יסודות המשפט העסקי - סיכומים

יסודות המשפט העסקי

חוזה- הבטחה או סדרת הבטחות אשר במקרה של הפרתן יעניק החוק סעד. מדובר על הבטחה משפטית ולא הבטחה סתמית( האם הצדדים התכוונו לתת תוקף משפתי לאותה הבטחה).

על מנת שהחוזה יתממש צריך להיות מפגש רצונות בין הצדדים.

אחד ההיתרים שניתנו לפרט הוא החופש להיקשר בכל חוזה אשר יחפוץ בו, הנובע מתוקף חוק היסוד: כבוד האדם וחירותו.

חוק היסוד : כבוד האדם וחירותו, מכסה בצילו את דיני החוזים ומכן הם מקבלים את חשיבותם, זאת בתנאי שהחוזה בתוקף!.

סעיף 23 לחוק החוזים אומר שהחוזה יכול שיעשה בע"פ, בכתב או בצורה אחרת. זולת, אם הייתה צורה מסוימת תנאי לתוקפו ע"פ חוק או הסכם בין הצדדים.

חוזה נחתם בדרך של הצעה במצד אחד וקיבול מצד שני.

הצעה- פנייתו של אדם לחברו היא בגדר הצעה אם היא מעידה על גמירות דעתו של המציע להתקשר עם הניצע בחוזה והיא מסוימת כדי אפשרות לכרות את החוזה בקיבול ההצעה.

פנייה- חייבת להיות בביטוי חיצוני כלשהו: אמירה, מכתב וכו'. פנייה יכולה להיות גם בלי דיבור אלא כאקט. בנוסף על הניצע לדעת שנעשתה אליו פנייה.

גמירות הדעת- מוגדר כהלך הנפשי (היסוד הנפשי בתהליך הפלילי), בדיני החוזים. האם רצה או לא רצה להיקשר בהסכם מתוך נקודת מבט אובייקטיבית.

מסוימות- מוגדר כהלך העובדתי, כל הפרטים החיוניים לעסקה.

ברגש שההצעה שלמה (פנייה, גמירות דעת ומסוימות) ומישהו נותן קיבול (אומר כן) יש חוזה.

אחד הדרכים להימנע ממתן הצעה היא טיוטה לניהול משא ומתן. הביטוי המקובל, "אין באמור לראות כהצעה".

קיבול- ע"פ סעיף 5 בחוק החוזים: הקיבול יהיה בהודעת הניצע שנמסרה למציע והמעידה על גמירות דעתו של הניצע להתקשר עם המציע בחוזה לפי ההצעה.

אם הניצע מבקש לשנות פרט כלשהו בהצעה אז הוא הופך להיות המציע, ואם המציע המקורי (שהופך להיות ניצע כעת) מסכים אז יש חוזה.

אין קיבול בשתיקה- "שתיקה כהסכמה" ע"מ שיתרחש צריך שיהיה בעבר קיבול.

ע"מ שההצעה לא תהיה שלמה פוגעים באחד היסודות, לרוב בגמירות הדעת ואז ההצעה נקראת הזמנה.

יש הבחנה בין חברה מסחרית ולבין אדם פרטי שמציע הצעה למכירה (מכונית), החברה תהיה מחויבת להצעה לעומת הפרטי שבגינו הייתה פסיקה שאומרת שגמירות הדעת לא מלאה.

עיקרון תום לב- חוסר ערמומיות, שקיפות, הדדיות וכו'.

עיקרון תום לב נובע מחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.

דיני החוזים דורשים תום לב גם בטרם נחתם החוזה וגם בעת חתימת החוזה. דרישות החוק הם לנהוג בדרך מקובלת וגם בתום לב.

קזואיסטי- שונה ממקרה למקרה.

סעיף 13 לחוק החוזים מדבר על משא ומתן- בעת כריתתו של חוזה חייב אדם לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב. בעת משא ומתן עם מספר גורמים יש להודיע על כך בשלבים המתקדמים. במשא ומתן שאין כוונה לממשו יש חוסר תום לב. נסיגה ממשא ומתן בלי סיבה הגיונית מהווה חוסר תום לב.

עיקרון הגילוי-

חובת הגילוי נופלת על המציע. חובת הגילוי היא על דברים מהותיים מתוך כוונה למנוע עובדות מהצד השני. חובת הגילוי של הצד החזק בעסקה גדולה יותר מזו של הצד החלש.

