ביקור הגברת הזקנה - סיכום

"ביקור הגברת הזקנה"  / פרידריך דירמנט

תקציר העלילה

המחזה "ביקור הגברת הזקנה" מגולל עלילה של מעשה נקם נורא. הגברת הזקנה - קלייר זאחנסיאן, מבקרת בעיר הולדתה גילן בשוויץ, שאותה עזבה ארבעים וחמש שנים קודם לכן. היא עזבה בגלל איל, מאהב הנעורים שלה שבגד בה והתכחש לאבהותו על ביתם לטובת נישואין כדאיים עם אישה אחרת, מבוססת.  לאחר שנבגדה, תבעה אותו למשפט, אבל איל קנה שני עדי שקר כדי שיעידו שהתינוק שהיא נושאת ברחמה הוא שלהם והשופט פסק לטובתו. קלייר עזבה את העיירה בבושת פנים, בהריון וחסרת כול. מאוחר יותר התינוק שלה מת והיא הופכת להיות זונה.  אחרי שנים היא חוזרת כמיליארדרית שהייתה נשואה במשך השנים להרבה גברים עשירים וירשה את כספם. כשקלייר  מגיעה לעיירה, עורכים לכבודה קבלת פנים חגיגית. ראש העיר נואם נאום חנופה  וכולם מתייחסים אליה בכבוד גדול מתוך ציפייה שהיא תתרום לעיר הענייה שכל תושביה עניים סכום נכבד. קלייר מציעה בפומבי עסקה פשוטה-  מיליארד זהובים תמורת רצח איל.  בנימוקיה למעשה הנקם, הא מדגישה את הצורך שלה להחזיר את הצדק שעוות במשפט בעברה. היא מביימת ישיבת בית משפט המקבילה בדיוק לישיבה שהתקיימה לפני שנים רבות כאשר תבעה את איל. במהלך הישיבה המבוימת היא חושפת את כל השקרים של העבר – עדות השקר של אנשים אותם שיחד איל שיעידו ששכבו עם קליר כדי שלא יהיה ניתן להוכיח את אבהותו, ואת תמיכת השופט באיל, אותו קנתה בכספה, וכעת הוא רב- המשרתים שלה.

בני גילן דוחים את ההצעה המבישה של קלייר, אבל למרות זאת, היא מחליטה לחכות. בהדרגה אנשי העיירה נסוגים אחד אחד ונכנעים לפיתוי: תחילה, אנו עדים לעלייה ברמת הצריכה של אנשי גילן הקונים מוצרים יקרים על חשבון הכסף שהם מצפים שיקבלו מקלייר. גם משפחתו נכנעת לפיתוי - אשתו קונה לעצמה מעיל פרווה, בנו קונה מכונית ובתו לוקחת שיעורים פרטיים בטניס. בהמשך, קיימת עליה נוספת ברמת הצריכה של אנשים חשובים בקהילה, כמו ראש העיר, הרופא, השוטר וכו'. ככל שעולה רמת הצריכה, יורדת תחושת הביטחון של איל. הוא מנסה להימלט, אבל בני העיר חוסמים את דרכו בתחנת הרכבת ומונעים ממנו לעלות עליה. לבסוף הוא מבין כי גורלו נחרץ למוות. נערכת אספה ובה משתתפים כל תושבי העיירה. המורה והכומר שהתנגדו בתחילת המחזה להיכנע לרצונה השרירותי של קלייר מטעמים דתיים והומניים, משנים את דעתם ומדברים על החשיבות שבתיקון העוול שנעשה לפני 45 שנה. בני העיירה גוזרים על איל גזר דין מוות, ואף הורגים אותו בו במקום.

ביקור הגברת הזקנה  - תקציר לפי מערכות

מערכה א' – הקדמה - סיבוך

הביקור המפתיע על רקע עיירה ענייה, ירודה כלכלית ומוזנחת. שיחת האזרחים מבטאת את המצב הנואש. יש ציפיות דרוכה לבואה של הגברת לעיירה.  "שתבוא כבר, המליונרית", קורא אזרח ב'. כשקלייר ואיל נפגשים, איל מתנהג בתחילה בתמימות רבה. לעומתו קליר מתנהגת ביוהורה ובזלזול. היא מביאה עימה חפצים תמוהים, כמו ארון קבורה וכלוב ובתוכו פנתר שחור. לאט לאט נחשפות כוונותיה. רצח תמורת מיליארד. ראש העיר מסרב. אך לה יש זמן, והיא מודיעה שתחכה.

