ראי אדמה/ שאול טשרניחובסקי - סיכום וניתוח

השיר "ראי אדמה" של טשרניחובקי הוא לכאורה שיר טבע, הדובר פונה אל האדמה ומספר על הזרעים שנטמנו, אך לאמתו של דבר השיר הוא שיר קינה ואבל על מותם של בחורים צעירים למען המולדת. האדמה בשיר היא אדמה במובן הפיזי אך היא אדמה גם במובן המטאפורי – מכורה, מולדת. המשורר כואב על המוות הנורא של הבנים אבל משלים עם גודל החשיבות של המוות – המוות מאפשר לנו להתקיים על האדמה הזו.

השיר נכתב בתגובה למאורעות תרצ"ו – תרצ"ט, טשרניחובסקי אינו מייצג את עצמו בכתיבת השיר אלא את כל היישוב בארץ.

ניתוח השיר

"ראי אדמה" הוא שיר מאוד מסודר, בנוי מארבע בתים. שני הבתים הראשונים עוסקים בבזבוז בטבע, מפתחים את דימוי הפרחים. שני הבתים האחרונים מפרשים לנו את כוונת הדימוי.

הבית הראשון בשיר מתאר את העובדה שנטמן באדמה זרע כאשר הבית השני מפרט את מה שהוטמן באדמה אך עדיין במונחים של טבע ונוף. ההכרזה העיקרית של השיר מופיעה בבתים אלו, ההכרזה היא הבזבוז. בשלב הראשון דומה שהבזבוז הוא חקלאי. בבית הראשון קיימת סתירה שמדגישה את הבלבול שאופף בית זה: מחד מלון ברכה אך מצד שני בזבוז.....

הבית השני גם הוא פותח בהצהרת הבזבוז ומסביר לנו על מהותו. אנו שטמנו פרחים רעננים, בעלי ריח טוב, טמנו אותם בבוקר אך עוד לפני שידעו צהרים הפרחים לא החזיק מעמד. טמינת הפרחים באדמה יש בה משום בזבוז כפול: הפרחים שנטמנו לא פרחו (וע"י לא התאפשרה המשכיות של הפרחים), ולא יכולנו להינות מיופי הפרחים, מריחם באם היו פורחים. מבחינה צורנית, בית זה הוא האורך ביותר.  בסוף בית זה הפרחים "עצובים" (האנשה - "הצער תם") ומכאן אנו למדים שהפרחים הם משל לבנים. אם כך הבית השני עוסק במישור הסמוי ברעננות והצעירות של הבנים ובמישור הגלוי לרעננות הפרחים.

בבית השלישי אנו מגיעים לשיא השיר: אנו מבינים את הדימוי. בבית זה יש פניה לאדמה ("הא לך"). כל הבית מתאר את הבנים: טרם חלאת אדמות (רמז לתומתם),  ארג יומם עוד שתי (תקוותם עוד נמשכת), יום יבוא. כל הביטויים הנ"ל מסמלים את צעירותם, את העתיד שהיה אמור להיות להם, את התקווה. המשורר בשיר כותב "ארג יומם" דהיינו יומם קיים אך הם לא הגיעו ללילה.... הבית נחתם בפניה לאדמה: "את הראית ? ואיפה? " – האם ראית טובים מאלה? איפה?

הבית הרביעי מבטא יותר מכל את הרגש הכפול שבשיר. הבית נפתח בפניה לאדמה בהמשך ישיר לבית השלישי.  טשרניחובסקי כועס על האדמה שמכסה על הבנים ומתעלמת מהם. למרות כל הכאב והצער , המשורר מבין את החשיבות של מותם. הוא מקווה שמותם של הבנים יעצימו את כוחם של החיים ("מאה שערים הוד וכח", "כפר חיינו בהוד").  בית זה משופע בסימני קריאה שמשמעותם היא הבעת רגשות מכמה בחינות: "במותם ציוו לנו את החיים", הדגשת הכעס, ציווי על המשך החיים ופליאה על ההקרבה הגדולה.

האדמה בשיר היא המולדת, האדם מגיעה מהאדמה ולבסוף מת בשבילה וחוזר אליה כמאמר הפסוק "מעפר באת ואל עפר תשוב".

טשרניחובסקי פותח את השיר וסוגרו באמירה "ראי אדמה...", המשורר מגיע אל אותה הנקודה ומבין כי הוא נמצא במעגל ללא מוצא.