סיכום וניתוח: הים ביני ובינך מאת שמואל הנגיד

הים ביני ובינך של שמואל הנגיד הוא שיר מסוג קינה שכתב הנגיד על מות אחיו הבכור, השיר מבטא את כאב האובדן שהזמן החולף לא ישכך אותו. במבנהו השיר הוא מונולוג אך בפנייה הישירה לאחר המת הוא נראה כדיאלוג. גם החרוז המבריח "תְךָ" ממחיש את הקרבה שחש הדובר אל אחיו המת שאליו הוא מדבר בשיר. בשיר 15 בתים וניתן לחלקו ל- 3 חלקים עפ"י תוכנו.

 

    בתים 1-3: הצהרת המשורר על קירבתו לאחיו המת ששום מכשול לא ימנע ממנו לבקר בקברו.

    בתים 4-10: תיאור הביקור בקבר האח המת והקושי להיפרד.

    בתים 11-15: תיאור הפרידה

 

מבנה השיר "הים ביני ובינך" חופף את שלבי האבל והמציאות: תחילה הכחשה, הקושי לקבל את עובדת המוות, בהמשך עיבוד האבל, הגעגועים, הכאב לנפטר והשלב האחרון הוא ההשלמה והנחמה.

 

קישוטי השיר:

השיר מצטיין בפשטות לשונית וסגנונית (נוגד את "מיטב השיר כזבו") אין בשיר מליצות, הבתים קצרים, דברים אלה מעניקים לשיר ביטוי אותנטי של אבל לכך מסייע גם החרוז המבריח "תְךָ", הפנייה לאח שמת שבחסרונו חש הדובר.

 

בית א'

מנוסח כשאלה רטורית שמשמעותה: שום מכשול (היום, מטאפורה למכשול בלי עביר) לא ימנע ממני לבוא לבקר בקרבך, לבקר אותך.

 

בית ב'

חוזר על "ולא" החזרה על "ולא" היא ביטוי לקושי להשלים, להפנים את עובדת המוות. הבית מנוסח כהמשכה של השאלה הרטורית מבית א', שמבטאת את הקרבה של הדובר לאחיו ואת המחויבות שלו כלפיו בזה שהוא אומר ששום דבר לא יפריד ביניהם, הקושי להיפרד.

 

בית ג'

ביטוי של נאמנות לאח תוך הבעת קירבה לאחווה.

 

בית ד'

ביטוי לאינטימיות, לקשר העמוק שחש הדובר לאחיו שכאילו חי בזיכרונו כמו שהיה בחייו.

 

בית ה'

תיאור לירי של עוצמת הכאב של הדובר שהזמן אינו מרפא אותו, חזרה על המילה "מכאוב"  - חזרה קישוטית להדגשת סבלו של הדובר.

 

בתים ו'-י'

יש ניסוח דומה של ניגודים שמתבטא  בחזרה על המילה "ולא" הנושא של הבתים הללו בשיר הוא הגעגועים הקשים  לאח שנפטר, את הגעגועים הוא מבטא באמצעות זיכרונות חיים של חוויות משותפות עם האח למשל "ואם אתן לך שלום ולא אשמע תשובתך" זיכרונות של פגישות שמחות שלא תהיינה עוד, זיכרון חי של פגישות מענה את הדובר כאחיו שוב לא יבוא לפגוש אותו כשם שהיה עושה בעודו חי, החזרה על לא לצחוק עוד, היא חזרה קישוטית, ביטוי לכאב. בית ח' מנוסח כתקבולת משלימה, כך גם בית ט', יש ניסוח של תקבולת משלימה וחזרות, הניסוח של חזרות מעצב את היסוד הדרמטי בשיר, את סערת הנפש של הדובר. בית י' מנוסח כתקבולת  נרדפת ששוב לצורך המחשה.

 

שאול ביתך

ובקבר מעונתך

בתים יא'-טו'

הפרדה מן האח נמצאת בבית יא', פותח בפנייה לאח הבכור "בכור אבי ובן אימי" האהוב. לשון קירבה בין האב לאח ולדובר. נפרד ממנו בברכת שלום, הוא מברך אותו (בבית יב') שרוח האלוהים תנוח על נשמתו, גם פה יש חזרה רוח אל – עלי רוחך.

המשורר חוזר לביתו (בית יג') ומדגיש את הניגוד, הצורך להיפרד מן האח שקבור באדמה. ארצי = ביתי, בארץ = אדמה, שוב חזרה קישוטית. בית יד' מנוסח כתקבולת ניגודים אני ישן לפעמים וקם לפעמים ואיך שנתך שנת נצח. חזרה קישוטית אנום-נוּמָתְךָ.

הבית האחרון  סוגר מעגל, רומז על איחוד מחודש בין הדובר לבין אחיו המת, ביותר מותו של המשורר ("יום חליפתי"). "אש פרידתך" זה צירוף מטאפורי יש פה דימוי של הפרידה  לאש תורם להמחשת  הכאב של המשורר  שהוא כמו כווית אש. השיר פותח בים, מים ומסתיים באש, שניהם מהיסודות המרכזיים שבונים את העולם, ציון היסודות האלה מעניק לאבל גם איזה שהוא מימד קוסמי. 

לסיכום, השיר "הים ביני ובינך" הוא שיר קינה, שנותן ביטוי לכאבו של הדובר, מבנה השיר ותוכנו מבטים את שלבי האבל ונותנים לו ביטוי אותנטי. בשיר זה יש חרוז מבריח מסוג ראוי.