מערכה ב'- השינוי - המפנה

שינוי ההדרגתי עובר על בני העיירה. הם קונים דברים שלא היו להם קודם: טלויזיות, מכונות כביסה, יין יקר ובירה יקרה, נעלים חדשות... הם קונים בהקפה, מצפים כי את הכל תשלם הגברת העשירה. איל מתחיל להבין את מצבו הקשה:  "...אני המחיר, הם ישלמו בי... עם רמת חיים כזו - עולה הצורך להמית אותי", הוא אומר לשוטר (עמ' 55), ובהמשך אומר: אתם צדים אותי" ( 56 ). אנשי העיירה משנים כאמור את יחסם אליו בצורה קיצונית. ראש העיר מעשן סיגריות חדשות, עונב עניבה ממשי, מלגלג על איל, ואף אומר לו כי "אם לומר את האמת, התנהגותה של הגברת אינה כל כך לא מובנת... הידחת שני אנשים לעדות שקר, והבאת נערה לעברי פי פחת" (59). איל משיב לו תשובה עניינית: "פי הפחת הזה פירושו כמה מיליארדים" (שם). ראש העיר ממשיך במתקפה. הוא מסיר את מועמדותו של איל לראשות העיר! גם הכומר כבר מתנכר לאיל, (המגלה כבר סימני פחד): "זה חיוני מה שעובר עליך... בגדת, לכן אתה חושב שגם בני העיר יבגדו בך" (63). הוא מציע לאיל לחזור בתשובה... או לברוח! (64). המערכה מסתיימת בנסיון הבריחה של איל מהעיר, אולם כולם מונעים ממנו לעלות לרכבת. הם מתעללים בו. הם אומרים לו שאף אחד לא יעצור אותו מלעלות, ובכל זאת הם מונעים ממנו לעלות. הוא מתמוטט ואומר: "אני אבוד". לא ברור אם איל התמוטט בגלל ההמון המקיף אותו או התמוטט נפשית או שהעדיף למות בעיר.

מערכה ג' – לקראת פיתרון

בכוחותיו האחרונים איל מנסה להתגונן. כולם נגדו. המורה, ראש העיר, ואפילו בני משפחתו אינם עוזרים לו. נערך לו משפט אבסורדי.  בסופו של דבר, סוגרים עליו והוא מת. "זה מהתקף לב", קובע בציניות הרופא (109).  גם ראש העיר מצטרף לאוירה האירונית-הלועגת: "הוא מת משמחה" (שם). עכשיו מגיעה קליר לסיפוקה. מניחים את גווית איל לרגליה. הוא נראה לה כמו פנתר שחור שהובס. היא עוזבת את המקום כשהיא מושיטה את ההמחאה המובטחת!

אפילוג – תמונת הסיום: שירת המקהלה (המודרנית)

המקהלה שרה על הגורל הטוב שפקד את העיר. מעיר נידחת ועלובה היא הפכה לעיר משגשגת. כולם מצליחים בכל התחומים ומאושרים. על רקע השירה מופיעה קליר על האפיריון שלה. היא נראית כמו פסל-אבן של אלילה, עוברת בין שתי המקהלות. המקהלה מודה לה על נדיבותה. אחריה משתרך ארון הקבורה, בו נתון איל המת. המקהלה מסיימת בתפילה לאלהים שימשיך את השגשוג ומדברת על הערכים המקודשים של העיר. "הצדק" ניצח, ובא לגילן גואל. אין ספק כי המסתכל מהצד מבין כי זהו מצב אבסורדי וכואב ביותר.

