המהפכה הצרפתית - סיכום (כיתה ט')

המהפכה הצרפתית הייתה תקופה של שינוי חברתי ופוליטי קיצוני בצרפת מ-1789 עד 1799. היא סימנה את סופה של מלכות בורבון ואת עלייתה של הרפובליקה הצרפתית הראשונה. המהפכה הונעה על ידי מספר גורמים, כולל עוני נרחב, מסים גבוהים ומחסור במזון, כמו גם רעיונות של נאורות על דמוקרטיה, חירות ושוויון.

המהפכה הצרפתית החלה ב-1789 עם מפגש האחוזה הכללית, גוף מחוקק המורכב מנציגים מאנשי הדת, האצולה ופשוטי העם. פשוטי העם, הידועים בשם האחוזה השלישית, דרשו יותר ייצוג פוליטי וזכויות גדולות יותר, אך דרישותיהם נדחו על ידי שתי האחוזות האחרות. בתגובה, האחוזה השלישית הכריזה על עצמה כאספה הלאומית והחלה לנסח חוקה חדשה לצרפת.

המהפכה התאפיינה בשורה של אירועים, כולל נפילת הבסטיליה, בית כלא בפריז, ביולי 1789 והוצאתו להורג של המלך לואי ה-16 בינואר 1793. היא גם ראתה את עלייתן של קבוצות פוליטיות רדיקליות, כמו היעקובינים. , שמילא תפקיד מפתח בעיצוב מהלך המהפכה.

בסך הכל, למהפכה הצרפתית הייתה השפעה משמעותית על ההיסטוריה האירופית, והיא נותרה אירוע מפתח בהיסטוריה של צרפת והעולם המודרני. זה היה רגע מרכזי בפיתוח רעיונות ופרקטיקות דמוקרטיות, והוא עזר לעורר תנועות דומות לשינוי חברתי ופוליטי ברחבי העולם.

ציונות - סיכום בהיסטוריה

הציונות - רקע

עם ישראל נמצא בגלות מתקופת בית שני, ועד כה חשב כי יש לחכות שהמשיח יבוא ויעלה את העם לארץ ישראל. במחצית השנייה של המאה ה-19 מתחילה התעוררות ציונית – אנשים מתחילים לחשוב על עליה לא"י, שגם לעמ"י מדיע מדינה משלו. ההתעוררות הזו מתחלקת ל-3 תקופות:

תקופה ראשונה – בשנות ה-60 מתחילה ההתעוררות ע"י מבשרי הציונות.

תקופה שנייה – בשנות ה-80 הוקמה תנועת "חיבת ציון" ("חובבי ציון") במזרח אירופה.

תקופה שלישית – בשנות ה-90 הגיע הרצל לתנועת הציונות במערב אירופה.

מבשרי הציונות

מבשרי הציונות הינו כינוי לאנשים יהודים שמעלים לראשונה את רעיונות הציונות הלאומית במאה ה-19. הם הדגישו את רעיון השיבה לציון – שיבת העם היהודי לארצו, לציון. בתקופת מבשרי הציונות ישנם 3 אנשים חשובים במיוחד: הרב קלישר – רב גרמני ממוצא פולני, הרב אלקלעי – רב ספרדי מהבלקן, ומשה הס.

הגורמים להופעתם היו: ההתעוררות הלאומית באירופה – עמים רבים זכו לעצמאות בתקופת הלאומיות, האמנציפציה – למרות שליהודים באירופה הייתה אמנציפציה, עדיין קיימת השנאה כלפיהם והפיתרון הוא קבלת ארץ מיוחדת לעם היהודי, התגברות האנטישמיות – התעצמות האנטישמיות בתקופת האמנציפציה, והתגברות ההתבוללות – האמנציפציה הגבירה את ההתבוללות, ובכך העם מאבד את זהותו היהודית והדרך היחידה לשמירה עליה היא הקמת מדינה יהודית.

הרב קלישר – חיבור חשוב: "דרישת ציון". רעיונותיו: הגאולה תבוא קודם כל בדרך טבעית ורק אח"כ בדרך ניסית, הפיתרון לעם היהודי הוא רק בא"י ויש צורך בעצמאות מדינית. הצעותיו: הקמת קרן לרכישת אדמות בא"י הממומנת ע"י העשירים היהודים, הכשרת שומרים יהודים בא"י והקמת בי"ס לחקלאות בארץ. היה מבשר הציונות הדתית מעשית.

הרב אלקלעי – חיבור חשוב: "מנחת יהודה". רעיונותיו: הגאולה תבוא קודם כל בדרך טבעית ואח"כ בדרך ניסית, האמנציפציה לא תפתור את בעיות העם היהודי, והקמת קרן למימון רכישת קרקעות בא"י. הצעותיו: שימוש מוגבר בשפה העברית, פנייה למעצמות אירופה עם רעיון הקמת המדינה וארגון אסיפה כללית של העם בו ייבחרו מנהיגי העם. היה מבשר הציונות הדתית מדינית.

משה הס – חיבור חשוב: "רומי וירושלים". רעיונותיו: פיתרון העם היהודי הוא רק בא"י, צריך אחדות כדי לשוב לארץ, וצריך עצמאות מדינית שתבוא בעזרת המעצמות. הצעותיו: הקמת קרן לרכישת אדמות בא"י, הקמת מדינה יהודית סוציאליסטית, ופנייה למעצמות אירופה כדי לפעול למען פיתרון לעם היהודי. היה מבשר הציונות הסוציאליסטית.

מבשרי הציונות – הצלחה או כישלון? חשיבותם של מבשרי הציונות: היו פורצי הדרך והראשונים ברעיונם ובעקבותיהם באו חובבי ציון, הרצל וכו'. הם גיבשו את השיטה לפיה תהליך הגאולה הוא תהליך שצריך לבוא מהעם עצמו. ככשלונותיהם של מבשרי הציונות: היהודים לא היו בשלים לרעיונותינם ולא עיקלו אותם עדיין, החרדים לא קיבלו את רעיונם כיוון שהם מאמינים שהגאולה תבוא רק בדרך ניסית, המעצמות הגדולות לא הגישו עזרה וא"י לא היוותה מוקד משיכה עקב תנאיה הרעים דאז.

תנועת "חובבי ציון"

תנועת "חובבי ציון" היא תנועה שקמה במזרח אירופה כ-20 שנה לאחר הופעת מבשרי הציונות ומטרתה היא להשיב את העם היהודי לארצו וכדומה. מנהיגיה היו מחולקים לשניים: הנהגה דתית – הנצי"ב, ר' נפתלי צבי יהודה ברלין והרב שמואל מוהליבר. הנהגה חילונית – יהודה פינסקר (רופא יהודי מתבולל שכתב ספר על הבעיה היהודית והפתרון אליה) ומשב לייב לילינבלום. ועידת קטוביץ היא ועידה שמטרתה איגוד ואיחוד של כל אגודות חובבי ציון. הועידה קבעה ועד מרכזי לכל אגודות חובבי ציון שבראשו יעמוד פינסר והמזכיר יהיה לילינבלום. לסיכום, תנועת "חיבת ציון" כשלה כיוון שלא הפכה לתנועת יהודים המונית ולא הגיעה רחוק.