כאשר עדיין לא נחתם ההסכם אנחנו נמצאים במשא ומתן, צד שלא נהג בדרך מקובלת ולא בתום לב חייב לצד השני פיצויי בעת הנזק שנגרם לו עקב המשא ומתן או כריתת החוזה. פיצוי על ההוצאות שהיו לצד השני, פיצוי על ההוצאות שנגרמו לצד השני ע"מ לקיים את החוזה (תיקונים וכו').

חובת קיום תום לב בעת קיום החוזה-  סעיף 39 לחוק החוזים אומר בקיום של חיוב הנובע מחוזה יש לנהוג בדרך מקובלת ותום לב.

פגמים בכריתת חוזה

חוזה לא חוקי-

הסכם לא חוקי- כולל עבירה בתוכו(הסכם רצח). ביטול

חוזה למראית עיין- נחתם רק לצורך החתימה ולא ע"מ לקיימו (חוזה פיקטיבי). התנאי של מראית עיין צריך ששני הצדדים מבינים שהחוזה או חלק ממנו למראית עין בלבד. רק התנאי מבוטל.

טעות-1. אדם שמתקשר בחוזה עקב טעות שניתן הניח שלולא הטעות לא היה מתקשר בחוזה שכזה (הצד השני יחד). ניתן לביטול.

2. צד התקשר בחוזה עקב טעות שניתן להניח שלולא הטעות לא היה מתקשר בחוזה שכזה.(הצד השני לא ידע). ניתן לביטול אך ורק בפנייה לבית משפט.

טעות במצב העובדות- 15 טון במקום 5 טון. ניתן לביטול אך ורק בפנייה לבית משפט.

טעות של כדאיות כלכלית איננה טעות בחוק החוזים. לפני ביטול החוזה יש לאפשר לצד השני את האפשרות לתקן את החוזה. חשוב לשלוח הודעת ביטול!. הטעות צריכה להיות טעות מהותית. ניתן לביטול

הטעיה- צד בהסכם עשה פעולה שהיא כוזבת (בחוסר תום לב) ניתן לביטול.

אם התקשרתם בהסכם עקב טעות. בעקבות הטעיה. ניתן לביטול.

הטעייה במחדל- הטעיה מתוך אי עשיה / שככה. ניתן לביטול

כפייה- התקשרתם בחוזה של צד אחד עקב איום או הפעלת אמצעי  כוח של הצד האחר. חשוב שביטול החוזה יהיה סמוך מאוד ליום בו הוסר האיום. ניתן לביטול.

כפייה כלכלית- לחץ כלכלי לקיום חוזה (עסק פושט רגל חותם חוזה בתנאים נוראיים). ניתן לביטול אך מאוד קשה להוכיח ולכן מאוד קשה לביטול.

עושק- צריך להראות מספר דברים:

1. העשוק במצב של מצוקה הנובעת ממצב שכלי, גופני או חוסר ניסיון.
2. העושק ניצל בחוזה את המצוקה.
3. תנאי החוזה צריכים להיות קיצוניים ובלתי סבירים.

ניתן לביטול

חוק החוזים-תרופות

על מנת שנפנה לחוק החוזים תרופות צריך להוכיח שהיה חוזה.

כאשר יש פער בין תוכן החוזה לפועל מדובר בהפרה (מחדל או מעשק)

המטרה של התרופות היא להגן על כל האינטרסים בקיום חוזה:

1. ציפייה- מה שהיה קורה אם החוזה היה מתקיים.
2. הסתמכות- נזק שהיה נמנע אם החוזה לא היה נכרת.
3. עשיית עושר ולא במשפט- עקב הפרת החוזה צד אחד התעשר על חשבון הצד הנפגע.

התרופות הן אכיפה, ביטול ולא פיצויים. ישנן הגבלות על השימוש בצעדים. צד שמבקש תרופות לא יתעשר עקב ריבוי סעיפים, זאת ע"מ שלא לעודד פיצויים מנופחים.

1)     אכיפה: הנטייה של בית המשפט היא לאכוף הסכמים. אם ניתן לקיים חלקים מין ההסכמים אז בית המפשט  ישאף לקיימם. הנטל להוכיח את הסיבה לאכיפה נופל על הצד שמבקש לא לקיים את החוזה. חריגים לאכיפה: - חוזה לא בר ביצוע. – האכיפה היא כפייה לבצע שירות/ עבודה של צד אחר.- נדרש פיקוח לא סביר מבית המפשט לצורך אכיפתו.

2)     ביטול: ניתן בכלליות לבטל חוזה כאשר מתקיימת הפרה יסודית.