ביקור הגברת הזקנה - המבנה:

מערכה	מבנה		קלימקס (שיא) ואנטי קלימקס
ראשונה	סיבוך	הקונפליקט המרכזי במחזה: האם מוסרי להרוג אדם כדי לתקן עוול גדול שנעשה בעבר. תיקון העוול מותנה בנתינת כסף ובהבטחת רווחה כלכלית, כללית ואישית.	השיא במערכה: קלייר מציגה את התנאי לתמיכתה הכספית בעיירה. אנטי קליימקס בסיום המערכה: קלייר מודיעה  "אני אחכה"
שניה	מפנה	תושבי העיר שמסרבים בתחילה לרצוח את איל משנים בהדרגה את דעתם, ובעיחדוד הכסף שהם מצפים לקבל, רוצחים את איל	השיא במערכה: איל מבין שגורלו נחרץ, ומנסה לברוח. אנטי קליימקס בסיום המערכה: איל נחסם בתחנת הרכבת ואומר  "אני אבוד"
שלישית	פתרון	הקונפליקט נפתר: עבור כסף יתבצע הרצח! יש גם הצדקה: עשיית צדק על אי- צדק בעבר. סיבה נוספת, אולי עיקרית: העיר ענייה. למה לא לחיות ברווחה? אפילו לא צריך לשלם בינתיים. קונים בהקפה. קונים בירה, סיגריות, בגדים. אין כבר עימות פנימי, אין יסורי מצפון.	השיא במערכה: תושבי גילן רוצחים את איל. אנטי קליימקס בסיום המערכה: קלייר מגישה להם את התמורה על הרצח ואומרת:  "הנה הצ'ק"

ביקור הגברת הזקנה - הדמויות

 

קלייר

היא הדמות הראשית (הפרוטגוניסט). היא מפעילה את כולם, היא "כמו אלת גורל מהמיתולוגיה היוונית" (26). אלה הקובעת גורלות (רמז לאלמנט יווני במחזה המודרני). היא נישאת 8-9 פעמים, אך אין לה ילדים. היא עוברת תאונה קשה ובגופה אברים תותבים (פרוטזות) אחדים .

השם קליר - מציין צלילות, בהירות. היא אומרת אמת נוקבת בנסיון להצדיק את מעשיה: "העולם הפך אותי לזונה, ואני אהפוך אותו לבית בושת..." ומייד באה דרישה נוקבת: גילן תמורת רצח, שגשוג תמורת גווייה!" (74-75). קלייר דורשת את העונש המירבי על הפגיעה בשמה הטוב והשפלתה בעבר. ברבות הימים היא מתעשרת, עד שהופכת לאשה הכי עשירה בעולם! היא מענישה את שני עדי השקר שהעידו נגדה. היא קונה את כל מפעלי התעשייה ואת המשאבים הטבעיים של העיר ומרוששת את העיר, כדי שבבוא היום יראו בה מושיע ומציל, ואז תגשים את תוכניתה-נקמתה.

קליר מסבירה את התנהגותה ואת מעשיה: "אהבתי לא יכלה למות, וגם לחיות לא יכלה. היא הפכה למשהו מרושע, כמוני..." (99). היא הפכה אפוא לחסרת רגשות. גם איבריה התותבים לאחר התאונה הגבירו מצב זה. הם, איבריה התותבים, מסמלים את התנהגותה הלא אנושית.

 מדוע היא כה אכזרית? מדוע אינה מסתפקת בעונש מאסר?

היא נפגעה ביותר מהעוול שנגרם לה. בצאתה את העיר צחקו לה! מעונש מאסר יוכל איל להשתחרר בבסוף. כל שנה שחלפה רק הגבירה את הזעם והכאב. רק עונש מוות ידגיש כמה היה גדול העוול וכמה היא חזקה עכשיו! האם כך באה קליר על סיפוקה? האם יהיו לה עתה שאיפות חדשות, או שמא תתחיל להרגיש רגשות אשמה וחרטה כגיבור טרגי שהבין כי בעצם עשה מעשה נורא? לפי המתואר במחזה היא כבר חסרת רגשות לגמרי ולא "מתאים" לה לחוש רגשות אשמה, אבל אולי מעכשיו תתחיל להרגיש באמת זקנה...