העלייה הראשונה

בעקבות הפרעות ברוסיה, הפוגרומים, רעיון הלאומיות ואגודות חובבי ציון קמה קבוצה ראשונה, גדולה ומאורגנת שבה עולים לארץ ישראל (העולים היו מארצות מזרח אירופה) – כ-25 אלף איש. זו הייתה הפעם הראשונה בה עלו מסיבות לאומיות ולא מסיבות דתיות ומשיחיות. העולים תיכננו לעלות לא"י לא רק בשביל קיום המצוות אלא גם כדי להפוך את א"י לבית היהודי של העם, לעבוד את האדמה, לקנות חקלאות וכו'. 

אנשי העלייה הראשונה נתקלו בקשיים רבים:

קשיים כלכליים – העולים השקיעו את כספם בשיחוד התורכים ובקניית אדמות ולא נותר להם כסף למשפחותיהם.

חוסר ידע בחקלאות – האיכרים (עולי העלייה הראשונה) לא רגילים לעבודת אדמה ולכן האדמה לא הופרתה.

בעיות ביטחוניות – התנקלות של ערביי הסביבה – הערבים שדדו אותם ואת המושבות.

התנכרות "היישוב הישן" – עימותים על רקעים דתיים עם התושבים הנמצאים כבר בארץ.

הפתרונות לקשיים בהם נתקלו עולי העלייה הראשונה:

פתרון בעיית הכלכלה – פנייה לחובבי ציון (עזרה מועטה), ופנייה לברון רוטשילד.

פתרון בעיית הידע בחקלאות – הברון רוטשילד שלח פקידים שילמדו את העולים על עבודת האדמה.

פתרון בעיית הביטחון – מינו שומר ערבי לשמירה על המושבות.

פתרון הסיכסוך עם "היישוב הישן" – פולמוס גדרה – כיוון שעולי העלייה הראשונה היו מסורתיים, התושבים שכבר נמצאים בארץ אמרו שעדיף שלא יעלו מאשר שיעלו ויחללו את הארץ. הפתרון היה מינוי ממונה שישגיח שלא יהיה חילול שבת בפרהסיה בארץ. פולמוס השמיטה – השנה הייתה שנת שמיטה וכעת יש לברר מה לעשות בנוגע למצווה הזו וקיומה בארץ ישראל. הרבנים קבעו היתר שיש למכור את האדמה לגוי כדי שיוכלו להמשיך לעבוד אותה בשנת השמיטה ובכך להמשיך לפרנס את המשפחה.

העלייה השניה

אנשי העלייה השניה (שהתקיימה בתקופת מלחמת העולם הראשונה) היו דומים לאנשי העלייה הראשונה ובאו גם הם מארצות מזרח אירופה. סה"כ בעלייה השניה היו כ-30 אלף איש. גורמי העלייה היו הפוגרומים ברוסיה, כישלון המהפכה הסוציאליסטית ברוסיה, משבר אוגנדה, והשמועות על מצבם הטוב של אנשי העלייה הראשונה.

קשיי אנשי העלייה השניה:

קשיי הסתגלות לאקלים ולעבודה –התקשו להסתגל לאקלים החם והיבש בארץ ולעבודת האדמה.

התחרות עם הפועל הערבי – הערבים שלטו בעבודות ב

עקרון הגבלת השלטון

 עקרון הגבלת השלטון – הגדרה: עקרון הגבלת השלטון פירושו שלרשויות השלטון השונות יש כוח עצום, כמו למשל שליטה על אמצעי הפעלת הכוח במדינה ושליטה על תקציב המדינה. צריך להגביל את הכוח הזה במידה מסוימת, כדי שהשלטון לא יעשה בו שימוש לרעה. האמצעים המרכזיים להגבלת כוחו של השלטון הם הפרדת רשויות, מנגנוני פיקוח וביקורת, חוקה ובחירות.

 

לטובת הגבלת השלטון ושמירה על העקרונות הדמוקרטיים קיימים מספר מנגנונים:

1.     הפרדת רשויות.

2.     מנגנוני פיקוח וביקורת.

3.     חוקה.

4.     בחירות (נושא הבחירות יילמד בפרק של עקרון שלטון העם).

 

1.  הפרדת רשויות

◙   עקרון הפרדת הרשויות – הגדרה

הפרדת רשויות פירושה הפרדה של סמכויות החקיקה, הביצוע והשפיטה בין שלוש רשויות נפרדות: מחוקקת, מבצעת ושופטת.

זאת כדי למנוע את ריכוז הכוח והעוצמה בידי רשות אחת, וכדי שהסמכות של כל רשות תהיה מוגבלת במידה מסוימת.

לכל רשות יש סמכות רחבה בתחומה, אך הסמכות לא מוחלטת, וכל רשות מפקחת על הרשויות האחרות ומאזנת ובולמת אותן.

 

הערה

עקרון הפרדת הרשויות ועיקרון הגבלת השלטון נחשבים שניהם כתשובה אפשרית בשאלת אירוע שבה מבקשים לציין עקרון דמוקרטי. רשימת העקרונות המלאה מופיעה בטבלה בפרק של זכויות האדם והאזרח.

 

הרשות המחוקקת

הרשות המחוקקת מחוקקת חוקים שלפיהם הרשות המבצעת צריכה לפעול.

בנוסף, היא יכולה להפיל את הממשלה בהצבעת אי אמון (בשיטת ממשל פרלמנטרית).

 

הרשות השופטת

הרשות השופטת שופטת אנשים שלפי החשד עברו על החוק.

היא גם מטפלת בפניות של תושבים נגד המדינה.

היא יכולה לפסול חוקים של הרשות המחוקקת, או לדרוש לשנותם. בנוסף, היא יכולה לבטל החלטת ממשלה, או לדרוש לשנותה.

 

הרשות המבצעת

הרשות המבצעת היא מנהלת המדינה - הרשות המבצעת מטפלת בכל העניינים המעשיים הדרושים להפעלת המדינה.

כמו כן, היא יכולה לחוקק חקיקת משנה, שזוהי תוספת לחוקים קיימים מבלי לשנות את החוק.

בנוסף, יש לה השפעה על מינויים של שופטים.

 

2.  חוקה

 

חוקה היא מסמך אחד לא ארוך שכולל מספר פרקים, והוא מהווה את הבסיס לחוקי המדינה.

לחוקה יש מעמד מיוחד. היא נמצאת מעל החוקים הרגילים וקשה יותר לשנות את סעיפיה, או לבטל ולהוסיף סעיפים. יש צורך ברוב מיוחד בפרלמנט לשם ביצוע שינוי בחוקה.

אסור לחוקק חוק שמנוגד למה שכתוב בחוקה. בית המשפט העליון מוסמך לבטל חוק שסותר את סעיפי החוקה.

