התפתחות מכשירי ראייה במאה ה-19 ותפיסת המציאות:
קמרה אובסקורה- פנורמה- דיורמה- סטריאוגרף וסטריאוסקופ (תלת מימד)- מייברידג'- כרונופוטוגרף
קמרה אובסקורה: הצפייה בה פאסיבית, כמעט ניטרלית, מתארת מציאות שהצופה בה לא מעורב, כמו הצצה. הבידוד והחשכה חשובים. אין אינטראקציה עם הדימוי.
פנורמה: המצאה שהתחילה בסוף המאה ה-18 עד תחילת המאה ה-20. מכאן נוצר הקולנוע. זה משודר בציבור ולא בגלריה פרטית. אולם גדול מאוד עם גדלים עצומים של נופים. אין קיבוע, אין צורך לעמוד במקום ניתן להסתובב ולראות את כל חלקי התמונה. הפנורמה מספקת לאנשים רצון לראות מקומות שהם מעולם לא ראו ובאותו הזמן להתקרב לתמונה ולראות את הפרטים הקטנים (מן תפאורה). נותן מבט כולל על התמונה, אין בן זמן והפרטים בו מאוד מדויקים ואמיתיים. ניתן אף לראות שחזורים של קרבות והיסטוריה. הי פנורמות של 180 מעלות ואף של 360- פנורמות עגולות נותנות תחושה של מציאות, משהו אמיתי שעוטף אותנו. הצפייה בציור הייתה חוויה ישירה אך לא ישירה של המתואר (קרבות, נוף). באותה תקופה רעיון האופק היה בעל חשיבות גבוהה. היו תקופות שחשבו כי העולם שטוח וכי מאחורי האופק סוף העולם. במאה ה-18 גילו את אמריקה, אנשים נסעו וגילו צורך לבדוק וכך גילו מה יש מאחורי קו הרקיע. האופק בפנורמה משרה תקווה והתחדשות. זה גרם לאנשים לצאת לטייל ברחבי הארץ והעולם ולעלות למקום הגבוה ביותר לראות את האופק- תחושה של כוח. 1890- המצאת מצלמת הקולנוע.
דיורמה: 1835-1838, דגר ממציא רעיון חדש. לטענתו ישנה בעיה בפנורמה שבה האדם צריך להסתובב על מנת לצפות בנוף סטטי. המצאתו- האדם יעמוד במקום סטטי ואילו הנוף יסתובב סביבו. אנשים יעמדו בחשיכה ומסביבם יסתובבו הציורים. הציורים היו תלת מימדיים והשליטה (הכוח) נלקחת מהאדם.
סטריאוסקופ: 1872, משלב את הפנורמה והדיורמה. כאשר מביטים בתוך הסטריאוסקופ רואים סטריאוגרף- תמונה תלת ממדית. תמונה כפולה שמאוחדת בסטריאוסקופ ויוצרת תמונה תלת ממדית. באמצע המאה ה-19 הומצאה מצלמה שאפשרה צילום מס' תמונות יחד (אנדרה אדולף).
את הסטריאוגרף ייצרו על מקומות רבים ומרוחקים (י-ם) ומכרו אותן. התמונות סודרו בסדר מסוים של תנועה (נסיעה) על הטיול בין הנופים בתמונות. בנוסף, צורפה מפה המראה בדיוק לאיזה כוון אנו מסתכלים על הנוף. באותו זמן הירידה לפרטים הייתה מאוד חשובה. הצופה היה מעין צופה קולנועי. כאשר מביטים דרך המכשיר מכסים את העיניים ולא רואים את החדר אלא את הנוף. המטרה הייתה להפריד את האדם מהמציאות. פעילות הסריקה של העין יצרה מעין קצב מסוים של הסתכלות (בדומה לקולנוע). ההסתכלות על האנשים בזמן תנועות גרמה למחשבה כיצד ניתן לתפוס תנועה. נפילת הסטריאוסקופ הייתה כאשר החלו לנצלו להצגת פורנוגרפיה.
אדוארד מייברידג': המעבר לתנועה במאה ה-19 העלתה בפניו שאלה: "האם כאשר הסוס דוהר ישנה שנייה בה רגליו לא נוגעות ברצפה?" מייברידג' רצה לפענח זאת ועל כן הציב סוללת מצלמות והציבן בשורה מול מסלול הסוס. הסוס באמצעות רגליו הפעיל את המצלמות כל אחת בתורה. מייברידג' קיבל 12 תמונות שונות- כל תמונה מתארת תנועה אחרת ומחלקת אותה לחלקים.
אחריו הגיע Eitenne Jules Marey-1881, צלם אשר צילם באמצעות מכשיר הנקרא פוטוגרפיק גאן (רובה תמונה). מכשיר שבעצם עקב אחרי תנועה של מייצג, במקרה הזה ציפור שעפה בשמיים. ברגע שלחץ על המכשיר הוא החל לצלם 24 תמונות בשנייה וכך תיעד שנייה של תנועה (ולא רצף של חלקי תנועה). בכדי לתת משמעות לתנועה מרי עשה ניסוי בכך שהלביש אנשים בשחור, שם עליהם מחזירי אור בחושך וצילם אותם בזמן תנועה. המצלמה תפסה רק את הקווים הזוהרים וכך הבין את משמעות התנועה. (תמונה מופשטת)
The Kaiser Panorama- מימד הצצה. לקראת סוף המאה אנשים היו משלמים כסף בכדי לצפות. הרעיון הוא לתת תחושה של אפשרות לראות מציאות אחרת. התמונות שעברו במעגל הציגו תמונות כמעין סיפור.
כרונופוטוגרפיה: 1882, הצילום של הזמן. מכשיר שניתן היה בעזרתו לראות תנועה. במכשיר גלגל עם 10 חורים (למילוי תמונה), בזמן הצילום הגלגל היה מסתובב וקולט 10 תמונות המתעדות תנועה.
No comments:
Post a Comment