איל

היה חבר של קליר. היתה ביניהם אהבה גדולה. היא נכנסה להריון. הדבר גרם לו בעיה. הוא נאלץ להזמין עדי שקר כדי לטעון על חפותו. קליר בהריון, אך לא ממנו! ואז יכול היה לשאת אשה, בעלת מכולת עשירה. 45 שנה לא חשב איל על מעשהו. נולדו לו שני ילדים - בן ובת, חי וראה בטוב. אפילו מציעים לו להיות ראש העיר. לפתע מגיעה קליר ומתחיל הסיבוך. בתחילת  הביקור הוא לא העלה על דעתו, שבהמשך הביקור היא תתנהג אליו בצורה כה אכזרית. השם איל, בצרפתית משמעו הוא, כלומר כל אחד יכול היה להיקלע למצב דומה. אומר המורה: "יום אחד גם לנו יקרה מה שקורה לך"( ע' 86 ). איל הוא סמל להוא אחר שעלול לקרות לו מה שקרה לאיל (לפי המחזה, יש סיכוי רב לכך).

התנהגותו מתפתחת בהדרגתיות, מתחילת המחזה עד לסיומו. תמים-מבוהל-נלחם-נרצח

א. תמימות [מערכה א'] - "החיים הפרידו ביני לבין קליר", הוא מספר לכומר ולראש העיר. הוא מנסה לספר סיפור פשוט מהחיים (12). בהמשך: "אילו לא הפרידו בינינו החיים"   (31), הוא אומר לקליר בגעגועים ובתמימות.  בפגישה ראשונה ביער הוא אומר לקלייר "...עשיתי הכל למענך... למענך התחתנתי עם מתילדה". איל: את היית צעירה ויפה, והיה לך עתיד. רציתי שתהיי מאושרת בחיים. לכן ויתרתי על האושר שלי" (29). איל מנסה לגמד את מעשיו הקשים. אולי כעת הוא מיתמם. הוא מנסה להשפיע על קליר. בבחינת: ראי כמה טוב הייתי בעצם. אל תדוני אותי לכף חובה.

ג. בהלה ובריחה [מערכה ב'] -  הכומר צועק לו: ברח (עמ' 64), והוא אכן בורח, אבל ההמון מלווה אותו לרכבת, אחר כך חוסמים אותו מלעלות. היתה לו הרגשה כזו, ש"מישהו יעצור אותי", הוא חוזר ואומר. הוא מנסה לברוח, אך כאמור מקיפים-חוסמים אותו ואז הוא אומר: "אני אבוד".

ד. רצח [מערכה ג'] איל אמנם מודה בפני המורה על העוול שגרם לקליר, אבל בסיום דבריו הוא רומז על כך שלא יעשה לעיר חיים קלים: אני עשיתי את קלרה למה שהיא...להעמיד פנים של חף מפשע?...אני לא יכול לעזור לעצמי. וגם לא לכם" ( ע' 85). איל נואם ומסביר לראש העיר מה עבר עליו, ובסוף דבריו הוא קובע: "אני אציית לפסק דינכם, ויהיה מה שיהיה....אתם יכולים להרוג אותי, אני לא מתאונן, לא מוחה, לא מתנגד, אבל לא אוכל לפעול במקומכם" (ע' 91). הוא  מוכן למשפט ויקבל עליו את הדין, אבל חוזר ומדגיש כי לא יעניש את עצמו (כמו שראש העיר מבקש) או יבקש עונש על עצמו (כמו גיבור טרגי במחזה היווני). האחריות תיפול על תושבי העיר! דברים אלה מעידים כי הוא רוצה לגרום להם יסורי מצפון, וכך אולי יסוגו מרצונם להענישו כה קשה.

האמנם מה שעשה איל הוא מעשה מביש? האם היה מודע למעשה שעשה?

 ברגעי המשפט והרצח הוא מגיע לידי גדולה נפשית! (כדברי המחזאי באחרית דבר). מוות-רצח כמו של איל מביא את הקורא להזדהות  עם כאב של אדם, שנערך לו בעצם לינץ ציבורי, והוא נרצח בצורה כה אכזרית!

נבחן את מצבו הטרגי של איל על-פי 4 העקרונות של דורותיה קרוק (בספרה "יסודות הטרגדיה").