הפרה יסודית- תנאי יסודי מוסכם- רשום ומוגדר כמוסכם שהפרתו תגרור הפרת החוזה. – תנאי יסודי מסתבר- סביר להניח שהאדם לא היה מתקשר בחוזה אם הוא היה רואה מראש את ההפרה של התנאי.

כאשר ההפרה היא של תנאי לא יסודי יש לאפשר לצד השני את האפשרות לתקן את ההפרה.

לעומת זאת בעת הפרה יסודית יש זכות לצד השני לבטל את ההסכם באופן מידי.

הודעת הביטול: חל ע"פ הנהוג בהסכם, בזמן סביר (לרוב עד 30 יום ) אם לא אזי יש לבצע את ההודעה תוך כדי הוכחה, על כך קיימת חובת ההשבה: בעת ביטול החוזה יש להשיב את המצב לקדמותו, החובה היא דו צדדית.

3)     פיצויים-

פיצויים חיוביים- באים לפצות על נזק הציפייה. באים לפצות על הנזק שנגרם מאי קיום החוזה.

פיצויים שליליים- באים לפצות על החזרת המצב לקדמותו, כל ההוצאות שנגרמו לצד על מנת לקיים את החוזה. בישראל אין מגמה על נתינת פיצויים עונשיים (אין לבית המשפט סמכות לכך).

חובת הקטנת הנזק- קיימת חובה להקטין את הנזק במידת האפשר (פיצוץ בדירה ואי תיקון הנזילה).

לא ניתן לבקש פיצויים עבור נזק שלא עובר את מבחן הוודאות.

פיצויים מוסכמים- סכום שרשום בחוזה כפיצוי מוסכם על ידי הצדדים לפיצוי על הפרה של ההסכם בלי קשר לנזק.

חוזה אחיד-

נוסח של חוזה שתנאיו, כולם או מקצתם נקבעו מראש בידי צד אחד כדי שישמשו תנאים לחוזים רבים בינו לבין אנשים בלתי מסוימים במספרם או בזהותם.

אם התקיים בחוזה אחיד תנאי מקפח אז יש סמכות לבטל את החוזה (הסמכות בידי בית המשפט).

תנאי מקפח-

-        תנאי שהיה פוטר את הספק ממתן החזרים למינויו.

-        ניתנת לספק זכות בלתי סבירה לבטל או לדחות את החוזה.

-        מאפשר לספק להעביר את האחריות לצד שלישי.

-        תנאי שמאפשר לספק לקבוע את המחיר או החיוב המוטל על הלקוח.

-        תנאי שמחייב את הלקוח להזדקק באופן בלתי סביר לספק באפן שמגביל את הלקוח בצורה לא סבירה.

-        תנאי שמגביל זכות או תרופה שניתנת ללקוח על פי דין.

חוק החוזים מאפשר לאותם ספקים לאשר את אותם חוזים ע"י פנייה לבית המשפט לחוזים מאוחדים.

הפנייה נעשית ע"י אותו הגוף שמעוניין לאשר את החוזה. המשיבים(צד ההגנה) הם היועץ המשפטי לממשלה, גופים צרכניים.

אם בית הדין מחליט לאשר את החוזה אזי הוא תקף לחמש שנים, או אם הוחלט אחרת ואישור בית הדין מצוין בחוזה.

הפנייה בשביל לבטל חוזה אחיד מתאפשרת ליועץ המשפטי לממשלה, ארגון לקוחות, רשות ציבורית והממונה על הגנת הצרכן במשרד התמ"ת.

דיני עבודה-

התקופה הראשונה בה היו דיני עבודה היא התקופה העות'מאנית. בתקופה זו לא היו דיני עבודה ספציפיים, מעבר לשכר מכיוון שכך היה נהוג באימפריה העות'מאנית (עבד הוא כמו בהמה).