החוקה כוללת:

1) העקרונות המרכזיים שעליהם תתבסס המדינה, האופי והצביון של המדינה, הערכים ההיסטוריים וכדומה.

2) פרק על זכויות האדם והאזרח וזכויות מיעוט.

3) פרק על הסמכויות של כל רשות שלטונית ושל מוסדות המדינה החשובים.

4) פרק על התנהלות המערכת הפוליטית והציבורית בנושאים כמו בחירות, פיקוח וביקורת, יחסי השלטון והאזרחים ועוד.

נימוקים בעד קיום חוקה

à      במגילת העצמאות נקבע שאסיפת הנבחרים הראשונה (הכנסת) תכונן חוקה, ומאז זהו אחד התפקידים של כל כנסת נבחרת.

à      חוקה מבטיחה את קיום זכויות האדם והאזרח בצורה טובה יותר מאשר חוקים רגילים.

à      חוקה מסדירה את היחסים בין רשויות השלטון ואת הסמכויות של כל מוסד שלטוני, ובכך מגבילה את כוחו של השלטון.

à      כמעט לכל המדינות הדמוקרטיות בעולם יש חוקה, משום שזהו הבסיס הטוב ביותר להתנהלותן של רשויות השלטון.

 

נימוקים נגד קיום חוקה

Ü   לבריטניה אין חוקה, והיא ממשיכה להתקיים כדמוקרטיה טובה ויציבה.

Ü   בישראל יש שסע בין קבוצות רבות, ולכן אי אפשר להגיע להסכמה לגבי תוכן החוקה.

Ü   ישראל מתמודדת עם מציאות ביטחונית קשה, וחוקה תגביל את פעולותיה של המדינה מול הטרור.

Ü   הדתיים טוענים כי התורה וההלכה הם הבסיס לקיום העם היהודי והמדינה היהודית, ולכן אין צורך בבסיס אחר שהוא מעשה ידי אדם.

 

3.  מנגנוני פיקוח וביקורת

 

מנגנוני פיקוח וביקורת הם מוסדות שתפקידם הוא לפקח על רשויות השלטון השונות, ולהעביר ביקורת עליהן.

 

א)  מנגנוני פיקוח וביקורת מוסדיים (פורמליים)

 

הגדרה: מנגנוני פיקוח וביקורת מוסדיים (פורמליים) הם מוסדות פיקוח וביקורת שלטוניים שתפקידם וסמכויותיהם מעוגנים בחוק ספציפי וברור. הם מפקחים ומבקרים את מוסדות השלטון באופן רשמי, והם פועלים מטעם רשויות השלטון עצמן. מדובר בפרלמנט (הכנסת), מבקר המדינה, בתי המשפט וכדומה. הם מפקחים ומבקרים באמצעות קביעת חוקים, פרסום דו"חות ביקורת, מתן הנחיות וכדומה.

 

הפרלמנט

הפרלמנט בישראל נקרא "הכנסת", והוא מונה 120 חברים. הפרלמנט מפקח ומבקר באמצעות הפעולות הבאות: חוקים המגבילים את הרשות המבצעת והרשות השופטת, אישור התקציב השנתי לפיו פועלת הממשלה, אפשרות להפיל את הממשלה בהצבעת אי אמון, וועדות מיוחדות שיכולות לזמן כל אחד לשם בדיקת נושא מסוים. את עיקר הפיקוח והביקורת של הכנסת על הממשלה מבצעת האופוזיציה.

 

ועדת חקירה פרלמנטרית

זוהי ועדת חקירה שמקימה הכנסת בעניין מסוים שיש לו חשיבות ציבורית גדולה.

הכנסת מגדירה את הסמכויות והתפקידים של הוועדה.

בוועדה יושבים חברי כנסת מהקואליציה ומהאופוזיציה, כדי ליצור איזון, וכדי לפקח ולבקר כראוי את מה שצריך.

הוועדה רשאית לזמן עובדי מדינה, אך לא לזמן אנשים פרטיים.

לוועדה אין סמכויות משפטיות, אך כוחה בעצם הדיון הפוליטי והציבורי בנושא מסוים, וזוהי גם תרומתה מבחינת פיקוח וביקורת.

עד היום הוקמו 25 ועדות כאלה בנושאים שונים ומגוונים כמו רצח נשים על ידי בני זוגן, תאונות הדרכים במדינת ישראל, גובה העמלות שהבנקים גובים, קליטתם בישראל של יוצאי אתיופיה ועוד.

 

מערכת המשפט

בתי המשפט שומרים על זכויות האדם והאזרח מפני רשויות השלטון השונות. הם בודקים האם החוקים הנחקקים אינם לחוק או לעקרונות הדמוקרטיים. הם גם בודקים האם הרשות המבצעת פעלה שלא כנדרש.

כל אדם במדינה יכול לעתור (לפנות) לבית המשפט כנגד רשויות השלטון, אם לטענתו הן נהגו שלא כשורה.

 

בג"צ

בג"צ הוא בית דין גבוה לצדק, וזהו אחד משני התפקידים של בית המשפט העליון.

כל אדם במדינה יכול לעתור לבג"צ (עתירה = פניה לבית המשפט), אם לדעתו נעשה עוול מסוים על ידי רשויות השלטון.

האדם העותר לבג"צ נקרא "עותר", והגוף השלטוני נגדו מוגשת העתירה נקרא "משיב".

בג"צ יכול לדחות את העתירה על הסף, אבל אם אינו דוחה אותה, הוא נותן למשיב זמן מוגדר כדי לענות על העתירה.

בסופו של דבר בג"צ מוציא צו המורה לגוף השלטוני כיצד לפעול.

זהו כלי מרכזי לביקורת, פיקוח והגבלת השלטון, כי השלטון מחויב לבצע את מה שבג"צ הטיל עליו.

 

ועדת חקירה ממלכתית

זוהי ועדה עם סמכויות גדולות יותר מאשר ועדת חקירה פרלמנטרית.

הממשלה היא זו שמחליטה על הקמת ועדה שכזו כדי לחקור עניין ציבורי בעל חשיבות עליונה, ומגדירה את מה שצריך לחקור.

מרגע ההחלטה אין יותר לממשלה נגיעה בעניין, ונשיא בית המשפט העליון ממנה את חברי הוועדה.

הוועדה רשאית לזמן כל אדם במדינה, ורשאית אף להעמיק ולחקור מעבר למה שהוגדר לה בכתב המינוי הממשלתי.

בסופו של דבר מגישה הוועדה דו"ח מסקנות לממשלה – הממשלה לא מחויבת לבצע את הכתוב בדו"ח, אבל בשל דעת הקהל הממשלה תתייחס לדו"ח ברצינות, ותיישם חלק מהמסקנות.

וועדות חקירה ממלכתיות הוקמו בעקבות מלחמת יום הכיפורים, מלחמת לבנון הראשונה, אירועי אוקטובר 2000 (המהומות על ערביי ישראל שבהן נהרגו 13 אזרחים ערבים ישראלים), הטיפול בניצולי השואה ועוד.

