הנבואה על פי הרמב"ם - המשך

 הגיבור הנבואי של הרמב"ם

·         מתחיל בעלייה הכרוכה בניתוק חברתי למען השגת הדעת, בירידה הוא כורך עצמו שוב מחדש בחברה.

·         עוסק בחיים הפוליטים, ואף מוותר בשבילם על השהייה למעלה.

·         הארוס הפילוסופי התהפך והפך לארוס חברתי.

·         לא אידיאליסט: הוא לא רואה בדעותיו שלו ערך עליון, אלא באמת.

·         ההפך מהגיבור של ההשגחה. נביא אמפטי מול מושגח אפאטי. תלוי בעולם מול מנוכר מהעולם. סתירה שהיא יותר עמוקה מהסתירה של הסוג השביעי.

·         ההשתחררות מהצורך בשליטה: ברגע שהאדם משוחרר מהצורך בשליטה, בכבוד, בהוקרה ובהערכה, רק אז הוא יכול להיות נביא (ב' ל"ו). התשוקה של הנביא לשלוט בעם מגיעה מהעובדה שהוא רוצה להעביר את האמת. (גרסת רמב"מ להיפתר מה"כח המשחית" שאבחן אפלטון).

·         ההבדל מאפלטון בפתרון לכוח המשחית: אצל אפלטון יש השתחררות מוחלטת מהפוליטיקה. הרמב"ם רק עושה סובלימציה: מהצורך בכבוד ובשליטה לצורך בתיקון החברה. אצל הרמב"ם ההתמסרות אצל האמת לא מכבה את הארוס הפוליטי, אלא גורמת להפנייתו.

·         גבולות ידיעת הנביא: על פי אפלטון הפילוסוף יכול להגיע לידיעה, לפי הרמב"ם גם הנביא הדגול ביותר (משה) לא ידע את אלוהים אלא רק את דרכיו.

·         פסיכולוגיה ופוליטיקה – הערה כללית: הבודהיזם מכבה את הרצון. אפלטון מכבה את הרגשות הפוליטיים. הרמב"ם לא מכבה, הוא מכווין את הרצון לאמת ואת התשוקות לכח לרצון לתקן את החברה בעזרת האמת.

פירוש הרמב"ם לתנ"ך

o       מה התפיסה ההרמולויגית של הרמב"ם (איך הוא תופס את הפרשנות) של התנ"ך. פרק  ב' כ"ה

·         היצירה הגדולה ביותר שיכול ליצור האדם: היא אישיות האדם. לא כמו המערביות שגורסת שהיצירה היא הקריירה ושאר הדברים שהאדם יוצר.

תיאור המחלוקות הפילוסופיות בכתבי הרמב"ם

·         משנה תורה הוא ספר שמעלים את המחלוקת. לא כמו התלמוד ומסורת הכתיבה של פירוש המשנה.

·         מורה נבוכים מציג שוב את המחלוקת.

·         הרמב"ם כותב על העלמת המחלוקת במשנה תורה באגרת לרבי פנחס הדיין: המחלוקת מחלישה את המחויבות להלכה. היא יוצרת חוסר ודאות, פקפוק, מבוכה שפוגעת בקיום המצוות. ההלכה הופכת להיות במקום רלטיביסטי.

·         מורה נבוכים אינו ספר שבא ליצור ודאות, הוא בא ליצור מבוכה. ספר מורה נבוכים מציג מחלוקות פילוסופיות ששוברות את הודאות של הקורא. (5 חלופות להשגחה, 3 לנבואה)

החלופות לנבואה (ב' לב')

1.       דעת המון הבורים מבין המאמינים בנבואה: דעת ההמון היא דעת רבי יהודה הלוי בספר הכוזרי: (1) יוזמת אלוהים: נבואה היא פנייה של אלוהים לאדם. (2) נבואה היא נס, אירוע על-טבעי. (3) כך גם הנביא, הוא על-טבעי. על-אדם. (4) אלוהים אינו מוגבל בבחירתו: הוא יכול לבחור גם אדם שאינו טוב ולהפוך אותו לטוב.