1. מעשה מביש: איל הזמין שני עדי שקר, ובכך פגע קשה במעמדה ובכבודה של קליר. מצד אחד, אפשר היה להתאושש מהמכה שהנחית עליה. מצד שני, קליר טוענת שלא. אולי הרגישה הרגשת מוות בליבה?
2. יסורים מתמשכים: אין לו כלל יסורים מתמשכים. היסורים מתעוררים רק עם בואה של קליר ורק לאחר השינוי כלפיו מצד התושבים.
3. ידיעה-מודעות: איל מתחיל להבין שעשה מעשה קשה, ובכך הוא יוצר הזדהות מסויימת עם מצבו הקשה.
4. אישור ערכים מחדש: א. איל לוקח אחריות, והוא מוכן למות (הוא רואה במותו כפרה על מעשיו-חטאיו), אבל הוא מבקש שגם אנשי העיר יקחו אחריות לעונש שהם גוזרים עליו! (מגלה ערמומיות?).

ב. עם מותו "הושבו" (אושרו – בלשונה של קרוק) הסדר והצדק על כנם, אבל אוי לצדק כזה, צדק הגובל באבסורד מזויע.

סיכום: איל אינו גיבור טרגי על-פי הבחנות אלה. הטרגדיה היא של כל אנשי העיר, מה שמאפיין מחזה מודרני.

תושבי העיר

האנשים חיים בצביעות רבה. הם מתנכרים לחברם. הם מצדיקים זאת בעוול שגרם לקליר. כדי להענישו הם מעוותים את מערכת המשפט ובורחים מאחריות (ר' מוטיב הצלינדר בסעיף המוטיבים). מה רע בעצם לחיות חיי מותרות ולא לחשוב על עיוות משפטי? אולם בסתר לבם הם יודעים כי היא נושאת משא יקר (113), כלומר: הם שילמו בחטא כבד על עושרם.

המשא היקר הזה מכונה גם פיקדון. האם הם התחייבו לשתוק ולא לומר מילה על מה שקרה, כי אם יפתחו את פיהם, או אז היא תחזיר להם את הפיקדון (הגופה), כדי להזכיר את הקלון שנעשה פה! ואולי ההסבר למושג פיקדון רומז לכך שיבוא יום והם ירצו לפדות את הפיקדון?  אולי, אך אפשרות זו היא קרן האור היחידה במחזה...

בני משפחת איל- הבן קונה מכונית חדשה ומשחק טניס, האם  קונה מעיל פרוה, והבת הולכת לחוגים, אנגלית וצרפתית. עד כדי כך מתנכרים לאבי המשפחה.

ראש העיר (מייצג את השלטון, ההנהגה, הסדר): בהתחלה סירב בתוקף לבקשת קליר, אך בהמשך שינה את דעתו. מציע לאיל שיהרוג את עצמו. תסיק מסקנות, הוא מוסיף ואומר לאיל: "...אתה מאיים עלינו..." (91). לפתע מדבר על צדק וערכים. בסיום מתנהג בצביעות ובזלזול. איל מת משמחה, הוא מצהיר.

השוטר (מייצג את השמירה על החוק): מזלזל באיל. בהמשך, מתנהג כלפי איל באגרסיביות: הודף אותו, מקים אותו בגסות ברגעיו האחרונים.

המורה-מנהל (מייצג את החינוך ההומניסטי): לקראת הסיום הוא מודה כי לאט לאט הוא הופך לרוצח ( 86). הוא גם יודע להתנסח בצורה דמגוגית יוצאת מן הכלל: "לא בכסף מדובר כאן (תשואות רמות)...החירות היא המונחת על כף המאזניים כאשר פוגעים באהבה לזולת...מטעים את בית המשפט ומביאים אם צעירה לידי מצוקה נוראה (צעקות בוז – לעבר איל)" (102-103). פתאום הוא מבקש הזדהות מלאה עם קליר המסכנה. ואולי באמת סבלה קליר מאוד, אבל בהמשך הוא מוסיף: " היש בכם, אנשי גילן, רעב כזה של הרוח, ולא הרעב האחר, החילוני של הגוף...(103).  נו באמת. הם נוהים אחרי רעב רוחני...הצחקת אותנו, אדוני המורה-מנהל! לשיא הוא מגיע בדבריו הבאים: "רק אם תסרבו מעתה בכל תוקף לחיות בעולם של אי צדק, רק אז רשאים אתם לקבל את מענק המיליארד של הגברת... " (שם). במלים פשוטות: הוא מנסה לטהר את השרץ בק"ן טעמים!