לאחר מכן בזמן המנדט הבריטי הצווים שניתנו היו קשורים לבטיחות. דלות החקיקה גרמה להתארגנות העובדים שנקראה "ההסתדרות" (1920). לאט לאט הפכה ההסתדרות לאחד הגופים החשובים ביותר לפני קום המדינה. בפועל ההסכמים שנחקקו בין ההסתדרות לבין המעסיקים יצרו מעין חקיקה שבתקופה זו נקראה "אוטונומיה מגזרית". ב-1948 עם קום המדינה, מנהיגי המדינה יצאו מין ההסתדרות. כתוצאה מכך כל המנהגים (ההסכמים) שהיו טרום המדינה הפכו לחוקים (לאחר חקיקה מסודרת)- תקופה זו נמשכה עד 1969 ונקראת "הנורמטיבית ממלכית".  ב-1969 הוקם בית הדין לעבודה, שהוקם בעקבות עומס על בתי המשפט והרצון לעודד נגישות אליו. בנוסף היה רצון שיהיה בית דין ששופטיו יתמקצעו בתביעות הרבות שמגיעות מתחום זה. דווקא ההסתדרות התנגדה לכך שכן מרבית ההסכמים טרום הקמת בית דין לעבודה נפטרו בתוך ההסתדרות. על מנת לשכנע את ההסתדרות בכך הוחלט שהשופט בבית הדין ילווה ב-2 נציגי ציבור (1 מייצג את העובדים ו-1 מייצג את המעסיקים). הכרעות בדיונים הדנים בבית הדין מוכרעים בדעת רוב ע"י השלושה.  מ-1969, קום בית דין לעבודה, הורחבה הפסיקה בנושא העבודה והתרחב לדינים קיבוציים. שלב זה מ 1969 עד היום נקרא "נורמטיבי קיבוצי".

המקורות המתבססים עליהם דיני עבודה:

חקיקת יסוד הקשורה לדיני עבודה- חוק יסוד: חופש העיסוק וחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. בנוסף, קיימת חקיקה ראשית (חוקי יסוד, חוקים) וחקיקת משנה(צווים, תקנות וכו'). ישנה סמכות לבצע צו הרחבה בידי שר התעשייה והמסחר: בסמכותו להרחיב הסכם קיבוצי למגזר מסוים ו/או לכל המדינה. בנוסף לחוקים קיימות האמנות הבינלאומיות (והחוקים הבינלאומיים), חוזים אישיים הם גם מקור לשופט לקבל דעה., וכן תקנונים של ארגונים וכדומה. בנוסף, פסיקה ישראלית ונהלים (נורמות) יכולים לשמש מקורות בדיני עבודה.

החוקים הינם חוקים קוגנטיים- משמעות הדבר שאי אפשר לוותר עליהם.

פירמידת הנורמות

4. החוזה האישי

3. הסכמים קיבוציים

2. חוקים, תקנות וצווי הרחבה.

1. חוקי יסוד.

החוזה האישי- החוזה האישי של העובד מול המעסיק.

הסכמים קיבוציים- הסכם שהתארגנות מעסיקים חתומה מול עובד אחד או להיפך.

חוקים, צווי הרחבה ותקנות- חקיקה ראשית (חוקים), תקנות (חקיקה משנית) וצווי הרחבה (הרחבה של הסכמים קיבוציים על ידי שר התמ"ת).

חוקי יסוד- חוק היסוד: כבוד האדם וחירותו וחוק היסוד: חופש העיסוק.

סטאטוסים במשק העבודה-

1. עובד
2. עצמאי
3. FREE LANCER (המשתתף החופשי)

אין חוק המגדיר מהו עובד (למעט בפקודת הנזיקין, שם מוגדר מהו עובד). עד שנות ה-70 הגדרה של עובד לפי הפסיקה הייתה לפי מבחן המרות והפיקוח (מבחן השליטה והכפיפות).

בפסק דין ברגר (אשר היה עובד בעיריית נתניה ובחוזהו היה מוגדר שהוא לא עובד עירייה), הייתה אפליה בינו לבין גובי הפנים של העירייה. בן הדין הארצי לעבודה קבע שהוא עובד ואף בערעור בבית הדין הגבוה לדין נקבע שהוא עובד. נקבע שמבחן המרות והפיקוח יוחלף במבחן ההשתלבות.

ע"פ המבחן יש לבדוק האם לאותו עובד יש עיסוק משלו או לא. זהו הפאן השלישי של מבחן ההשתלבות. בפאן החיובי ישנם מבחני משנה:

-        מבחן המרות והפיקוח (שהיה בעבר המבחן הראשי והיחיד).

-        ביצוע העבודה( מי מבצע את העבודה באופן אישי? האם נשלח מישהו במקום העובד?)

-        מבחן אופי תשלומי המס (מי משלם מיסים? המעביד או המעסיק?)

-        אמצעי הייצור (מאיפה העובד מקבל את כלי העבודה)

-        החוזה האישי (מה מוגדר בחוזה האישי?)

-        סיכון כלכלי( האם העובד נמצא בסיכון כלכלי? האם הוא צריך לדאוג שמא לא יועסק?)

