מלכים ב' פרק כ"ה - סיכום

סיכום ההתרחשות במלכים ב' פרק כ"ה פס' 1-12

בשנה התשיעית למלכותו של צדקיהו, בחודש העשירי וביום העשירי, פורץ ביהודה מרד שמשכנע את צדקיהו למרוד בבל. נבוכדנאצר הביא איתו כלי מצור ומכונות להבקעת העיר. המצור נמשך שנה ושבעה חודשים. בתקופת המצור היה פילוג בין התומכים לבין המתנגדים והדבר פגע במרד ולפילוג התווסף הרעב הקשה. הרעב התיש את הלוחמים ואפשר את הבקעת החומה. כשצדקיהו ושריו הבחינו בצבא הבבלי שחודר לעיר, הם נמלטו בלילה דרך שער העיר וברחו על הערבה. הבבלים תפסו את צדקיהו והביאו אותו לנבוכדנאצר שהיה בסוריה באותה העת. הוא עשה לו משפט על כך שהפר את הברית, הרג את בניו אל מול עיניו ועיוור אותו באמצעות פחמים לוהטים. נבוזראדן, רב הטבחים, החריב את ירושלים, שרף את בית המקדש, בית המלך ואת כל בתי ירושלים. הוא שבר את החומה כדי לסמל את מעמדה של ירושלים ואת יתר הנשארים בעיר הגלה (גלות יהודה לבבל - 586 לפנה"ס).

תאריכים חשובים בפס' 1-12

10 בחודש העשירי – היום בו נבוכדנאצר הגיע לירושלים בכדי לדכא את המרד.

9 בחודש הרביעי – (צום י"ז בתמוז) הפך ליום אבל מכיוון שביום זה הובקעה חומת העיר ירושלים.

7 בחודש החמישי – (ט' באב) חרב בית המקדש ולכן ישנו צום תשעה באב. (חז"ל קבעו דווקא את ה-9 באב כיוון שבתאריך זה הסתיימה שריפת בית המקדש).

פעולותיו של נבוזראדן להרס ירושלים (מלכים ב' כ"ה פס' 8-12)

נבוזראדן נוקט מספר פעולות במהלך הרס ירושלים:

ג.  הוא מתחיל בשריפת בית המקדש, בית המלך וכל מבני האצולה (מל"ב, כ"ה 9).

ד.   הוא שורף את כל שאר הבתים בירושלים (מל"ב, כ"ה).

ה.  הוא מחריב את חומת ירושלים (מל"ב, כ"ה 10).

מטרת פעולות אלה היא הפיכת ירושלים לעיר נחותה וכמו כן למנוע מרד נוסף.

נבוזראדן מגלה את כל היתר (כל מי שלא היגלה נבוכדנאצר) ומשאיר רק את דלת העם. מדובר באנשים רבים מאוד וזאת ניתן להבין מהשימוש במילה "המון" בפסוק זה. היחידים שנשארו בארץ הם דלת הארץ.

גורל כלי המקדש

בפסוקים 7-11 מסופר כי נבוזראדן בוזז את כל כלי המקדש. בעזרא א' 7-11 מתואר מה עלה בגורל כלים אלה: רוב כלי המקדש שנלקחו ע"י בבל הותכו – אביזרי הנחושת הותכו. אך חלק מכלי הזהב והכסף נשמרו.

גורלן של האליטות (מלכים ב' כ"ה פס' 18-21)

האנשים שנלקחו למשפט היו "שריה כהן הראש, ואת צפניהו כהן משנה ואת שלושת שומרי הסף... סריס אחד אשר הוא פקיד על אנשי המלחמה.... וחמישה אנשים מרואי פני המלך.. ואת הסופר שר הצבא.... ושישים איש מעם הארץ" (מל"ב, כ"ה 18-19). כל האנשים שנלקחו היו משלוש רשויות – הדתית (הכהנים והנביאים), הצבאית (שר הצבא והסריס) והמדינית (עם הארץ). כל אלה נשפטו ברבלה ודינם היה הוצאה להורג בעוון הסתה למרד בבבל.