הכומר (מייצג את הדת): בתחילה הוא מייעץ לאיל לברוח. בהמשך, הוא מציע לאיל להתפלל, ולקראת הסיום, אני אתפלל למענך, הוא מבטיח ספק באמת, ספק בצביעות.

הרופא (מייצג את הרפואה, המדע): בסופו של דבר, משתף פעולה. הוא מכריז כי איל מת מהתקף לב.

ביקור הגברת הזקנה - מוטיבים וסמלים

מוטיב השתיקה - ראש העיר מבקש מאיל שישתוק, ולא – העניין ייגמר בלי משפט (אספה) בכלל (90). במשפט עצמו כולם שותקים, כאשר ראש העיר שואל אם מישהו רוצה לשאול את איל שאלה אחרונה, או לומר משהו על המענק של קליר (104). השתיקה מאשרת את הצביעות ואת ההתחמקות מהאמת האכזרית!

מוטיב הדיבור הכפול -  משקף את ההיסחפות של אנשי העיר אחר ההחלטה לנטוש את איל. במרדף אחר איל, בנסיונו להגיע לרכבת, חוזרים כולם בלעג: "כאן הכי בטוח, הכי בטוח" (66). כשהוא מנסה לעלות לרכבת, כולם : "עלה כבר! עלה כבר!" (68). כשאיל מרגיש ואומר שמישהו יעצור אותו בעלייה לרכבת, כולם קוראים בהדגשה ובלעג: "אף אחד! אף אחד!" (69).   יש לזכור כי את שיטת הדיבור הכפול רכשו בני העיר משני משרתיה-סריסיה של קליר. "אנחנו השתנינו, אנחנו השתנינו", חוזרים הם כאשר מציגה אותם קליר לפני איל (38). ואכן, גם במשפט הנערך לאיל חוזרים כולם על כל משפט שמכריז ראש העיר: "אלא למען הצדק"... "ולמען המצפון"..."למען לא יינזקו נשמותינו" (106). כאמור, החזרה הזאת מסמלת את ההליכה כעדר עיוור אחר הכוח ( ר' להלן מוטיב העיוורון). 

מוטיב העיוורון - יש גם לזכור כי שנים ממשרתיה, קובי ולובי, הם סומים (כעונש על עדות השקר, עונש של קליר). העיוורון משקף-מסמל גם את ההליכה של אנשי העיר בעיניים עצומות אחרי כוחה ועוצמתה של קליר.

העברת הצילינדר: עם בואה של קליר לעיר מעבירים בעלי תפקידים צילנדר מראש לראש: המורה לראש העיר, וראש העיר מעביר בחשאי לכומר, וזה האחרון מעביר במבוכת-מה חזרה לראש העיר (21-22). האם לפנינו טקס רגיל או מיוחד? בכל מקרה, למה המבוכה והחשאיות? לכן, הטקס נראה מגוחך ביותר, אך ייתכן כי העברת הצילינדר מסמלת את העברת האחריות מאיש לאיש, או יותר נכון: מסמלת בעצם את הבריחה מהאחריות, וזו הופכת למוטיב חשוב בהתנהגות אנשי העיר.

ארון קבורה: לכאורה חשבנו כי הוא מיועד עבורה, אך מייד התברר כי כוונתה לאיל. ואכן, בסיום הוא מוכנס לארון הקבורה. הארון הוא פרט עלילתי, אך הוא משמש גם רמז מטרים למותו של איל. הוא מסמל את המוות שמביאה עימה קליר לעיר. (המוות הופך למוטיב מרכזי במחזה. נזכור גם את התינוקת המתה).