בפסק דין ברגר אכן נמצא שמבחן המרות והפיקוח צריך להיות מוחלף במבחן ההשתלבות. תנאי ראשוני למבחן ההשתלבות הוא שיהיה עסק לעבוד בו (יחידה יצרנית). מפסק דין ברגר הלכו לפי מבחן ההשתלבות. בשנת 1996 הגיע לבג"צ שמואל מור- פסק דין מור. מור היה בעל משרד חקירות ועבד אצלו אדם בשם אנגל כחוקר. אנגל היה מנפיק חשבוניות מס(עוסק מורשה) ועבד עם מור במשך 7 שנים. עם סיום היחסים ביניהם מור נתבע ע"י אנגל עבור פיצויי פיטורין. בית הדין לעבודה קבע שהיחסים ביניהם לא עברו את מבחן ההשתלבות ומצד שני נקבע שאנגל גם לא עצמאי. בית הדין לעבודה קבע שאנגל הינו משתתף חופשי (FL). בג"צ קבע שמשתתף חופשי יכול להיות בכל תחום שבוא. אם אדם לא עצמאי ואיננו עובר את מבחן ההשתלבות אזי נעברו את המבחן המעורב. המבחן המעורב בא לקבוע האם העובד הינו עובד או משתתף חופשי מתוך הסתכלות על כלל העובדות. האיזון בין כל מרכיבי המבחן יכריע בעניין היחסים בין העובד והמעסיק. בפסק דין מור נקבע שאנגל הינו עובד (ולא עובד חופשי).

מישהו המעביד-

כל גורם עסקי המשתמש בחברת כוח האדם יכול להיות המעביד. בהשתמשות במבחן ההשתלבות בשאלה מיהו המעביד ישנה בעיה. הבעיה העיקרית היא בשאלה האם המשתמש (החברה) או חברת כוח האדם היא המעסיק. בשנות ה -80 השתמשו במבחן ההתקשרות הכפולה:

-        בדקו האם יש התקשרות בין חברת כוח האדם לעובד.

-        בדקו האם יש התקשרות בין חברת כוח האדם למשתמש.

-        בדקו האם יש חוזה אמיתי.

בפסק דין כפר רות (קיבוץ) דובר על עובדים ערבים שהועסקו ע"י קבלן (כוח אדם) ועבדו בקיבוץ ותבעו משכורות מהקיבוץ לאחר שהקבלן פשט את הרגל. בית המשפט קבע שלאחר תקופה ארוכה של עבודה במקום מסוים יש לחזור למבחן המהותי- מבחן ההשתלבות. כתוצאה מכך הגדולה של חברות כוח האדם נפגעה ונוצרו חברות השמה (מאתרות את העובד למעסיק)וחברות ייחודיות שהוקמו (כמו חברות שמירה, חברות ניקיון). מלבד הפסיקה הוחלט ב 1996 לחוקק חוק העסקת עובדים ע"י חברות כוח אדם על מנת לעשות סדר בענף. החוק אומר שעל מנת להיות בעלים של חברת כוח אדם חובה שיהיה הסכם עבודה בכתב ובנוסף נקבע שעובד במשך 9 חודשים במקום מסוים הופך להיות עובד של המשתמש. 9 החודשים הראשונים נכנסים לוותק של על המשתמש. בסמכות שר התעשייה והמסחר להאריך את התקופה בעוד 6 חודשים (15 חודשים בסה"כ). הסעיף שנכנס לתוקף בשנת 2008. כמו כן הוכנס סעיף השוואת תנאים- תנאיו של עובד כוח אדם יהיו שווים לתנאיו של עובד קבוע. נכתב והסעיף יחול רק במידה שאין הסכם קיבוצי לחברת כוח האדם עם ההסתדרות.

שביתה-

יש צורך בהסדרת הזכות לשבות אשר פוגעת בזכות לקניין של הצד השני וגם של צד ג'. בפסיקה של בית המשפט העליון נקבע ששביתה איננה התפטרות. חירות השביתה מוגבלת ע"י חירות הפרט. למעשה נקבע שזכות השביתה איננה בלתי מוגבלת. שביתה שייכת לתחום החירות ולא לתחום הזכות. מטרת השביתה היא לאזן בין זכויות המעבידים וזכויות העובדים. הדין (פסיקות) קבעו שיש זכות לשבות תוך כדי מחשבה על צד ג'. הכוונה היא לצפות את מידת הפגיעה שתיגרם ולנהוג במידת הסבירות. בית הדין הארצי לעבודה קבע שיש זכות להפגנה ושביתה והן כלולות בחופש האסיפה המעוגנת בחוק היסוד: כבוד האדם וחירותו. בנוסף, נקבע שיש זכות לשביתה כל עוד אין פגיעה חמודה מאוד במעביד. על מנת שהשביתה תהיה אפקטיבית היא צריכה "לכאוב" למעביד, כמובן שאי אפשר לנקוט באלימות או כל פעולה אחרת פלילית.

