתיים,יומני קולנוע וסרטים תיעודיים יכול ללמד את חוקר ההיסטוריה אודות האירועים ההיסטורים המתוארים בהם?
אילו מאפיינים הקיימים בקולנוע יכולים להוות חיסרון למחקר היסטורי, ולחילופין אילו מאפיינים מהווים יתרון?
חסרונות:
· המעבר המהיר בין התמונות והנושאים אינם מאפשרים לצופה רגע של פנאי להתרחק ולהרהר במה שהוא רואה.
· החומר התיעודי אשר קיים הוא בדרך-כלל תוצר מניפולטיבי של צלמים, עורכים, שלטונות המדינה.
· המסרטה בעברה לא הצליחה לתעד אירועים היסטוריים משמעותיים ומרכזיים, ניתן ללמוד מהם על סגנון הלבוש, שינויים בתחבורה, על מבנה הערים והרחובות, לא דברים מהותיים.
יתרונות:
· התמונות הרבות אשר צולמו במלחמות המאה ה-20 תרמו רבות לחקר ההיסטויוגרפיה הצבאית, נתן אפשרות לכל השכבות החברתיות להשתתף בתיעוד ובמחקר.
· לעיתים המצלמה קולטת יסודות ויזואלים שהעין האנושית אינה מצליחה להבחין בהם ולזהות אותם.
האם גם סיפורים פיקטיבים ,כגון סרטים עלילתיים יכוליםלהיחשב כמסמך היסטורי?
על-פי מרק פרו, כל סרט בין אם הוא דימוי של המציאות, תיעוד, בדיון, סיפור אמיתי או המצאה טהורה הוא היסטוריה, לטענתו אמונותיו, כוונותיו ודמיונו של בן האנוש גם הם היסטוריה אפילו שהם לא קרו. הסרט הוא מוצר תרבותי המעיד על עולמם ומסגרת חייהם של היוצרים אותו. הייצוג הקולנועי מכיל רכיבים אידואולגיים או פוליטיים אשר חשיפתם תורמת להבנה טובה יותר של המציאות.
לדוגמא, הסרט "דורה לקס", הינו סרט סובייטי אשר היה תחת פיקוחה של הממשלה הסובייטית והסיכוי שתהיה בו תעמולה או אמירה כנגד השלטון הוא אפסי, העלילה אמנם מתרחשת בקנדה אך פרו בכל זאת מוצא בין התמונות דימויים המביעים מחאה נגד משפטי הדיכוי ברוסיה.
סרטי העלילה הן ראיות היסטוריות ממעלה ראשונה, הן מפני שצורך אותן ציבור רחב ואנו למדים מכך על הלכי הרוח של הציבור, אנו יכולים ללמוד מכך על הטעם התרבותי של הציבור באותה תקופה, ללמוד על צפנים תרבותיים וסתירות אידיאולוגיות הרווחים בתודעה החברתית בזמן בו צולם הסרט.
יש שיאמרו כי הסרט משקף את הרגע בו הוא נוצר ולא משקף פרק זמן של תקופה , כמו כן הוא מבטא את העמדות והדעות של יוצריו, שהם בדר"כ יהיו הכח החזק של החברה אשר לו אינטרס לשמור על יציבותה ולהטמיע את הערכים שלו בחברה.
האם סרט קולנוע הינו יצירה אוטונומית העומדת בפני עצמה או שמא כל סרט הינו מסמך חברתי היסטורי, בעל הקשר חברתי היסטורי שבתוכו הוא נוצר? מהם ההבדלים או ההקבלות בין כתיבה על היסטוריה לבין יצירה קולנועית אודות היסטוריה?
אחת הטענות המובאות המאמר היא כי בשנות ה-70 וה-80 החוקרים ראו בסרט ההיסטורי המנסה לשחזר תקופות שקדמו לו מסמך המעיד על תקופת ייצורו בלד ולא על התקופה אותה הוא מבקש לשחזר. אמנם בסוף שנות ה-80 גישה זה החלה מתערערת וטענה כי לא רק החומר הכתוב הוא הכלי הראוי לספר ולשחזר את ההיסטוריה אלא גם טקסט קולנועי, המאמר אף משווה זאת לתקופה קדומה יותר כאשר הכתב החליף את התרבות האוראלית. הקולנוע מכיל בתוכו צבע, תנועה וקול ויש לו את הפוטנציאל להכיל תובנות היסטוריות אשר מילים אינן מצליחות להכיל בתוכן.
מהו הקשר בין ההיסטוריון,הבימאי והסופר?
הטענה המובאת במאמר היא שניתן למצוא תובנות ברומנים וביצירות קולנועיות אחרות שנכתבו על ידי במאים וסופרים לא פחות ממסמכים היסטוריים אשר נכתבו על-ידי היסטוריונים, רק שההבדל המהותי הוא במחוייבותו של ההיסטוריון למסמך שהוא כותב ולחובת ההוכחה שלו לעומת היוצר האומנותי.
מה פירוש המונח "זיכרון קולקטיבי" ומה הקשר של מונח זה לנושא של קולנוע כהיסטוריה?