פנתר שחור: קליר הביאה עימה פנתר שחור בכלוב. בהמשך יורים בפנתר שברח מהכלוב (האם קליר שחררה אותו?). היריות פוגעות בפנתר, והוא מושלך לפני חנותו של איל (65). מתברר אפוא כי גם הפנתר השחור היה רמז מטרים לגורלו של איל. הצבע השחור מתקשר לארון הקבורה שהביאה עימה בבואה לעיר.(ר' לעיל).

הצבע הצהוב-זהוב הוא מוטיב חשוב ביצירה. כולם קונים נעלים צהובות, לשוטר שן מזהב. הם מחקים את קלייר. צבע שערותיה ג'ינגי'. היא גם דרה בעיר, איך לא, במלון "האפוסטל המוזהב". צהוב-זהוב-אדום מתקשר אפוא  לעושר הרב שלה, עושר השווה זהב! אין לשכוח את הקשר למונח "הבהלה לזהב", שמשמעו: רדיפה אחרי הממון. גם בעלה הראשון המליארדר היה  ג'ינג'י (29, מקריות?). 

המעגל: בסיום מערכה שנייה סוגרים על איל את העלייה לרכבת. בסיום מערכה שלישית סוגרת עליו ערמה אנשים. המעגל מסמל את הרבים המתנכלים וחונקים את היחיד!

י. הרעיונות והמשמעויות

1. כוח הכסף, הכל אפשר לקנות בכסף, גם משפט!

2. אנשים אוהבים חיים קלים ונוחים. העושר לא עלה להם במאמץ. הם "פשוט" הקריבו את חברם למולך-קליר. הם נקיים, מצפונם שקט (אם כי אולי יום אחד מישהו יפתח את הפה, ואז הם עלולים לקבל את הפיקדון בחזרה..).

3. כוחה של נקמה. הזמן אינו מרפא כאב, כעס, וכמובן לא עוול, הנגרם כתוצאה מפגיעה בכבוד האישי. (נקמה של אישה! האם גם גבר היה נוקם עד כדי כך, ומה היו אומרים אז?).

4. אי אפשר לברוח מאחריות. אפילו יעבור זמן רב, יבוא יום ויתבעו אותך על מעשיך.

5. (המשך ל 4) לפתע פתאום יכול האדם להיות מרוסק לגמרי (איל).

6. עולה הבעייה של עונש על-פי "מידה כנגד מידה"? היש בכלל תשובה הולמת לעוול?

7. האם יצרי האדם השתנו מאז שחר ההיסטוריה? מה שעשה איל לקליר היה עיוות משפטי, ומה שמחזירה לו קליר הוא גם עיוות משפטי. מה השתנה אפוא בעולם? מה שהיה הוא שיהיה...?! הדבר מתבטא גם במקום ההתרחשות. העיוות הכפול נעשה באותו מקום: מלון "האפוסטל המוזהב".

8. (המשך ל 7) העולם נראה עולם אינטרסנטי ומושחת.

9. מאבק של יחיד (איל) הנלחם על חייו. יחיד מול רבים.

10. האם כך נראים פני החברה, או שלפנינו חזיון קיצוני המתאר מה עלול לקרות, אם אנשים ימשיכו לסגוד לכסף?   

סיכום: מחזה טרגי-קומי

גיבורת המחזה "ביקור הגברת הזקנה" היא עשירה ביותר (גב' קלייר). היא דורשת להרוג את חברה לשעבר על בגידתו בה, (בגד בה כי הסתנוור מכסף). הוא הביא בזמנו שני עדי שקר שהעידו נגדה, מה שגרם לה השפלה ופגיעה גדולה בכבודה. היא בוחרת בעיקרון של מידה כנגד מידה. מה שעוד ממריץ אותה הוא רגש הנקמה. 45 שנה חיכתה לרגע הזה לרגע של נקמה צודקת, לדעתה. וכבעלת כוח, המטרה שלה מקדשת את כל האמצעים שברשותה. הקונפליקט הנוצר הוא: האם יסכימו בני העיירה לדרישתה הנוקבת? איך יגיב קורבן הנקמה שלה? האם ייכנע או ייאבק? האם יש לו הצדקות למעשיו בעבר, ושמבחינתו: עבר זמנו  - בטל קורבנו?...

היסודות הטרגיים בתוספת אלמנטים קומיים יוצרים מחזה טרגי-קומי.