 

מבקר המדינה

מבקר המדינה רשאי לבדוק כל מוסד ציבורי שמקבל כסף מתקציב המדינה. הוא בודק עניינים כספיים, שמירה על החוק, מינוי עובדים, איכות השירות שניתן לציבור ועוד. הדו"ח שלו מתפרסם בפומבי כל פרק זמן מסוים.

מוסד מבקר המדינה הוא בלתי תלוי ברשות המבצעת, כיוון שהמבקר נבחר על ידי הכנסת.

למבקר או לדו"ח שלו אין סמכויות אכיפה, אך עצם הפרסום מרתיע את השלטון, ולפעמים מביא לפתיחת חקירה משטרתית.

זהו מוסד שלטוני, ולכן מהווה מנגנון פיקוח וביקורת פורמלי.

 

נציב תלונות הציבור

נציבות תלונות הציבור היא יחידת מִשְנֶה בתוך מוסד מבקר המדינה, והעומד בראשה הוא מבקר המדינה עצמו.

הנציבות מטפלת בכל תלונה שמגיש אזרח כנגד מוסד שלטוני כלשהו, על עוול שנגרם לו באופן ישיר, לפחות לטענתו.

הנציבות בוחנת את התלונה, שולחת הוראות לגוף השלטוני אם צריך, ושולחת תשובה למתלונן שמפרטת את הטיפול.

 

היועץ המשפטי לממשלה

נחשב לאחד התפקידים החשובים ביותר בישראל – היועץ צריך להיות בעל כישורים דומים לשופט בית משפט העליון. הוא מתמנה לתפקיד על ידי הממשלה, אך זהו אינו תפקיד פוליטי. היועץ צריך לפעול באופן עצמאי ובלתי תלוי בממשלה, למרות שהממשלה היא זו שמינתה אותו.

תפקידי היועץ המשפטי לממשלה הם: (1) ראש התביעה הפלילית – היועץ נמצא מעל הפרקליטות הראשית, והוא זה שקובע האם להגיש כתב אישום לבית משפט נגד חשוד בעבירה. בדרך כלל היועץ יתערב במקרים של אנשי ציבור בכירים, או במקרים מורכבים מבחינה משפטית. (2) יועץ משפטי לממשלה – היועץ אחראי לכך שפעולות הרשות המבצעת ייעשו לפי החוק, והוא זה שמייעץ לראש הממשלה ולשרים במקרים בהם נדרשת חוות דעת משפטית, למשל בהכנת הצעות חוק. למרות שהדבר לא קבוע בחוק, הרי שחוות דעת של היועץ נחשבת כמחייבת. (3) ייצוג המדינה בבית משפט – היועץ מייצג את המדינה בבית המשפט כאשר מוגשות נגדה תביעות אזרחיות, מנהליות, או בתחום יחסי עבודה. לדוגמה, אם עותרים לבג"צ נגד החלטת ממשלה (כמו עסקת שליט), אז היועץ המשפטי יגן בבג"צ על החלטת הממשלה.

מבחינת פיקוח וביקורת, היועץ אמור להתריע על כל החלטה או פעולה שנוגדת את החוק או את כללי המִנְהַל התקין.

 

 

ב)  מנגנוני פיקוח וביקורת חוץ-מוסדיים (בלתי פורמליים)

 

הגדרה: מנגנוני פיקוח וביקורת חוץ-מוסדיים (בלתי פורמליים) הם אנשים, קבוצות וארגונים שמפקחים ומבקרים את רשויות השלטון בצורה חופשית שלא מוסדרת לפי חוק ברור. הם לא פועלים מטעם רשויות השלטון, אלא עושים זאת בצורה לא רשמית ומתוך יוזמה פרטית. מדובר בכלי התקשורת, רשתות חברתיות, דעת הקהל, אמנות וארגונים אזרחיים. הם פועלים באמצעות הפעלת לחץ, יצירת דיון ציבורי, חשיפת מידע וכדומה.

 

התקשורת

מספקת לציבור מידע רב הקשור לפעילות השלטונית. החשיפה מחייבת את השלטון להקפיד על מעשיו, כיוון שהציבור מקבל מידע על מעשים אלה. התקשורת מפרסמת את מה שנראה לה, ולכן זוהי צורת פיקוח וביקורת חופשית.

 

דעת הקהל

לציבור יש אמצעים רבים להפעיל לחץ על השלטון, במיוחד היכולת להחליף אותו בבחירות הבאות. כיום בעידן הטכנולוגי המתקדם, יש לציבור אפשרויות רבות לפעול.

 

 

רשתות חברתיות

כלי חדש יחסית שבו לכל אזרח יש אפשרות שווה להביע את דעתו ולהעביר ביקורת על מוסדות השלטון. חופש הפעולה הבלתי נגמר של הרשתות החברתיות, ביחד עם המהירות, הזמינות והתפוצה הרחבה, הופכות את הכלי הזה לנפוץ מאד מבחינת פיקוח וביקורת.

 

אומנות

האומנות פופולרית בקרב הציבור וכוללת קולנוע, תיאטרון, ספרות, מוסיקה, ציור, פיסול וכדומה.

לפעמים משתמשים באומנות כדי למתוח ביקורת על השלטון.

הכישרון של האומנים מאפשר להם להעביר את הביקורת שלהם בצורה שמשפיעה על הציבור.

 

ארגונים אזרחיים

ארגונים אזרחיים הם מוסדות, עמותות וכדומה, שאינם פועלים מטעם רשויות השלטון, ואינם פועלים למטרת רווח כספי.

ארגונים אלה מנסים לעזור לאזרחים בתחומים רבים, ובמסגרת פעולותיהם הם מפקחים ומבקרים את עבודת רשויות השלטון השונות, מתוך מטרה להגן על האזרח, ומתוך מטרה לשמור על שלטון איכותי.

דוגמאות בולטות הן "התנועה לאיכות השלטון", "האגודה לזכויות האזרח בישראל", "עמותת אדם, טבע ודין", ויש עוד הרבה.

סוגי זכויות - אזרחות

 רעיון הזכויות הטבעיות - הגדרה

לכל אדם ולכל אזרח יש זכויות בסיסיות, וזה נובע מעצם היותו אדם.

הזכויות אמורות להינתן לאדם ללא תנאי מוקדם, וללא קשר למעשיו.

לעתים הזכויות לא ניתנות באופן מלא, משום שיש התנגשות מול זכויות אחרות או מול אינטרסים של המדינה והציבור.

הזכויות הטבעיות הבולטות הן הזכות לחיים ולביטחון, הזכות לחירות, הזכות לשוויון, הזכות לכבוד, הזכות להליך הוגן והזכות לקניין. יש עוד זכויות טבעיות שנגזרות מתוך הזכויות שציינתי.  

 

התנגשות בין זכויות – הגדרה

זכויות אדם ואזרח לא תמיד מתממשות באופן מלא.

