אמנם רק בפרק י"א מציין בפירוש מחבר ספר מלכים כי שלמה
חטא ל-ה', אבל כבר מתיאורים שונים בסוף פרק י' ניכר כי מגמת המחבר היא להציג את
שלמה כחוטא. נאמר שם כי שלמה אסף אלפי סוסים, וכי מוצא הסוסים הוא ממצרים. כמו כן
אגר לו שלמה כסף וזהב לרוב, כל זאת בניגוד מפורש לחוק המלך
(דברים, י"ז
14 – 20). פרק י"א ממשיך ומספר כי לשלמה היו אלף נשים, גם זאת בניגוד מפורש
לחוק המלך. הפרק מתאר את ימיו האחרונים של המלך שלמה, ואת התדרדרותו לעבודת אלילים
בסוף ימיו. האשם בכך הוא בנשותיו הרבות אשר הטו את לבבו. העונש על חטאיו הדתיים של
שלמה הוא קריעת ממלכתו האדירה לשתי ממלכות: שבט אחד, יהודה, יישאר בשליטת בית דוד,
ואילו יתר השבטים יעברו לשלטון אחר.
(מלכים א',
י"א, פס' 11 - 13).
ה' מבטיח לשלמה כי בזכות דוד, אביו, העונש לא יבוא בימיו, אלא בימי בנו. זוהי
הדגמה יפה לשיטת הגמול שהייתה נהוגה בימי שלמה: גמול קיבוצי לדורות.
בהמשך, מתאר המחבר את אויביו של שלמה. אויב מדרום,
הדד האדומי, שהתחנך במצרים, ו"טופח" על ידי פרעה להיות אויב לשלמה. אויב
מצפון, רזון בן אלידע הארמי, שישב בדמשק, וגרם לתסיסה בצפון הארץ, וכן אויב פנימי,
ירבעם בן נבט, משבט אפרים, שנשא בתפקיד רשמי מטעם שלמה, כאחראי על גביית המסים
בשבטי אפרים ומנשה. ירבעם נפגש עם הנביא אחיה השילוני, המנבא לו, בעזרת מעשה סמלי
של קריעת מעילו, כי הוא יהיה מלך על ישראל, למעט שבט יהודה. ירבעם מרד בשלמה
(מלכים
א', י"א, פס' 27) וברח למצרים, מכיוון ששלמה רצה להמיתו (פס' 40).הפרק
מסתיים בתיאור מותו של שלמה, ובעליית רחבעם, בנו, לשלטון.
No comments:
Post a Comment