אנטיגונה \ סופוקלס - סיכום

אנטיגונה/ סופוקלס- מחזה קלאסי

הקונפליקטים ביצירה

איסמנה ואנטיגונה:

הקונפליקט בין איסמנה לאנטיגונה מופיע בחלק הראשון של המחזה (הפרולוג). אחיהן של אנטיגונה ואיסמנה, פוליניקס ואתאוקלס, מתים בדו-קרב במלחמתם בין העיר ארגוס לתבי, במלחמת אחים.

קריאון שמולך בתביי, לאחר מות האחים, מחליט שלא לקבור את פוליניקס ולא להקדיש לו הספד. קריאון מאמין שהוא הגורם למלחמה זו, והוא נחשב בוגד. אנטיגונה שחושבת שנעשה חוסר צדק מחליטה ללכת ולקבור את פוליניקס למרות שקריאון ציווה לא לעשות זאת, ואמר שהאדם שיעשה זאת יוצא להורג. כאן מתחיל הקונפליקט בין אנטיגונה לאיסמנה אחותה. איסמנה שהיא נערה טובת לב שמצייתת לחוקים, אומרת לאנטיגונה שלמרות שפוליניקס הוא אחיהן, עדיין אסור ומסוכן להפר את צו המלך. לעומתה, אנטיגונה אומרת שלא אכפת לה מהצו, אלא רק מקבורתו וכבודו של אחיה. אנטיגונה מנסה לשכנע את איסמנה להצטרף אליה לקבור את פוליניקס, מאחר שהוא האח שלהן. היא אפילו שואלת אותה באיזה צד היא, אחות נאמנה או נטע זר למשפחה?

קריאון ואנטיגונה:

כאשר קריאון גילה מפי הזקיף שאנטיגונה קברה את פוליניקס, הוא מצווה מיד להביאה אליו. אנטיגונה מגיעה לקריאון, והוא שואל אותה אם זה נכון שהיא קברה את פוליניקס. מאחר שאנטיגונה היא אחייניתו של קריאון, היא יכולה לשקר ולהגיד שזו לא היא, וכך להינצל מעונש, אבל היא מודה באומץ ובהתנשאות, ולא דואגת ממה שיעלה בגורלה. קריאון ממשיך לשאול אותה שאלות בנוגע לקבורה, ואנטיגונה מודה בכל, ואפילו מעיזה לומר שהעם איתה ולא איתו. בסופו של דבר קריאון מעניש אותה ע"י כך שהיא תושלך לבור עמוק.

קריאון והיימון:

היימון הוא בנו של קריאון ועתיד להינשא לאנטיגונה. כאשר הוא שומע שאנטיגונה הושלכה לבור הוא ניגש לקריאון. קריאון שחושב שהיימון בא להטיף לו על המעשה, מבין את ההיפך. היימון מתחיל את הדיאלוג בדברי שבח ובאדיבות, כדי לרכך אותו קודם. קריאון בהתחלה מרוצה מהיימון שמתייחס אליו בכבוד, ואומר לו מילים טובות (כמה הוא חכם ועצום וחזק). היימון אפילו משתמש בשני משלים כדי שישכנעו אותו להשאיר את אנטיגונה חיה, האחד מספר על עץ שנשבר בנהר נגד הרוח והשני על סירה שפורשת את המפרשים בעת סערה ולכן היא נידונה לטביעה. קריאון מגלה את התרמית והשיחה הולכת ומדרדרת עד לריב בין השנייםלריב. היימון מתחצף לאביו ומקלל אותו, והוא חוזר על אותו משפט שאמרה אנטיגונה, שהעם איתה ולא איתו. גאוותו של קריאון לא מאפשרת לו לחזור בו, והיימון רץ לבור שבו כלואה אנטיגונה.

קריאון וטירסיאס:

בתמונה חמישית, כאשר קריאון נמצא בארמונו, יורד אליו טירסיאס, נביא האלים. טירסיאס הוא נביא עיוור שנעזר בנער על מנת לראות. טירסיאס מספר לקריאון שהאלים לא מקבלים את הבשר שהאנשים מעלים להם לעולה. דבר זה קורה בגלל שכל הכלבים והעופות אוכלים מבשרו של פוליניקס כפי שקריאון ציווה, ומאחר שפוליניקס לא קבור, הוא נחשב בשר טמא. לכן גם העופות והכלבים שאוכלים אותו נחשבים טמאים והאלים לא מקבלים אותם. טירסיאס אומר לקריאון שאם פוליניקס לא ייקבר, האלים יאבדו את אמונם בבני האדם. קריאון שנחוש בדעתו לא לקבור את פוליניקס קורא לטירסיאס רודף בצע ומאשים אותו בשוחד. כתוצאה מכך, טירסיאס מקלל אותו שהמוות ישרור בביתו, ויקוננו על מות קרוביו. ראש המקהלה מזהיר את קריאון, שהנביא לא חזה מעולם נבואת שקר, ויום לאחר מכן דברי הנבואה שלו מתגשמים.