לעיתים מתנגשות זכויות מסוימות עם זכויות אחרות של אנשים אחרים, או עם צרכים ואינטרסים של הציבור ושל המדינה.

צריך למצוא את הדרך שבה כל זכות תיפגע כמה שפחות, כלומר פגיעה מידתית.

 

חירות ושוויון – ערכי יסוד בדמוקרטיה

הרעיון הדמוקרטי כולו נשען על הבסיס של חירות ושוויון לכל בני האדם.

פגיעה בלתי מידתית בשני הערכים הללו משמעותה פגיעה ברעיון הדמוקרטי.

הזכות לחירות (או ערך החירות) היא הזכות של כל אדם לפעול באופן חופשי, כל עוד אין הוא פוגע בזכויות של אחרים.

לא מגבילים את חופש הבחירה והפעולה של האדם, אלא רק במקרים של התנגשות מול זכויות אחרות או מול אינטרס ציבורי.

הזכות לחירות כוללת חירויות רבות בתוכה כמו חופש הבחירה, חופש הביטוי, חופש התנועה, חופש דת ועוד.

חוקים רבים בכל מדינה דמוקרטית מגבילים בהכרח את הזכות לחירות ומידת ההגבלה הרצויה נמצאת תמיד במחלוקת.הזכות לשוויון (או ערך השוויון) היא הזכות של כל אדם לקבל יחס שוויוני, ללא הבדל דת, מין, שיוך אתני, שיוך לאומי, דעה פוליטית, נטייה מינית וכדומה.

לכל אדם יש זכות לשוויון בחוק, לשוויון בפני החוק, לשוויון פוליטי, ולשוויון הזדמנויות בתחום החברתי-כלכלי. קיימת מחלוקת לגבי אופן היישום של השוויון בתחום החברתי-כלכלי.

 

 

סוגי זכויות

זכויות טבעיות

לכל אדם ולכל אזרח יש זכויות בסיסיות, וזה נובע מעצם היותו אדם.

הזכויות אמורות להינתן לאדם ללא תנאי מוקדם, וללא קשר למעשיו.

לעתים הזכויות לא ניתנות באופן מלא, משום שיש התנגשות מול זכויות אחרות או מול אינטרסים של המדינה והציבור.

הזכויות הטבעיות הבולטות הן הזכות לחיים ולביטחון, הזכות לחירות, הזכות לשוויון, הזכות לכבוד, הזכות להליך הוגן והזכות לקניין. יש עוד זכויות טבעיות שנגזרות מתוך הזכויות שציינתי.

 

זכויות פוליטיות (אזרחיות)

לכל אזרח יש זכויות מסוימות המאפשרות לו להיות בעל מעורבות ציבורית ופוליטית במדינה.

יש זכויות אזרחיות שהן גם זכויות טבעיות כמו חופש העיתונות, חופש ההתאגדות, חופש ההפגנה, חופש המחאה וכדומה.

יש זכויות אזרחיות שניתנות רק לאזרח במדינה שלו כמו הזכות לבחור ולהיבחר, או הזכות להתארגן במסגרת של מפלגה.

מדובר בכל זכות שיש לה השפעה ישירה על המערכת הפוליטית ועל מקבלי ההחלטות.

 

זכויות חברתיות

לכל אזרח יש זכויות המוענקות על ידי המדינה לאזרחיה בתחום החברתי-כלכלי. מקובל שהמדינה צריכה לספק זכויות אלה, או לפחות להבטיח כי האזרח מקבל אותן, כדי שלכל אזרח תהיה רמת חיים נאותה. קיימת מחלוקת לגבי ההיקף של כל זכות, בעיקר על ההיקף של "רמת חיים נאותה". הזכויות החברתיות מתבטאות במתן כסף או שירותים שווי ערך לכסף כמו תשלומי רווחה למען רמת חיים בסיסית, טיפול רפואי בסיסי, חינוך, דיור, זכויות עובדים ותנאי עבודה/

זכויות קבוצה (זכויות מיעוט)

זכויות מיעוט הן הטבות וסיוע שהמדינה מעניקה לקבוצת אנשים – לא כמו הזכויות הטבעיות שמוענקות לכל אדם בנפרד.

המדינה מאפשרת לקבוצות מסוימות לקיים מערכת חינוך נפרדת, מוסדות דת נפרדים, הכרה בשפתם כשפה רשמית וכדומה.

בכל מדינה יש קבוצות מיעוט בעלות זהות ייחודית מבחינת שפה, תרבות, מנהגים, היסטוריה, דת ועוד.

המיעוטים רוצים לשמור על זהותם הייחודית ודורשים מהמדינה לעזור להם.

זכויות חברתיות - סיכום באזרחות

זכויות חברתיות – הגדרה

לכל אזרח יש זכויות חברתיות המוענקות על ידי המדינה לאזרחיה בתחום החברתי-כלכלי. מקובל שהמדינה צריכה לספק זכויות אלה, או לפחות להבטיח כי האזרח מקבל אותן, כדי שלכל אזרח תהיה רמת חיים נאותה. קיימת מחלוקת לגבי ההיקף של כל זכות, בעיקר על ההיקף של "רמת חיים נאותה". הזכויות החברתיות מתבטאות במתן כסף או שירותים שווי ערך לכסף כמו תשלומי רווחה למען רמת חיים בסיסית, טיפול רפואי בסיסי, חינוך, דיור, זכויות עובדים ותנאי עבודה.

 

הזכות לקיום בכבוד (הזכות לרמת חיים בסיסית)  

הגדרה: הזכות של כל אזרח לחיות ברמת חיים סבירה או מינימלית ולהתקיים בכבוד. תפקידה של המדינה לקבוע מהי רמת חיים

           נאותה, וחובת המדינה להבטיח כי אזרחיה יחיו ברמת חיים כזו.

דוגמה: מתן קצבת נכות לאזרח שלא יכול לעבוד, כדי שיוכל לשלם עבור צרכים מינימלים כמו אוכל, חשבונות מים וחשמל ועוד.

 

הזכות לדיור

הגדרה: הזכות של כל אזרח לקורת גג ולמגורים נאותים. המדינה אחראית לספק דיור לאזרחים בדרכים שונות, כמו דיור ציבורי

           או הלוואות לרכישת דירה.

דוגמה: המדינה בונה דירות על חשבונה (דיור ציבורי), ומשכירה אותן במחיר סמלי לנזקקים שלא יכולים להסתדר בעצמם.

 

הזכות לבריאות ולטיפול רפואי  

הגדרה: הזכות של כל אדם לקבל מהמדינה שירותים רפואיים בסיסיים ודחופים, תמורת תשלום ביטוח בריאות בסכום נמוך כל

           חודש. המדינה אחראית לכך שכל האזרחים יזכו לטיפול רפואי בסיסי.

