Sunday, May 13, 2012

סיכומים באמנות: אמנות הרנסנס

אמנות הרנסנס
רנסנס (לידה מחדש/תחיה) פרק של תולדות האמנות שקורה בעיקר באיטליה ובאירופה שמצפון לאלפים. המושג מציין את תהליך ההתחדשות התרבותית שהתרחש תחילה באיטליה, ואח"כ באירופה כולה במאות ה-14 עד ה-17. המושג מציין גם תקופה היסטורית במקביל.
תקופת הרנסאנס מבשרת את העידן המודרני בראשיתו. ז'אן מישלה, היסטוריון, הגדיר את הרנסאנס כגילוי האדם. בוקהרט, פרט כמה היבטים בבואו ללמוד את תקופת הרנסאנס – שחרור הפרט מהממסד, בעיקר הדתי.
העולם הולך והופך לחילוני לכאורה, אך למרות זאת הנצרות עדיין שולטת על הלך המחשבה.
אנשי הרנסאנס עדיין נוצריים.
בוקהרט מדבר על התפתחות איטית של תודעה עצמית של האדם כאינדווידואל. נוצר האדם היוצר, הגאון. בתקופת הרנסאנס מתחילים להעריך את הישגי האדם, ומתפתחת גישה אנתרופוצנטרית (האדם במרכז), שהולכת ודוחקת את הגישה התאוצנטרית (הדת במרכז).
פרספקטיבה – אשליית עומק. שימוש בפרספקטיבה, מעיד על כך שהעולם נמדד ונצפה מן העיניים של האדם (בניגוד לימי הביניים, כשהאל במרכז) – לדוגמא – בכנסיית קונק הימין הוא ימינו של ישו ולא ימינו של הצופה.
בני התקופה ראו בכך עניין של חזרה להוד ולהדר של העת העתיקה, כתוצאה מלימוד האמנות שלה. אנשי הרנסנס לומדים את האמנות היוונית והרומית, תוך כדי שהם פוטרים את ימי הביניים. במאות ה- 14 וה-15 הם מבינים שהם עומדים בפני עידן חדש, מודרני. אל מול העידן הזה הם ממקמים את העידן העתיק, אותו הם מבקשים להוליד מחדש, וזאת בגין שאנשי ימי הביניים (המאות 3-14) "המיתו" אותו, וזאת על מנת להתקדם לעתיד טוב יותר.

רנסנס (רינשמנטו דל אנתיקיטה) – דרכה של התרבות האנושית ללמוד את העבר ולנכס אותו.
ונוס מקניידוס, הפודיקה, גירסא מוצנעת של ונוס – נעשים אינספור העתקים, ונוס זוכה להערכת הציבור האירופי (גברים...) את האישה והאלה.
ונוס, בוטיצ'לי – דוגמא ליצירה חדשה שיושבת על הצרכים והתובנות שמתאימות לזמן והמקום.
דונטלו – העתקה של הקנון של פוליקלטוס, חוזר להשתמש בברונזה ובגוף הנערי.



