Wednesday, August 9, 2017

"כאשר היית פה"/ זלדה - סיכום

"כאשר היית פה"/ זלדה

"כאשר היית פה" של זלדה הוא שיר לירי . שיר פרידה, שיר געגוע לנמען האהוב.
השיר מתאר את מצבה הנפשי של הדוברת בעבר לעומת ההווה.
שני הבתים הראשונים מציירים את העבר באור רומנטי ואידיאלי: כאשר הנמען היה לצד הדוברת היתה לה הרגשה של בטחון, הגנה וחום.  היתה נגיעה ושייכות של כל מה שהקיף אותם (קירות הבית). בית ב' משלים את החוויה בבית א'. בבית ג' הדוברת עוברת להווה והכל "מתהפך". התחושה היא של זרות/ניכור, הבית אינו מגן הקירות מסתגרים בשתיקתם ונותרו כחומר . התחושה היא של מוות.
מבנה השיר-על פי האמור , זהו "שיר מתהפך". בנוי על ניגוד בין העבר להווה.
בית א'-
נפתח במילים :"כאשר היית פה" החוזרות כאנפורה בשני הבתים הראשונים. הפנייה ישירה אל הנמען. "מבטך החום הגן עלי" מטאפורה לחום והגנה . המילה "חום" מזכירה "חום" ועל כן מעתיקה את המשמעות מהאסוציאציה הראשונה. "מחשבותינו נוגעות" זו האנשה של המחשבות כשהמשמעות היא חיבור בין זוג האוהבים בעבר. חיבור מנטלי, עמוק, נפשות תואמות. " כנף אל כנף"- דימוי של המחשבות לבעלי כנף כביטוי לחיבור וההיכרות העמוקה וגם דימוי שתורם לתחושת "המעוף".
בית ב'- חזרה על "כאשר היית פה" . עדיין לשון עבר. כאן יש עיצוב לשוני חדש : דימוי הקירות לבני בית קשישים" שהיו עדים למערכת היחסים ביניהם. וממשיכה הדוברת להאניש את הקירות: "שסיפרו מעשיות עתיקות". מעין תמונה "אימאז'"  שמורכבת מבני הזוג וקירות הבית שהיו שותפים לאינטימיות ביניהם. הקירות כחלק מהם. הגנו עליהם והיו כמו בני בית. בערב/ כאשר שתינו תה" – תיאור התרחשות בנאלית שגרתית. רגע של "ביחד" שקט שגרתי.
בית ג'- מדלג על הפרידה עצמה ומתאר את ההווה שלאחר הפרידה. "עכשיו" הכל שונה : הקירות כבר לא מסמלים את מה שסימלו בעבר . "הם אינם מחסה" המילה "אינם" היא מילת שלילה שחוזרת על עצמה בבית זה ומדגישה את השינוי בעמדת הדוברת.  עכשיו "הם הסתגרו בשתיקתם" בניגוד ל "סיפרו מעשיות עתיקות". "ולא ישגיחו בנופלי"- האנשה של הקירות שלא יתנו את הרגשת הבטחון כמו בעבר . המילה "בנופלי" היא מילה טעונה. "נפילה" היא כשלון, פחד, אובדן. "עכשיו הקירות סיד ומלט"- חזרה על ההווה , ובהווה הקיר הוא קיר במשמעות הבסיסית שלו. ללא רגש נלווה  רק "סיד ומלט", "יסוד זר", "חומר לא עונה" אדיש מנוכר. כמו המוות. דימוי הקיר הלא עונה למוות.זוהי המחשה של בדידות הדוברת בהווה. חסרת בטחון והגנה, חום ואהבה. המציאות בהווה השתנתה וכל עולמה של הדוברת השתנה בהתאם. הקירות שהיו אנושיים בעבר, כעת הם רק בטון. חומר זר.
בשיר ישנה לשון ציורית מגוונת : סמל (הקירות), דימוי(של המחשבות והקיר בהווה) מטאפורה (המבט החום) והאנשה (של הקירות, המחשבות).מ
מבחינת המבנה יש ניגוד בין העבר להווה. הבית האחרון "מתהפך" ובכל בית יש מילה אחת המופיעה לקראת סופו : בית א': פתע, בית ב':בערב, בית ג': יסוד זר. וזהו תמצית התיאור של הפרידה והתוצאה הרגשית.


No comments:

Post a Comment