אנטיגונה וקריאון מייצגים את הקונפליקט המרכזי במחזה-  בין חוק המלך לחוק האלים- בין הנאמנות לדת או למדינה, לאדם או לאל.

חטא ההיבריס

חטא ההיבריס הוא כאשר בן אדם רואה את עצמו מעל הכול ומפר את ההיררכיה הקיימת.

אנטיגונה:

אנטיגונה חוטאת את חטא ההיבריס כאשר היא מפרה את הצו של קריאון וקוברת את פוליניקס, דבר שמביא למותה הטרגי. היא חוטאת פעם נוספת כאשר היא רואה את עצמה חזקה מקריאון ומעזה להודות בפניו על זה שהיא קברה את פוליניקס באומץ רב כאילו לא אכפת לה מגורלה.

קריאון:

קריאון במהלך המחזה חוטא פעמים רבות את חטא ההיבריס. כאשר הוא מצווה לא לקבור את פוליניקס, הוא רואה את עצמו במעמד גבוה יותר מהאלים, ומצווה שהכלבים והעופות יאכלו את בשרו, דבר שרק האלים יכולים לצוות. הוא חוטא פעם נוספת כאשר טירסיאס מספר לו על הנבואה ואפילו מעליב ומאשים אותו, דבר שאסור מאחר שבהיררכיה הקיימת, הנביא גבוה יותר מהמלך.

אופיים של אנטיגונה וקריאון:

אנטיגונה:

לאנטיגונה יש שני צדדים. צד אחד הוא טוב לב ואדיב ואילו הצד השני הוא קשוח ועקשן. אנטיגונה לא יכולה לסבול חוסר צדק ומוכנה לקחת את כל הסיכונים. כאשר היא שומעת שפוליניקס אחיה לא נקבר ולא הוקדש לו הספד, היא מחליטה לקבור אותו למרות שקריאון ציווה שלא לקבור אותו. היא מתווכחת בתחילת המחזה עם איסמנה אחותה על זה שצריך לקבור אותו ואפילו מציעה שתעזור לה. אבל איסמנה לא מסכימה, כי היא אינה מוכנה להמרות את צו המלך. למרות שאיסמנה לא מסכימה, אנטיגונה קוברת את פוליניקס, ולא אכפת לה מה יעלה בגורלה. גם כאשר קריאון שומע שהיא קברה את פוליניקס, היא מודה באשמה באומץ רב ומושלכת לבור. בזכות האומץ והעוצמה הפנימית של אנטיגונה, העם מתחיל להאמין בה ולהעריץ אותה ולשנוא ולזלזל בקריאון.

קריאון:

קריאון הוא איש קר ואכזר. מהרגע שהוא הפך להיות המלך של תביי, הוא רואה את עצמו חזק וחכם מכל, אפילו יותר מהאלים. הזקיפים והעם מפחדים ממנו פחד מוות בגלל העונשים החמורים שהוא נוהג לתת. במהלך המחזה הוא משתגע ונוהג להתפרץ בצעקות איומות. העם נחשף לאופיו ומתחיל לשנוא אותו ולעבור לצידה של אנטיגונה. אחרי שאנטיגונה והיימון מתו בגללו, הוא מרגיש מוות חזק מבפנים, מוות יותר חזק וכואב ממוות פיזי- קריאון הוא גיבור טרגי. אורידיקה מתה אף היא וקריאון אינו מבין למה הוא חי. זה העונש החמור שקיבל על הרוע והאכזריות שלו.

גיבור טרגי

אנטיגונה וקריאון הם גיבורים טרגיים. אנטיגונה מתחילת המחזה, וקריאון לאחר שהבין את המשגה שעשה.

ישנם ארבעה יסודות לגיבור טרגי:

1)     מעמד גבוה, אצולה או מלוכה. לדוגמא: קריאון שהוא מלך ואנטיגונה שהיא נסיכה.

