הרופא וגרושתו \ עגנון - סיכום

זמן סיפור העלילה של "הרופא וגרושתו" מאת עגנון הוא בין שני מלחמות עולם. העלילה מסופרת שנים רבות לאחר התרחשותה באופן של מבט לאחור. מקום ההתרחשות הוא באופן אירוני בית חולים.

הדמויות הראשיות הן רופא ואחות בית החולים. מקצועו של הרופא הופך את הסיפור לאירוני כי רופא זה הוא חולה כפייתי שאינו מסוגל להתגבר על קנאתו. הרופא הוא נציג של הדור המתיימר להיות מודרני אך למעשה הוא תלוש בין דור העבר לבין דור ההווה "אנשים משכילים אנו, בני אדם מודרניים, מבקשי חופש, לנו ולכל באי העולם, ולמעשה גרועים אנו מכל מחזיקי נושנות". אפשר לראות בסיפור זה סיפור ווידוי בו מתוודה הרופא בפני עגנון ומספר לו את סיפורו ממרחק של זמן.

המספר

הסיפור "הרופא וגרושתו" מסופר בגוף ראשון כאשר המספר הוא גיבור הסיפור. המספר אינו מהימן משום שהוא מצהיר הצהרות אך אין הוא עומד בהן. לדג' "רופא אני ואין לפני אלא מה שעיני רואות" אך לאמתו של דבר הרופא מראות עיניו הם פרי מוחו החולני.

דמותו של הרופא

הרופא בסיפור הוא דמות עגולה ומורכבת. הוא דמות המשתפת אותנו במחשבותיו. הרופא עובר תהליך של חולי נפשי המתבטא באובססיה לעניין אחד. תהליך זה הוא תהליך מודע אך הרופא אינו יכול להתגבר עליו. הרופא הוא דמות של גיבור טראגי המביא את אובדנו על עצמו.

האובססיה של הרופא החלה כאשר נתגלה לו על יחסיה של דינה לפי הנישואין. הרופא מתקשה לקבל זאת וכופה את מאהבה של דינה (הלבלר) על כל מערכת הנישואין שלו.דמותו של הרופא היא דמות אירונית משום מקצועו: הוא אמר לרפא אך הוא חולה בנפשו וגורם לאשתו לחלות. הוא מרפא אותנו בתרופות אך פוגע בליבה.

מוצאו החברתי של הרופא נמוך (אביו היה פחח) אך מעמדו משתנה בהינשאו לדינה שהייתה בת טובים. בבוא הזמן הרופא רואה את משפחתה של דינה כמשפחתו. בסיפור הרופא הוא אדם בודד שאינו יודע לאהוב. את כל הפעולות הקשורות לנישואין הוא עושה בחופזה ולא מייחס להן כל חשיבות. הוא מתייחס לדינה כקניין ועל כן הוא נפגע כשמתברר לו שרכושו "פגום". דינה עצובה ובעיניה תכלת שחורה, הוא מנסה לברר מדוע אך הסיבות היחידות שהוא חושב עליהן הם סיבות כלכליות.

כשנודע לרופא על יחסי דינה והלבלר הוא מרגשי עצמו נפגע לא בשל פרשיית האהבים טרם הנישואין אלא בשל ניהול רומן עם אדם פשוט – לבלר. הוא נפגע ומכאן מתחיל המהפך בנפשו. במהלך החתונה דומה לו שקרואים מסתכלים על דינה בעיניים לא מהוגנות. החופה, שהיא אחד מפסגות האושר של האדם, הופכת להיות מגוחכת : את החופה נושאים אנשים שבאו מלוויה ולובשים בגדים שאולים ואין אזכור על הזמנת בני משפחתו ובני משפחת דינה אלא הרופא חושב על אדם שנשא את אשתו מאונס.

יחסו לדינה מתחיל כבר בלילה הכלולות כשהוא חושב שאת זר הפרחים על השולחן שלח מאהבה הקודם. כשדינה קוראת בעלון מיסיון נוצרי שנקרא "חכו לאדונכם בכל עת שיבוא" הוא אומר "כבר בא אדונך". הרופא שם עצמו כאדון לדינה.

במהלך הנישואין הרופא גורם לדינה לחלות וגורם לה לצער רב.

במהלך הסיפור מגיע הלבלר לאשפוז בבית החולים. הרופא מטפל בו יתר על המידה ללא כל הצדקה רפואית. מטרתו של הרופא היא להתחקות אחרי מעשיו של הלבלר ותנועותיו. במהלך אשפוזו הרופא ממשיך להציק ולהטריד את דינה בשאלות על הלבלר.