סיבות להיעדרות מהעבודה ללא רשות:

-        סכסוך עקב הסכם קיבוצי.

-        סכסוך בין העובד למעביד ברמה האישית.

-        פעולה מאורגנת או אישית שאין מקורה בסכסוך עבודה.

בית המשפט קבע שהשביתה היא אמצעי לחץ למטרה של שיפור תנאי העסקה של העובדים או עובדים אחרים (שביתת הזדהות).

בית המשפט קבע שסכסוך מסיבות פוליטיות אינו שביתה. למעשה זהו האיסור הרביעי בנוגע לשביתה- אין לשבות מסיבות פוליטיות.

בפסק דין בז"ק נקבע ששביתה תוכרז ע"י ארגון העובדים ולא ע"י העובד היחיד. בית הדין מצא סוג נפוץ של שביתה: -סכסוך בעקבות החלטה של הריבון שפוגעת בו כעובד. נקבע שהשביתה המעיין פוליטית תוגבל בזמן ותיארך שבועיים.

חוק יישוב סכסוכי עבודה-

החוק מגדיר מהן עילות הסכסוך:

1. כריתתו, ביטולו או חידושו של הסכם קיבוצי.
2. קביעת תנאי עבודה (היכן שאין הסכמים קיבוציים).
3. קבלת אדם לעבודה, או אי קבלת אדם לעבודה או סיום עבודתו.
4. קביעת זכויות וחובות בין יחסי עובד מעביד.

הפסיקה הרחיבה את החוק- שביתות הזדהות ושביתות מעין פוליטיות. השלב הראשון בשביתה הוא הודעה לצד השני(המעביד) וגם לממונה הראשי (הממונה על יחסי עבודה) לפחות 15 יום לפני פרוץ השביתה או לפי מה שכתוב בהסכם הקיבוצי. שביתה או השבתה בשירות הציבורי בזמן שחל עליהם הסכם קיבוצי, למעט שביתה שאינה קשורה בתנאים סוציאליים ואושרה ע"י המרכז הארצי תהייה שביתה בלתי מוגנת.  בנוסף שביתה במגזר הציבורי שאין לעובדים הסכם קיבוצי בתוקף אבל השביתה לא אושרה במהלך המקובל ע"י הגוף המוסמך לכך- תהיה בלתי מוגנת (לא לגיטימית). הפסקת עבודה מאורגנת (הגעה לעבודה בלי לעבוד) שנעשית לא בהליך הנכון היא שביתה בלתי מוגנת. המשמעות של שביתה לא מוגנת היא הסרת ההגנה מהעובד, כלומר עלולות להיות נגדו תביעות (נזיקין וכו').

הטרדה מינית-

מחקרים הראו שעד שנות ה-90 אחת לשלוש נשים הוטרדה מינית. עד אז לא היה חוק העוסק בנושא וסנקציות עבורו.

1998- החוק למניעת הטרדה מינית בא להסדיר מהי הטרדה מינית ואיך לטפל בה. החוק בא לאסור הטרדה מינית כדי להגן על כבוד האדם, חירותו ופרטיותו וע"מ לקדם שוויון בין המינים.

החוק מגדיר הטרדה מינית ב -5 מעשים:

-        סחיטה באיומים כאר המעשה שנדרש לעשות הוא בעל אופי מיני.

-        מעשה מגונה (כפי שהוא מוגדר בחוק העונשין) נחשב הטרדה מינית.

-        הצעות חוזרות המופנות לאדם המתמקדות במיניותו כאשר אותו אדם הרבה למטריד כי אינו מעוניין בהתייחסויות האמורות.

-        התייחסות חוזרת המופנית לאדם המתמקדות במיניותו כאשר אותו אדם הרבה למטריד כי אינו מעוניין בהתייחסויות האמורות.

-        התייחסות מבזה או משפילה המופנית לאדם ביחס למינו או להתנהגותו המינית לרבות נטייתו המינית.

החוק קובע 5 קבוצות שלגביהן אין צורך בחזרה (לפי סעיפים 4-13):

-        קטינים וחסרי ישע (המטריד צריך להיות בעל יחסי מרות כלפיו).

-        מטופלים במסגרת טיפול נפשי או רפואי (המטריד בעל יחסי מרות).

-        עובדים ואנשי כוחות הביטחון במסגרת השרות.

-        תלמידים שאינם קטינים (תוך ניצול יחסי מרות).