2.       דעת הפילוסופים (בפועל-אריסטו):  נבואה היא ההוצאה מן הכוח (פוטנציאל) אל הפועל של השלמות האנושית. האדם (בה' הידיעה) הוא הנביא. פעולה בה האדם מגלה את אלוהים דרך מימוש האנושיות. האדם יוזם את הנבואה (ולא כדברי הבורים לפיהם אלוהים יוזם את הנבואה). הנביא מכשיר ומאמן את התודעה שלו ומביא את אישיותו לכדי שלמות. הדעה השנייה מגוננת על השלמות הסטטית הנשגבת של אלוהים (זו שאינה מאפשרת את התערבות אלוהים בעולם, כפי שבנה אותה הרמב"ם).

3.       דעת תורתנו: שילוב בין השניים. הנבואה היא שלמות האדם, אולם האדם לא יכול לזכות בנבואה ללא בחירת אלוהים בו. נבואה היא יוזמה והישג אנושי, התהליך הטבעי הוא שתהיה נבואה. אלוהים מתערב על פי "חפץ אלוהי" ובוחר למי לא לתת את הנבואה. נבואה היא נטורליסטית (טבעית) לחלוטין. צריך נס כדי שאדם שהגיע לשלמות אנושית שצפויה להתגלם לנבואה, לא נהיה נביא.

הנבואה של הרמב"ם – כללי

·         הרמב"ם העתיק את בעיית הנבואה לבעיית הנס (אם אדם אמור לראות משהו פיסי והוא לא רואה זה נס – התערבות אלוהים בטבע. כך גם באופן רוחני).

·         תפיסת הנבואה של הרמב"ם היא אריסטוטלית לחלוטין (נבואה היא טבעית והנס הוא המצב בו היא נמנעת).

·         את הנבואה של משה רבנו הרמב"ם אינו הולך להסביר, רק את נבואת שאר הנביאים.

·         שתי דוגמאות למקרים בהם נשללה הנבואה: ברוך בן נריה ופסוק מאיכה בו נדון.

ההסבר של הרמב"ם לכך שאין נבואה בגלות – דעתו של הרמב"ם היא דעת אריסטו:

·         אם הרמב"ם מחזיק בדעה השלישית, על פי ב' ל"ב הרמב"ם מסביר שאין נבואה בגלות בגלל שאלוהים שולל מהנביאים את הנבואה. פסוק מאיכה "מלכה ושריה בגויים, אין תורה, גם נביאיה לא ראו חזון מהשם".

·         למה בגלות אין נבואה: על פי ב' ל"ו באקלים של גלות, אין את הפנאי הנפשי כדי להשיג נבואה. הרמב"ם מביא את אותו פסוק מאיכה: "מלכה ושריה בגויים, אין תורה, גם נביאיה לא ראו חזון מהשם". מלכה ושריה בגלות ולכן אין נבואה. הסבר פסיכולוגי.

·         הרמב"ם משתמש באותו פסוק כדי להוכיח טענות מנוגדות: בב' ל"ב אין נבואה בגלות כי אלוהים מונע מהנביאים את הנבואה (אופי ניסי לשלילת הנבואה). בב' ל"ו אין נבואה כי אין מישהו שיכול להיות נביא (אופי טבעי לשלילת הנבואה). פרשן רדיקאלי יגיד שיש כאן סתירה מהסוג השביעי שמסתירה את התפיסה הרדיקאלית יותר. מסקנת הקריאה הראדיקלית: הרמב"ם מחזיק בדעה השנייה בקשר לנבואה ומסווה את דעתו האמיתית בדעה השלישית המיעדת לקורא ההדיוט.

·         קריאה של פרופיאט דוראן (האפודי) חכם ספרדי מהמאה ה-14: מנתח את דומת ברוך בן נריה בה מחד רומז הרמב"ם  כי ברוך בן-נריה לא זכה לנבואה בגלל התערבות ניסית ומאידך מציין שברוך לא הכין את עצמו דיו לנבואה "ביחס לברוך הנבואה היא גדולות" ולכן דעת הרמב"ם היא הדעה השנייה.

קריאה במורה נבוכים של הרמב"ם