דוגמה: כל אזרח בישראל משלם "מס בריאות". בתמורה לכך הוא מקבל טיפול רפואי בסיסי: למשל, האזרח לא משלם עבור

          אשפוז בחדר מיון, אם הגיע לשם מסיבה מוצדקת.

 

זכויות עובדים ותנאי העסקה

הגדרה: הזכות של כל אדם לזכויות עובד כגון שכר מינימום, ימי מנוחה, תשלום על שעות נוספות, פיצויי פיטורין ועוד. בנוסף,

           הוא זכאי לתנאי עבודה ראויים כמו שעות מנוחה, אמצעי בטיחות וכדומה. אחריות המדינה לדאוג לכך.

דוגמה: המדינה קובעת בחוק ובחקיקת משנה מה גובה שכר המינימום.

 

הזכות לחינוך  

הגדרה: הזכות של כל אזרח לרכוש השכלה בסיסית וכישורים בסיסיים, על מנת שיתאפשר לו להשתלב בעבודה כלשהי, ולספק

           את צרכיו בהמשך חייו. אחריות המדינה לדאוג לכך שכל האזרחים יזכו לחינוך ראוי.

דוגמה: בישראל קיים חוק חינוך חובה עד כיתה י"ב. המדינה מחייבת למעשה את ההורים לשלוח את ילדיהם לביה"ס.

 

עקרון הכרעת הרוב - סיכום באזרחות

 עיקרון הכרעת הרוב

כל ההחלטות מתקבלות באמצעות הכלל – הרב קובע. זהו איננו תנאי מספיק כדי לקיים משטר דמוקרטי ויש להתחשב במיעוט.

#   חשיבות עיקרון הכרעת הרוב לשלטון הדמוקרטי.

-  נותנת לגיטימציה  להחלטות המתקבלות במדינה.

-  מאפשרת את סיום הויכוח בין הקבוצות בחברה  בצורה המקובלת על כל הקבוצות.

-   זוהי הדרך המוסכמת לקבלת החלטות על הרוב ועל המיעוט ללא שימוש באלימות.

-   הסיכוי שהרוב יגיע להחלטה תבונית ("נכונה") גבוהה יותר מהסיכוי שהמיעוט יגיע

    להחלטה  נכונה .

-   תורמת ליציבות חברתית, משום שהרוב מייצג הסכמה רחבה יותר של קשת הדעות

     והאינטרסים בחברה.

 

# עקרון הכרעת הרוב עשוי להתנגש בעקרונות אחרים של המשטר הדמוקרטי.

-    הכרעת הרוב מתנגשת עם עקרון זכויות המיעוט ועל כן עלול להיווצר מצב בו הכרעת הרוב תפגע בזכויות המיעוט למען טובת הכלל.

-    הכרעת הרוב מתנגשת עם זכויות האדם והאזרח . כאשר הרוב בשם האינטרס של טובת  המדינה , בטחון הציבור או בשם הנורמות החברתיות יכול לפגוע בזכויות הפרט. למשל פגיעה בחופש ההתארגנות או בחופש הביטוי.- ראה בג"צ "אל –ארד".

-    הכרעת הרוב יכולה להתנגש עם עקרון השוויון בפני החוק, שייך לזכויות האדם והאזרח, כאשר הרוב נוקט במדיניות של  הבחנה או העדפה מתקנת בין קבוצות שונות בחברה. למשל: מדיניות של אפליה מתקנת של קבוצות שמהוות מיעוט בחברה.

 

#  מהם האמצעים להגבלת כוחו של הרוב.

-    חוקה – מבטיחה את זכויות האדם והאזרח, ומסדירה את היחסים בין הרשויות.

-    רשות שופטת עצמאית – באמצעותה ניתן לערער על החלטות רוב הפוגעות במיעוט.

-    אופוזיציה – מציגה אלטרנטיבה לשלטון. קבוצות לחץ ואינטרס.

-    תקשורת – מפרסמים את ההחלטות ומבקרים את השלטון- "הרשות הרביעית"

 

סוגים שונים של רוב :

רוב רגיל : רוב המתקבל בקרב הנוכחים בהצבעה מסוימת.

רוב מוחלט : רוב המתקבל בתמיכה של יותר מסה"כ בעלי זכות ההצבעה. למשל בהצבעה בכנסת: 61 ח"כ.

רוב מיוחד : רוב המתקבל בתמיכה של אחוז מוגדר וקבוע מראש מכלל בעלי זכות ההצבעה.

 

אי אפשר לבסס את המשטר הדמוקרטי רק על עקרון זה . הסיבות :

·       עלול להיווצר מצב של "עריצות הרוב"  - כלומר הרוב  מנצל את עובדת היותו רוב ומקבל החלטות שפוגעות באופן  מהותי במיעוט.

·       יש להגן על מיעוט, להתחשב בו,  לאפשר למיעוט להיאבק על רצונותיו  ולאפשר לו מבחינה תיאורטית להיהפך לרוב בדרך מקובלת.

·       המשטר הדמוקרטי מבוסס על עקרונות נוספים והשילוב בניהם : פלורליזם, זכויות אדם ואזרח, שלטון החוק ועוד.

אזרחות: זכויות טבעיות - סיכום

 

הזכויות הטבעיות

1.  הזכות לחיים וביטחון

הגדרה: הזכות לחיים וביטחון הזכות של כל אדם שלא להיפגע בחייו, בגופו ובבריאותו, ולחיות ללא פחד מפני פגיעה שכזו. חובת המדינה לספק ביטחון

           זה לכל אדם שנמצא בתחומה.

דוגמה 1: אסור לבצע עינויים כאשר חוקרים חשוד בעבירה.

דוגמה 2: אסור לבצע הוצאות להורג, גם כאשר מישהו מורשע ברצח.

             עכשיו תשאלו מדוע ב-37 מתוך 50 המדינות בארה"ב מבצעים הוצאות להורג (אחלה שאלה – אין לי תשובה).

 

2.  הזכות לחירות

 

הזכות לחירות – הגדרה

הזכות של כל אדם לפעול באופן חופשי, כל עוד אין הוא פוגע בזכויות של אחרים.

לא מגבילים את חופש הבחירה והפעולה של האדם, אלא רק במקרים של התנגשות מול זכויות אחרות או מול אינטרס ציבורי.

הזכות לחירות כוללת חירויות רבות בתוכה כמו חופש הבחירה, חופש הביטוי, חופש התנועה, חופש דת ועוד.

חוקים רבים בכל מדינה דמוקרטית מגבילים בהכרח את הזכות לחירות ומידת הפגיעה הרצויה נמצאת תמיד במחלוקת.

 

הערה

הזכות לחירות כוללת כ-20 סוגי חופש שונים.

 

חופש המחשבה והמצפון

הגדרה: הזכות של כל אדם לחשוב כרצונו ולהחזיק בכל דעה, מבלי לחשוש שיפגעו בו בגלל דעותיו. בנוסף, אדם זכאי שלא יכפו

           עליו לפעול בניגוד למצפונו.