בשנה השלישית חל מפנה במערכת היחסים שלו עם דינה. דינה מעלה את רעיון הגט. הרופא חולם חלום המעיד על מצבו הנפשי. בחלום הלבלר מאשי את הרופא "וכי בשביל שאינסתני אתה מבקש רעתי". לאחר שהרופא מספר לדינה על החלום היא מבינה עד כמה גרוע מצבו הנפשי ושאין פתרון לבעיה. מנקודה זו ואילך היא מכינה עצמה לשחרור מעולו: היא מוצאת עבודה בטיפול בנערה משותקת. לעבודה עם הנערה המשותקת יש פן סימלי, מעצם עבודתה היא משחררת עצמה מהשיתוק שנגרם לה עקב נישואיה.

בשלב מאוחר יותר במערכת היחסים דינה מסתגרת בחדרה ונועלת את הדלת בפניו. נעילת הדלת היא סמלית לסיום היחסים בניהם.

בסוף הסיפור הרופא מזכיר כי לעיתים נזכר בדינה וקורא כאחד הקוראים "אחות, אחות בואי אצלי".  דינה נשארה תמיד בליבו והקשר בניהם נותק פיזית אך לא נפשית מבחינת הרופא ומכאן גם שם הסיפור "הרופא וגרושתו".

רמזים מטרימים

הסיפור משופע ברמזים מטרימים לכישלון הנישואין. הרמז הראשון טמון בעיניה של דינה "עיניה מעין תכלת שחורה". ציון מצב עיניה של דינה רומז למשהו אפל בעברה של הדמות המתברר לנו כמעשיה עם הלבלר.

רמז נוסף הוא החשמלית. דינה והרופא מבקשים לנסוע בחשמלית, בחשמלית הראשונה אין מקום לשניהם בא חשמלית אחרת ובה יש מקום רק לדינה והיא יורדת וממתינה לרופא עד שבאה חשמלית של חוצה לעיר. במאורע החשמלית יש רמז שאין מקומם של דינה והרופא יחד.

רמז נוסף נעוץ במקרה החופה. במהלך החופה אחד ממחזיקה שומט את המוט והחופה קורסת. קריסת החופה היא רמז לקריסת הנישואין העתידה לבוא. בנוסף, מעצם היותם של הקוראים אנשים שחזור מלוויה יש בזה לסמל על העתיד.

בפגישת הראשונה, שיחתם נסבה אודות בעלי מום. בעלי מום אלו עתידים להיות הם עצמם ובמיוחד הרופא החולה נפשית.

דמותה של דינה

דינה היא דמות שטוחה המאופיינת דרך עיניו של הרופא. היא מתעגלת רק לקראת סוף היצירה כאשר היא עושה מעשה (יוצאת לעבוד, משנה תסרוקת, מבקשת גט).  שטיחות הדמות נגרמה בגלל עמדת המספר – מספר גיבור המספר דרך נק' המבט שלו.

דינה היא אחותה במקצועה. המספר מעיד לנו שדינה הייתה אחות מיוחדת שכל החולים רצו בחיבתה.

בסיפור, דינה יורדת מהחשמלית למענו (מסמל את נכונות ההקרבה שלה). היא תופרת שמלה חדשה ובכך מסגירה צורך להיטהר.

באמצעות שתיקה האופיינית של דינה והדיבור המועט לעומת דיבורו הרב של הרופא אנו למדים על אופי שקט ומופנם שהיה לה.

במשך שנתיים דינה אינה מסוגלת להתמודד עם חולי בעלה אלא מפנימה את מעכשיו. בשנה השלישית היא מעלה את רעיון הגט בפני בעלה אך מותירה את ההחלטה בידיו.  לאחר החלום חל מפנה נוסף והיא מבינה שהמצב אבוד. דינה מסתגרת בחדה (כמו הסתגרותה של פראדל) ולאחר מכן מחליטה על גט.

דינה שונה מבעלה. היא רגישה ואנושית. היא מתייחסת לפרחים לא כשמות לטניים אלא היא מביאה אותם לנערה בה היא מטפלת..

הסמלים בסיפור

סמל הבגד – הבגדים מהווים מסיכה והתחפשות מסוימת. כשלרופא נודע על מעמד משפחתה של דינה הוא מהדר בלבושו. לעומתו, דינה נשארת אותה אדם שכן אין היא צריכה להרשים איש. השמלה החדשה שדינה תופרת מצביעה על רצונה להיטהר ולעל כמיהה להתחלה חדשה.

הדלת הנעולה – כמו בסיפור פרנהיים, הדלת הנעולה מסמלת את הניתוק.

מוטבים

מוטיב הפרחים – הפרחים מסמלים רומנטיקה ועודנה. הרופא מתייחס אל הפרחים כאל אובייקטים סתמיים ומונה את שמותיהם בלטינית. התייחסות הרופא לפרחים מאפיינת את הרופא כאדם שכלתן ולא כאדם עם רגש. השושנים האדומות שהיו בחדר במלון מסמלות את דם הבתולין.  דינה לעומתו מייחסת לפרחים נוי ויופי: בחדרה יש פרחים, היא קונה לנערה בה היא מטפלת פרחים.