-        תלמידים או סטודנטים במוסדות להשכלה גבוהה (תוך ניצול יחסי מרות).

התנכלות-

פגיעה מכל סוג שהו שמקורה בהטרדה מינית או בתביעה או בתלונה שהוגשה על רקע של הטרדה מינית.

הטרדה מינית והתנכלות הינן עבירות פליליות שהעונש עליהן הוא שנתיים ו 3 שנים בהתאמה, העונש על המטריד מינית ומתנכל יחד הוא 4 שנים.

2 העבירות הן עוולות. הפוסק יכול לפסוק עד 58 אלף ₪ פיצויים ללא הוכחת נזיקין (רק מעצם ההטרדה או ההתנכלות).

החוק קובע תקופה של 3 שנים של התיישנות על הטרדה מינית (אזרחית). החוק מגדיר למעסיק מה עליו לעשות על מנת למנוע הטרדות מיניות במקום העבודה והן: (במקרה ויופרו יש עילה לתביעה כנגד המעסיק בנוסף למתלונן):

1. על המעסיק לקבוע דרך להגשת התלונה ובירורה במקום העבודה וכן פרסומה לעובדים.
2. על המעסיק לטפל ביעילות במקרה של הטרדה מינית ולעשות ככל שביכולתו על מנת למנוע חזרה,וכל לתקן את העוולה שנגרמה למתלונן.
3. במקומות עבודה בהם מועסקים למעלה מ -25 עובדים יש לפרסם תקנון בו מפורסם החוק ודרכי הטיפול בתלונה.

ניתן, בנוסף לתביעה אזרחית ופלילית לתביעה צו מניעה על פיטורים וכן צווים נוספים.

צרכנות-

חוק המתנה- מתנה היא הקניית נכס ללא תרומה. יכולה להיות מקרקעין מטלטלים או כל זכות אחרת. מעשה המתנה מסתיים כאשר נותן המתנה מעביר את המתנה לצד השני תוך הסכמה שהדבר נעשה ללא תמורה. כל עוד המקבל לא מסרב לקבל את המתנה אזי חזקה עליו שהמתנה שלו. מתנה על תנאי- התחייבות לתת מתנה על תנאי. החוק קובע שמתנה על תנאי מחייבת מסמך בכתב.

ניתן לחזור מהתחייבות לתת מתנה בתנאים הבאים:

1. כל עוד מקבל המתנה לא שינה את מצבו בעקבות ההתחייבות יכול נותן המתנה לחזור בו, אלא אם כן נרשם אחרת.
2. אם הצד המקבל התנהג בצורה מחפירה כלפי הצד הנותן או אם יש הרעה ניכרת במצבו הכלכלי של הנותן אז יש אפשרות לחזור בו.

שטרות-

שטרות חוב

שטר חוב הינו הבטחה ללא תנאי, ערובה בכתב מאדם לחברו. חתומה בידי עושה השטר בה הוא מתחייב לפרוע לאדם פלוני או למוכ"ז עם דרישה או בזמן עתיד קבוע סכום מסוים בכסף.

-        חייב להיות בכתב.

-        התחייבות כלפי אדם אחד- חתומה.

-        פירעון עתידי (אין צורך בתאריך מסוים או סכום מסוים).

שטרות חוב מטופלים ע"פ דיני שטרות. לכן יש עדיפות לשטר חוב בהשוואה לחוזה, כאשר מציגים שטר חוב על הצד השני להוכיח מדוע אין עליו לשלם את השטר, בניגוד לחוק החוזים- בו הנטל נופל על התובע. בנוסף את שטרות החוב תובעים בהוצאה לפועל.

הסכום אשר מופיע בשטר הינו הסכום אותו תובעים בהוצאה לפועל, אין אפשרות לתבוע סכום חלקי.

עושה השטר- הצד שחתום על השטר.

אוחז השטר- הצד שמחזיק את השטר. שטר ניתן להסבה ע"י חתימה של הנפרע.

הנפרע- הצד שעבורו מיועד השטר.

שטרות חוב סחירים (לא מוגבלים) שהועברו לאוחז אחר יוכלו להיתבע ע"י האוחז בהוצאה לפועל מבלי שלעושה השטר יכולת להתגונן על כול דבר הקשור לנפרע (כמובן שיש צורך באוחז כשורה). ניתן להצמיד שטר חוב למדד או למט"ח (תלוי באיזה צד אה).  על מנת שהאוחז יוכל לתבוע את השטר עליו לשלוח "הודעת חילוף", מהרגע שהיוודע שהשטר לא כובד ע"י העושה יש לשלוח תוך זמן סביר הודעה על כך לצד הנפרע שהסב את השטר על מנת שיהיה אפשרות לתבוע אותו. אם לא ניתן לתבוע את עושה שטר ונשלחה הודעת חילוף בזמן, ניתן לתבוע את הנפרע.