2)     הגיבור הטרגי צריך להיות אנושי כמונו: מתחתן, מקים משפחה, אוכל, ישן, מת, בעל רגשות וכד'. לדוגמא: קריאון הוא אנושי מאחר שהוא הקים משפחה ואנטיגונה היא אנושית בגלל שהיא חשה אהבה להיימון.

3)     לגיבור הטרגי יש מום או פגם. לדוגמא: קריאון חוטא את חטא ההיבריס כאשר הוא רואה את עצמו גבוה מהאלים, ואנטיגונה חוטאת את חטא הגאווה כאשר היא ממירה את צו המלך ועושה הכול לפי צו ליבה.

4)     הגיבור הטרגי מודע למעשיו. לדוגמא: קריאון מודע לכך שהתנהג באכזריות מוגזמת כלפי אנטיגונה והיימון, ובסוף העלילה, חש מוות פנימי. אנטיגונה מודעת למעשיה, כאשר הייתה מוכנה למות כדי שפוליניקס ייקבר.

ארבעת יסודות הטרגדיה היוונית:

1)     המעשה המביש – מעשה שצריך להתבייש בו. מעשה לא מקובל שגורם לנזק. לדוגמא: אנטיגונה קוברת את פוליניקס בניגוד לצו המלך וקריאון מוציא צו בניגוד לאלים.

2)     הסבל – הדמות או הגיבור עובר טראומה שגורמת לו להבין את מעשיו. לדוגמא: אנטיגונה מתה בסוף מבלי להקים משפחה וקריאון חש נקיפות מצפון חזקות.

3)     הידיעה – הבנה עצמית ומודעות, יש הארה מתחילת המעשה. הדמות מבינה את המעשה המביש שהיא עושה אך מחליטה לעשות את המעשה. לדוגמא: אנטיגונה לא מתחרטת על מעשיה ויודעת שתמות וקריאון מודה בתמונה האחרונה שמעשיו לא היו אנושיים.

4)     אישור מחדש של ערכים – הקהל שצופה במחזה, צריך להאמין באלים, בגורל ובערכים של יוון, כגון לא לחטוא בחטא ההיבריס. לדוגמא:  השתפכות הנפש של הקהל בסוף ההצגה.

תפקידי המקהלה:

תפקידי המקהלה מחולקים לחמישה תפקידים:

1)     העברת מסרים לקהל.

2)     דת, להעביר את הרצון להאמין באלים ובגורלות.

3)     סיפור האגדה ומשמעותה.

4)     תוך כדי האגדה, שיחה על ההיסטוריה של יוון.

5)     חינוך העם.

לדוגמא באודה 1, המקהלה מלמדת אותנו על בן אנוש. שאין יצור גדול וחזק ממנו בעולם. הוא גובר עליהם, חכם מהם. בנוסף, המקהלה גם מלמדת פה על החשיבות והמשמעות של ציות לחוקים, שאם ישמרו את החוקים, הממלכה תהיה שקטה ושלווה, אך אם ישברו את החוקים, הממלכה תתמוטט.

הפרולוג והאקסודוס:

הפרולוג:

הפרולוג משמש אותנו ביצירה לתת לנו אקספוזיציה והקדמה לעלילה כולה. בפרולוג מופיעות רק שתי דמויות: איסמנה ואנטיגונה. שתיהן מתווכחות על תוכניתה של אנטיגונה לקבור את פוליניקס למרות האיסור הרשמי. הצגת מאבק זה יוצר איזון במחזה ומכין אותנו לגורלה של אנטיגונה ולקריאון, הדמות המרכזית ביצירה, שמשקיף על מעשה אנטיגונה מנקודת ראותו המנוגדת. זה מראה לנו את שני צדדיה של אנטיגונה: צד אחד – אומץ לבה ומסירותה, ומצד שני – עקשנותה וקשיחותה.

האקסודוס:

האקסודוס הוא הקטע המסיים של היצירה ושיר יציאתה של המקהלה. כאן שמחת המקהלה הופכת ליגון. באקסודוס תפקידה הראשי של אנטיגונה הופך לתפקיד משני ותפקידו של קריאון הולך ומתחזק. כניסותיהם הפתאומיות של השליח ואוורידיקה, אשת קריאון, מציינות חולשה מבנית קלה. כאן, קריאון מתחיל לחוש את המוות הפנימי שטירסיאס קילל אותו בו. קריאון משתגע ונוהג לפרוץ בצעקות בגלל צער על מותם הטרגי של אנטיגונה והיימון, ולא מבין בשביל מה הוא חי.