המונח רנסנס מופיע לראשונה בספרו של ג'ורג'יו וזארי, צייר והסטוריון אמנות במאה ה-16. וזארי טען שלאחר תקופת שפל בת למעלה מאלף שנים, החלו להופיע בתחום האמנות באיטליה ניצנים ראשונים של פריחה. פריחה שאת שיאה מגלם ענק אמני המאה ה-16, מיכלאנג'לו. וזארי הסביר את ההתפתחות באמצעות שתי תופעות שנראות לו קשורות האחת לשניה:
  1. החזרה של אנשי הרנסנס אל השיטות והתפיסות האמנותיות שרווחו בעת העתיקה, שבה ראו אנשי הרנסנס דגם ואידאל.
  2. השכלול של היכולת שמגלים אמני הרנסנס להתבונן בטבע ולחקות אותו.
האמנות הקלאסית מלמדת את איש הרנסנס איך לשוב ולהתבונן במציאות ולחקות אותה חיקוי אמין – דבר שלא היה בימי הביניים. היכולת לחקות את המציאות אפיינה בעיני אנשי הרנסנס את אחד השיאים הגדולים של האמנות הרומית, לפיכך הם ראו בג'וטו איש תחילת המאה ה-14, כמי שחילץ את האמנות שהיתה קבורה עד אז מן הקבר וביצירתו את הניצן הראשון בתהליך ההחייאה.
ההבדלים בין תפיסת העולם של הרנסנסלתפיסת העולם של ימי הביניים הם רבים ומורכבים, והם נוגעים בדתיות וחילוניות (כשלמעשה החילוניות נולדת רק בעת החדשה). מן הבחינה הזו ממשיכים אנשי הרנסנס את ימי הביניים. מתחילה לחלחל תפיסת עולם אנתרופוצנטרית. האדם נתפס יותר ויותר כמי שעומד במרכז, וממנו נמדד העולם.
היצירות בתקופה מעידות על האופן שבו מנכסים אנשי הרנסנס את הערכים של העת העתיקה – לא העתקה אלא משהו חדש ומקורי.
קלאסיקה במובן ההיסטורי, הופכת להיות קלאסיקה במובן הערכי.
וזארי טוען כי ציירי הרנסנס ופסליה לומדים מצויין את האמנות של העת העתיקה, פותחים את העיניים אל העולם, ומנסים לחקות אותו ולתאר אותו תיאור נכון. אמנות העת העתיקה עוזרת להגדיר כללים שבעזרתם יצליחו לתאר את המציאות תיאור נכון.
תהליך החזרה לתיאור נכון (מימטי וריאליסטי) הוא איטי והדרגתי. איש הרנסנס שואף לתאר את המציאות בצור המשכנעת ביותר, לא בהכרח כפי שזה במציאות, אלא כפי שהאדם רואה אותו.
"התמונה הראויה ביותר לשבח היא התמונה המראה התאמה מרובה ביותר לדבר המתואר" (ליאונרדו דה וינצ'י).
אך התמונה הטובה ביותר היא למעשה תמונה של עולם לא ריאלי.
 האמן, לשיטת אנשי הרנסנס יעלים את המדע ואת הצבע כדי לתת את התחושה שמתבוננים במציאות – משמע, הסגנון של ימי הביניים כבר לא מתאים. (מניירה גריקה – ימי הביניים, מניירה ענתיקה – העת העתיקה, מניירה מודרנה – רנסנס). וזארי מגנה את הקשת המחודדת הביזנטית. הסגנון של ימי הביניים כבר לא מתאים לתפיסת העולם של ימי הרנסנס.
על פי אלברטי ולאונרדו על האמן לנקוט במספר דרכים על מנת להשיג את הנאמנות לטבע/מציאות:
  1. תיאור אמין של הרקע – החלל האדריכלי או הנופי (פרספקטיבה). כדי לתאר את העולם בדייקנות יש לפעול על פי שיטה מדעית (ולא אינטואטיבית).
  2. תיאור אמין של גוף האדם (גוף ונפש) – פרופורציות, אנטומיה, הבעה. היכרות עם החזות הפיזית וההתנהגות.
(דוגמאות:)
פייטרו קבליני, הבשורה - הרקע שטוח למרות שהמבנה הוא תלת מימדי (השתמשות גם בהצללה).
בוטיצ'לי, הבשורה - הדברים הקטנים רחוקים יותר.
חדר הפרספקטיבה – אחת הדלתות אמיתית והאחרת מצוירת.
דוד, מיכלאנג'לו – ניתן לראות בנושא הרומח של פוליקלטוס את הבסיס ליצירה. דוד הוא גיבור נוצרי. מיכל אנג'לו משתמש גם באלמנטים של העת העתיקה וגם באלמנטים של ימי הביניים.

No comments:

Post a Comment