התיישנות של השטר כלפי עושה השטר היא 7 שנים כלפי המוסר.

הנפרע- ההתיישנות היא שנתיים מיום הודעת החילוף.

צ'קים-

ההבדל בין צ'קים לבין שטרות חוב הוא בהתנהלות מול הבנק..

צ'ק- פקודה ללא תנאי ערוכה בכתב מעת אדם אל בנק, חתומה בידי נותנה בה נדרש הבנק לשלם לאדם פלוני או למוכ"ז סכום מסוים בכסף עם דרישה.

מושך הצ'ק- האדם הפורע.

הבנק הנמשך- הבנק בו נפרע הצ'ק לפירעון.

הנפרע- האדם ששמו רשום על הצ'ק או לחילופין האוחז בו.

המחויבות של הבנק היא כלפי מושך הצ'ק. אם מושך הצ'ק לא עובד בתנאי החוזה שלו עם הבנק אזי הפקודה לא יכבד את הפקודה(צ'ק חוזר).

לגבי הסבה של צ'ק, קיימים אותם חוקים שקיימים בהסבה של שטרות חוב (חתימה מאחורי צ'ק).

שני קווים אלכסוניים = שרטוט רגיל, כלומר צ'ק זה חייב להיות מופקד בבנק. משמע שהבנק יעביר את הכסף אך ורק לחשבון בנק אחר (צורך מעבר וכו')

שני קווים אלכסוניים עם שם הבנק ביניהם- שרטוט מיוחד, רק אם הבנק מתוך הסרטוט פנה אל הבנק אז הוא יכול להפקיד את הסכום אצלו. לרוב הבנק יהיה אותו בנק על מנת לקבל עמלה ו/או מעקב.

ההתיישנות היא כמו על שטרות חוב (7 שנים או שנתיים למסב).

הבנק לא יכבד את הצ'ק אם עברו מעל 6 חודשים מיום כתיבתו של הצ'ק.

צ'קים ללא כיסוי- צ'ק שחוזר כי אין כיסוי מספיק- אכ"מ.

אם נוצלה כל מסגרת האשראי של החשבון אז הבנק לא חייב לכבד את הצ'ק. אם מספר רב של צ'קים חוזרים אז החשבון הופך להיות מוגבל והלקוח הינו מוגבל.

חשבון הופך להיות מוגבל אם במשך 12 חודשים סורבו עקב אי כיסוי מספיק לפחות 10 צ'קים כאשר עברו לפחות 15 ימים בגין הסירוב הראשוני לבין הסירוב האחרון. לאחר 5 צ'קים הבנק שולח התראה.

בעת חשבון מוגבל:

-        הבנק לא פורע יותר צ'קים.

-        אסור לבנק לספר צ'קים לקוח.

-        לקוח מוגבל לא יכול לפתוח חשבון בנק בבנק אחר.

-        תקופת ההגבלה של חשבון/ לקוח מוגבל הינה שנה אחת.

לקוח מוגבל חמור- אם בעבר היית חשבון/לקוח מוגבל ובהיותך לקוח מוגבל עוד חשבון הפך להיות מוגבל אזי הפכת ללקוח מוגבל חמור.

אם היית לקוח מוגבל ובמהלך ה -3 שנים שלאחר סיום תקופת ההגבלה  הפכת ללקוח מוגבל חמור אז

בעת חשבון מוגבל חמור:

-        כל חשבונות הבנקים של הלקוח בכל הבנקים הופכים להיות מוגבלים.

-        כל החשבונות המשותפים או מיופי כוח הופכים למוגבלים.

-        משך תקופת ההגבלה של מוגבל חמור הינה שנתיים (על כל החשבונות).

לקוח מוגבל מיוחד (ע"פ הסכם בית משפט) דינו כדין לקוחו מוגבל חמור או ע"פ פסיקת בית המשפט.

בעת הפיכת לקוח למוגבל, על הבנק להודיע על כך למפקח על הבנקים. ערעור על הפיכה ללקוח מוגבל נעשה בבית משפט השלום.

חוק צ'ק ללא כיסוי- אדם שפורע חוב שהבנק לא יכול לכסות ביודעין עושה עבירה פלילית, העונש הינו עד שנת מאסר.