דוגמה: אם לא מקבלים לעבודה מישהו בגלל הדעות הפוליטיות שלו, זאת פגיעה בחופש המחשבה והדעה.

דוגמה: פציפיסטים שמסרבים לשרת בצבא מממשים את חופש המצפון שלהם (למרות שזה מנוגד לחוק).

          פציפיסט = אדם המתנגד באופן מוחלט לשימוש בכוח ובאלימות.

 

חופש הביטוי

הגדרה: זכותו של כל אדם לבטא את עצמו, את אמונותיו ודעותיו, בדרכים שונות ומגוונות, ולעשות זאת בצורה גלויה ופומבית.

דוגמה: האפשרות להביע דעה כנגד הממשלה מהווה מימוש של חופש הביטוי. 

           

זכות הציבור לדעת 

הגדרה: הזכות של כל אדם לדעת על כל ההתרחשויות שיש להן עניין ציבורי במדינה, כדי שיוכל לשקול היטב את החלטותיו,

           ולפקח ולבקר את פעולות השלטון. חובת רשויות השלטון ומוסדות הציבור לפרסם מידע.

דוגמה: זכות הציבור הישראלי לדעת על כל הדיונים והשיקולים שהנחו את ממשלת ישראל בהחלטתה בנושא הגז.

 

חופש העיתונות  (לא נדרש בבגרות)

הגדרה: הזכות להעביר ביקורת על השלטון ולספק מידע לתושבים באמצעות כלי התקשורת, בלי שהשלטון יתערב.

דוגמה: בישראל קיימת צנזורה על מידע שנוגע לענייני ביטחון, וזה פוגע בחופש העיתונות.

 

 

חופש ההתאגדות  

הגדרה: הזכות להתארגן בקבוצה, והזכות לפעול במשותף למען מטרה משותפת, בתחום הפוליטי, החברתי, הדתי וכדומה.

דוגמה: תנועות "כך" ו"כהנא חי" לא הורשו להשתתף בבחירות בתור מפלגות, כיוון שהן מטיפות לגזענות ולפגיעה בערבים.

          כלומר, מנעו מהם להתאגד כקבוצה מפלגתית.

 

חופש האסיפה  

הגדרה: הזכות לקיים מפגש משותף של קבוצת אנשים, והזכות להביע דעה במסגרת התאספות של אנשים.

דוגמה: קיום כנס באולם הספורט של בית הספר למען הוספת כיתות לימוד, מהווה מימוש של חופש האסיפה.

 

חופש ההפגנה  

הגדרה: הזכות להפגין לגבי כל נושא, בלי שיפריעו להפגנה. ההפגנה צריכה להיות על פי חוק, בלי להוות מטרד לציבור.

דוגמה: בישראל כל קבוצה יכולה להפגין, אך אם מדובר בהפגנה של 50 איש ומעלה, אז צריך אישור מהמשטרה כדי שהסדר

          הציבורי לא ייפגע.

 

חופש המחאה  

הגדרה: הזכות של כל אדם למחות על כל דבר שנראה לו לא תקין, באמצעות הפגנה, צעדה, עצומה וכולי.

דוגמה: האופנוענים שנסעו בקבוצה ועשו פקק בכביש תל אביב-ירושלים, כדי למחות על מחיר הביטוח לרכב דו-גלגלי.

 

חופש השביתה 

הגדרה: הזכות של כל ציבור עובדים לשבות, לאחר שנכשלו כל אמצעי ההידברות בין המעסיקים לבין העובדים.

דוגמה: בית הדין לענייני עבודה לא אישר לעובדי מקורות לשבות באופן מלא, כיוון שצריך לספק מים לתושבים, אך הוא אישר

          את הזכות הטבעית לשבות, וכך עובדי מקורות הפסיקו את המים למספר שעות בכל יישוב.

 

חופש דת

הגדרה: הזכות של כל אדם להאמין בכל אמונה דתית, ולקיים את כל המנהגים והמצוות הקשורים באותה דת, באופן פרטי ופומבי,

           ולהצטרף לכל קבוצה דתית שהוא רוצה.

דוגמה: מתן אפשרות ליהודי דתי שלא להתגלח בזמן ספירת העומר, גם אם מקום העבודה דורש מהעובדים להיות מגולחים.

 

חופש מדת

הגדרה: הזכות של כל אדם שלא להאמין באף אמונה דתית, לא לקיים מנהגים ומצוות הקשורים בדת מסוימת, ולא לסבול מכפיה

           דתית מטעם אדם אחר או מטעם רשויות המדינה.

דוגמה: החוק האוסר על בעל עסק יהודי לפתוח את העסק שלו בשבת, פוגע בחופש מדת, משום שמחייבים את בעל העסק לקיים

          מצוות שמירת שבת, שהיא מצווה דתית.

 

חופש הנישואין  

הגדרה: הזכות של כל אדם להתחתן עם בחיר ליבו, בצורה שמתאימה לו, ושהמדינה תכיר בנישואיו.

דוגמה: בישראל אין חופש נישואין, משום שכל יהודי חייב להתחתן ברבנות לפי ההלכה היהודית הדתית.

 

חופש התנועה

הגדרה: הזכות של כל אדם לנוע בחופשיות ממקום למקום, בתוך המדינה או ממדינה למדינה. כמובן שהכניסה למדינה היא

           חופשית רק עבור אזרחים.

דוגמה: אוהד שמתפרע בכדורגל לא מורשה להיכנס למשחקי הקבוצה שלו – זוהי הגבלה של חופש התנועה.

 

חופש העיסוק

הגדרה: הזכות של כל אדם לעסוק בכל מקצוע ובכל סוג של פרנסה, ולעסוק באותו מקצוע באופן חופשי. זכות זו מוענקת בישראל

           לאזרחים ותושבים בלבד.

דוגמה: פתיחת עסק של הכנת שיעורי בית עבור תלמידים אחרים. זה אמנם לא מוסרי, אך מממש את חופש העיסוק.

 

הזכות לבחור ולהיבחר

הזכות של כל אדם לבחור ולהיבחר בבחירות הכלליות לפרלמנט של המדינה שבה הוא אזרח.

(מושג זה לא נדרש בבגרות בפני עצמו, אבל הוא חלק מן הזכויות הפוליטיות)

 

חופש הבחירה

הגדרה: הזכות של כל אדם לפעול לפי בחירתו בכל מה שנוגע לחייו שלו עצמו. כל אדם מספיק אחראי לגבי חייו ומעשיו שלו.

דוגמאות: 1)  בחורה רוצה לבחור בעצמה האם לעשות הפלה או לא.

             2)  הורים רוצים להחליט בעצמם האם לחסן את ילדיהם.

             3)  אדם רוצה לבחור בעצמו האם לעשן או לא.     

             4)  אנשים רוצים להחליט בעצמם האם לאכול אוכל בריא או לאכול שטויות.

             5)  חולים סופניים שמעדיפים המתת חסד.