המלכתו של גדליה בן-אחיקם (מלכים ב' כ"ה פס' 22-24)

לאחר ההגלייה, נשארה ביהודה "שארית הפליטה" והבבלים מינו עליהם את גדליהו בן-אחיקם למנהיג. גדליה נשבע אמונים לבבל והוא מנסה לחדש את החיים ביהודה - הוא מזמין את כל מי שברחש בעת החורבן לארצות שכנות לחזור ליהודה ולהתיישב בעריה (ערי בנימין). מדיניותו של גדליהו הייתה מדיניות של כניעה כלפי הבבלים: "וישבע להם גדליהו ולאנשיהם ויאמר להם אל תירעו מעבדי הכשדים שבו בארץ ועבדו את מלך בבל ויטב לכם" (מל"ב, כ"ה 24).

רצח גדליה בן-אחיקם ע"י ישמעאל בן-נתניה (מלכים ב' כ"ה פס' 22-24)

בין השבים לישראל באותה התקופה היה ישמעאל בן-נתניה שהתנגד לשלטונו של גדליהו בגלל שתי סיבות:

סיבה אישית - הוא חשב שלו מגיעה המנהיגות ולא לגדליה.

סיבה פוליטית - בגלל מדיניות הכניעה של גדליהו לבבל.

גדליה התנקש בחייו של גדליה בן אחיקם. המסורת היהודית ייחסה חשיבות רבה לרצח כיוון שהוא היווה את סיום הישוב היהודי ביהודה ולאות אבל על גדליהו נקבע צום.

סופה של ממלכת יהודה (מלכים ב' כ"ה פס' 26)

בעקבות הרצח, חלק גדול משארית הפליטה ברח למצרים מפחד הכשדים. לפני הבריחה הייתה התייעצות עם ירמיה אם לעזוב את יהודה. ירמיה התנגד לעזיבה כיוון שהוא ידע שהעזיבה תשים קץ לכל תקווה לשיקומה מחדש של יהודה. אך למרות זאת, שארית הפליטה עזבה את יהודה למצרים ולקחה איתה (בכוח) גם את ירמיהו הנביא.

"נספח" בעל אופי אופטימי לסיום ספר מלכים (מלכים ב' כ"ה פס' 27-30)

בשנה ה-27 לגלות יהויכין (עצם העובדה שמניין השנים הוא עפ"י הנקודה של גלות יהויכין מלמדת אותנו שגלות יהויכין נתפסה כאירוע מרכזי מאוד בתולדות העם עד כדי כך שהחל מניין שנים מאירוע זה), המלך הבבלי, אויל מרודך, מוציא את יהויכין מבית הכלא, מעלה את מעמדו ויהויכין הופך להיות מקורב למלך הבבלי ומקבל קצבת מזון חודשית. סיום זה של ספר מלכים מהווה סיום של נחמה מכיוון שבפסוקים אלו מדובר על שחרורו של יהויכין מבית הכלא הבבלי ובעלייתו לגדולה בחצר מלך בבל – סיפור זה מפיח תקווה על גולת יהודה בבבל, שתשווע כפי שנושע מלכה יהויכין.

אכן, כ-20 שנה לאחר הוצאתו של יהויכין מבית הכלא, דבר שהוביל לתקווה של חידוש וחזרה ליהודה, בבל תיפול ופרס תעלה על במת ההיסטוריה. המלך הפרסי שנשתלט על בבל, כורש, יוצא שנה לאחר מכן בהצהרה דרמטית - הצהרת כורש - ובה מתיר לכל היהודים שרוצים בכך לשוב לירושלים ולבנות מחדש את המקדש שנחרב. הצהרת כורש ידועה לנו מהתנ"ך ממקורות שונים אך אינה ידועה ממקורות חוץ-מקראיים. מה שכן ידוע לנו מכתובות חוץ-מקראיות הוא שכורש נתן אישור לעמים שונים לחזור לארץ מוצאם ולבנות את מקדשם שהוחרב ע"י הבבלים.

 סיכומים נוספים: מלכים ב' כ"ה

מלכים ב כ"ה 

כל הסיכומים בתנ"ך