זיכרון קולקטיבי הוא הוא הזיכרון הפרטי של האדם אשר נשען על הידע שנצבר בחברה, הוא מעוצב על-ידי מוסכמות כלליות, מסורות, דימויים ורעיונות שמשתכפלים בהיסטוריה. באותה מידה שהוא נשען עליהם הוא גם דוחק הצידה את הפרטים הלא רלוונטים.
הזיכרון הקולקטיבי אומץ על-ידי המדינות הלאומיות החדשות, אם זה על-ידי הקמת אנדרטאות, מוזיאונים, תאריכים, טקסים,שמות ערים, רחובות וכיכרות ואף במערכת החינוך עצמה. אפשר לומר כי הטמעת הזיכרון הקולקטיבי הוא אינטרס של המדינה מאחר והוא מחזק את הלאומיות וגורם ליציבות. הקשר של הזיכרון הקולקטיבי לקולנוע הוא בכך שלמרות שהקולנוע שחזר את מה שצופיו קראו בספרים אל שעל-ידי החידושים הטכניים שהוא הציע לצופיו הוא הצליח להעצים את החוויה, לייצר דרמות, מתח, ריגוש לעומת הדרמות הקרות שספרי הלימוד הציעו.
דבר נוסף שאפיין את הקולנוע ההיסטורי הוא הבאת הסיפור הלאומי דרך סיפוריהם האישיים של בני האדם, דבר שהחליש את הסיפור העלילתי הגדול והמוכר.
במחצית הראשונה של המאה ה-20 הקולנוע שירת בנאמנה את השיח הציבורי ואת הממסד, ניתן לראות זאת בעיתות מלחמה אשר בהן הקולנוע טיפח את הקולקטיב של הלוחמים, בעתות של שלום הוא הציג דרמות תקופתיות אשר הבליטו את ייחודו של כל לאום, אולם במחצית השנייה של המאה ה-20 הפקות הקולנוע הפכו לבינלאומיות והקולנוע החל להכיל בתוכו רכבים על-לאומיים אשר כרסמו ופגעו בזיכרון הקולקטיבי.
בהקשר לספרו של אנדרסון,כיצד הקולנוע תורם להבניית הקהילייה המדומיינת?
הקולנוע תורם להבניית הקהילה המדומיינת בכך שהוא משחזר ויוצר פריטים אשר מזוהים ומספרים לנו על ההיסטוריה שלנו כעם, על המאורעות אשר פקדו אותנו, על החגים המשותפים לנו, העובדה שכולנו חלק מהטקס הזה של הליכה לקולנוע וכולנו שותפים למה שהוא מבקש להציג לנו הופכת אותנו לקהילה מדומיינת.
השאלה המרכזית המנחה את הפרק היא - האם ניתן לנתח ולחקור היסטוריה בעזרת שימוש בקולנוע? כלומר,האם ניתוח של סרטים עלילתיים תקופתיים,יומני קולנוע וסרטים תיעודיים יכול ללמד את חוקר ההיסטוריה אודות האירועים ההיסטוריים המתוארים בהם?
משנות ה- 70 (המצאת הוידאו) החלו לחקור הסטוריה גם בהיבט התרבותי על שכבותיו. מרק פרו היה מראשוני החוקרים את הסרט כמוצג ויזואלי תרבותי שמעיד על עולם יוצריו.
אילו מאפיינים הקיימים בקולנוע יכולים להוות חיסרון למחקר היסטורי, ולחילופין אילו מאפיינים מהווים יתרון? חסרונות: עלילה פיקטיבית, פרשנות כפולה או קשה לפענוח עבור היסטוריון לא מנוסה ב"שפת הקולנוע".(סוגיית ערכים אסתטיים – כללים צורניים בסרט).
יתרונות: מצלמה קולטת נסתר מן העין ומשמרת אותם, מתעדת מרחב (עבר והווה, ביגוד ריהוט וסלנג), קוצבת זמן וסדר פעולות.
האם גם סיפורים פיקטיביים ,כגון סרטים עלילתיים יכולים להיחשב כמסמך היסטורי?
קשה לפיענוח ולכן לא ניתן לסמוך על המסרים המועברים בסרט עלילתי. מוטיבים מתעדים של הסביבה יכולים להיחשב כניתוח הסטורי.
כיצד מנתחים ומבקרים טקסט קולנועי כמחקר היסטורי?
מתייחסים לסרט בהיבטים ההסטוריים שבו הוא מתרחש ומפענחים מסרים בין הטקסט.
האם סרט קולנוע הינו יצירה אוטונומית העומדת בפני עצמה או שמא כל סרט הינו מסמך חברתי היסטורי, בעל הקשר חברתי היסטורי שבתוכו הוא נוצר?
הסרט הוא חלק אינטגרלי מתקופתו ולא שיח הסטורי אוטונומי. ניתוח ההיסטוריה והעבר משתנה בזכות מרכיבי הסרט של תנועה, קול וצבע שמוסיפים היבטים נוספים לניתוח.
מהו הקשר בין ההיסטוריון,הבימאי והסופר? מהם ההבדלים או ההקבלות בין כתיבה על היסטוריה לבין יצירה קולנועית אודות היסטוריה?
הקולנוע כמספר סיפורים – הקולנוען אינו מחויב לאמת בניגוד להיסטוריון. תהליך היצירה של סרט או ספר היסטורי שונה – קולנוע יקר יותר ועובד על החושים של הקהל.