3.  הזכות לשוויון

הגדרה:

הזכות לשוויון היא הזכות של כל אדם לקבל יחס שוויוני, ללא הבדל דת, מין, שיוך אתני, שיוך לאומי, דעה פוליטית, נטייה מינית וכדומה.

לכל אדם יש זכות לשוויון בחוק, לשוויון בפני החוק, לשוויון פוליטי, ולשוויון הזדמנויות בתחום החברתי-כלכלי. קיימת מחלוקת לגבי אופן היישום של השוויון בתחום החברתי-כלכלי.

 

סוגים של מדיניות ביחס לשוויון

 

הבחנה

הגדרה: מתן יחס שונה לאנשים שיש להם צורך ייחודי או קושי מסוים. הענקת היחס השונה חייבת להיות בגלל סיבה מוצדקת

           ורלוונטית. חוקים שונים מבוססים על הבחנה.

דוגמה: תלמידים נכים מקבלים הסעות מהבית עד לפתח ביה"ס – יש להם קושי מסוים, והיחס השונה מוצדק.

 

אפליה פסולה

הגדרה: מתן יחס שונה לאנשים על סמך סיבה שאינה מוצדקת, או שאינה רלוונטית לנושא הנדון.

דוגמה: פטור מהצבא לתלמידי ישיבות חרדיות – אין להם קושי מסוים לעשות צבא, ורוב האוכלוסייה תגיד שהפטור לא מוצדק.

 

העדפה מתקנת

הגדרה: מתן יחס מועדף לקבוצה שנוצר פער חברתי-כלכלי משמעותי בינה לבין קבוצות אחרות, וזאת כדי לצמצם פערים בינה לבין שאר האוכלוסייה. היחס המועדף מוענק באופן זמני עד לצמצום הפערים. קיימת מחלוקת ציבורית האם זה מוצדק לתת העדפה, משום שיחס מועדף ניתן לקבוצת אנשים באופן כולל למרות שלא כל האנשים שמשתייכים לאותה קבוצה צריכים את זה.

דוגמה: מתן תקציבים גדולים יותר לבתי ספר באזורי הפריפריה (היישובים שמרוחקים מהמרכז), משום שמצבם הכלכלי פחות

          טוב, והמדינה אחראית לפער שנוצר.

 

 

4.  הזכות לקניין

הגדרה: הזכות של כל אדם להחזיק ברכוש פרטי, ולעשות שימוש ברכוש כרצונו, בלי חשש שרכוש זה ייפגע, יילקח ממנו, או           ייעשה בו שימוש על-ידי אחרים ללא רשות.

 

הזכות לקניין חומרי

הגדרה: הזכות של כל אדם להחזיק ברכוש פרטי, ולעשות שימוש ברכוש כרצונו, בלי חשש שרכוש זה ייפגע, יילקח ממנו, או

           ייעשה בו שימוש על-ידי אחרים ללא רשות. קניין חומרי כולל רכוש פיזי ומוחשי כגון קרקע, בית, כסף וכדומה.

דוגמה: גניבת 100 עותקים של ספר בישול מחנות ספרים.

 

הזכות לקניין רוחני

הגדרה: הזכות של כל אדם להחזיק ברכוש פרטי, ולעשות שימוש ברכוש כרצונו, בלי חשש שרכוש זה ייפגע, יילקח ממנו, או

           ייעשה בו שימוש על-ידי אחרים ללא רשות. קניין רוחני כולל רכוש שאינו פיזי ומוחשי, אך יש לו ערך ושווי כספי, כמו

           המצאה, מילים לשיר, טיוטה לספר. כלומר, מוצר שעדיין לא הופק והוא בגדר רעיון.

דוגמה: גניבת רעיונות למתכונים לספר בישול, ופרסום הספר תחת שמו של הגנב.

 

5.  הזכות לכבוד

 

הזכות לכבוד

הגדרה: הזכות לכבוד כוללת כבוד, פרטיות ושם טוב: הזכות לכבוד זו הזכות של כל אדם לשמור על כבודו העצמי, להימנע ממצב

           של בושה, ולא להיות נתון ליחס משפיל ומעליב; הזכות לפרטיות זו הזכות של כל אדם שלא יחדרו לתחומו הפרטי ושלא

           יפרסמו מידע פרטי אודותיו; הזכות לשם טוב זו הזכות של כל אדם שלא יפרסמו עליו מידע שקרי או מידע לא אמין.

דוגמה: חיטוט בטלפון של מישהו מהווה חדירה לתחום הפרטי.

 

הערה

הזכות לפרטיות והזכות לשם טוב נכללות בתוך הזכות לכבוד. אם יש אירוע בו ברור שהזכות שנפגעה היא הזכות לפרטיות או הזכות לשם טוב, יש (1) לכתוב ב"ציין" – הזכות לכבוד (2) להגדיר ב"הצג" את הזכות לכבוד שכוללת בתוכה את הזכות לכבוד, הזכות לפרטיות והזכות לשם טוב (3) בהסבר, בחלק של הקישור בין ההוכחה מהקטע לבין המושג, יש לקשר את ההוכחה עם החלק של הפרטיות או של השם הטוב בתוך הגדרת המושג (הערה 6 במסמך "שאלות ותשובות", 14 בנובמבר 2016, וכך זה מופיע גם במחוון המושגים).

 

6.  הזכות להליך הוגן

הגדרה: הזכות של כל אדם להיחשב כחף מפשע עד גמר ההליך המשפטי, ולקבל הגנה מפני פגיעה לא מוצדקת במהלך חקירה,

           מעצר, או משפט.

           הפגיעה בזכויות החשוד צריכה להתבצע רק על פי כללים הקבועים בחוק, ולא לפגוע בזכויותיו מעבר למינימום ההכרחי.

           מרגע שאדם מוגדר כחשוד ומתנהלת נגדו חקירה, צריך לשמור על הליך הוגן שכולל ייצוג משפטי לחשוד באמצעות

           עורך דין, הבאה בפני שופט להארכת מעצר, משפט צדק הוגן ופומבי על ידי שופטים בלתי תלויים, זכות ערעור, זכאות

          לראות את הראיות ולדעת במה הוא חשוד.

 

לידיעה

להלן חלק מהכללים הקבועים בחוק לגבי חשודים ונאשמים, שמטרתם לממש את הזכות להליך הוגן:

o      אין לערוך חיפוש בביתו של אדם ללא צו של שופט.

o      אדם שנעצר חייב לעמוד תוך 24 שעות בפני שופט בדיון להארכת מעצר.

o      אין להעניש אדם במאסר או בקנס ללא משפט (או אפשרות משפט).

o      אדם זכאי לדעת במה הוא חשוד מרגע תחילת החקירה.

o      אדם זכאי לייצוג משפטי על ידי עורך דין. אם אין לו כסף, המדינה תממן לו עורך דין.

o      אדם זכאי למשפט פומבי (פתוח לציבור), זאת על מנת שלא ייפגעו זכויותיו בסתר.

o      אדם זכאי להישפט בידי שופטים אובייקטיביים ובלתי תלויים.