תפיסת האדם של הרמב"ם

תפיסת האדם של הרמב"ם

·         תפיסת הרמב"ם מושתתת על תפיסת היוונים לאַרטֶה.

·         סוקרטס: הסגולה הטובה היא הידיעה. אדם בעל ידיעה של הטוב הוא בהכרח אדם טוב (בגלל שאין הבחנות בנפש, אין מצב אקרסיה) ההארה האינטלקטואלית היא הפנה אישיותית.

·         אריסטו: יכול להיות פיצול בין הידיעה לבין המעשה (יש חלקים שונים בנפש) הסגולה הטובה היא מידת האמצע. הטוב נוצר באמצעות התרגול שלו.

·         רעיון התרגול הוא מאוד מרכזי אצל הרמב"ם: תכונה שמיילדת פעולה בקלות היא סימן היכר של תכונה של אדם. אדם נדיב הוא אדם שקל לו לבצע את פעולת הנתינה. אדם שצריך לצאת מגדרו כדי לתת, הוא אדם קמצן. אדם שיתרגל ניתנת תרומה הוא אדם שיהיה לנדיב. אדם שמתאמן יהיה חזק. מעשים יוצרים תכונות. It's about practice. (נמצא בהלכות דעות ו8 פרקים).

·         ההישג הגדול ביותר שיש לאדם הוא האישיות שלו. האדם המערבי צריך ליצור עם האישיות שלו. היווני צריך ליצור את האישיות שלו. (מה אתה רוצה להיות כשתהיה גדול?: מקצוע כזה או אחר, או סגולה כזו או אחרת) יצירת האישיות היא הארנ יוונית שמערב לא ירש.

·         שתי הירושות הגדולות של הרמב"ם מהיוונים: (1) האישיות היא היצירה האנושית החשובה ו(2) הפעולות מעידות על התכונות. אישיות = סך מעשי האדם.

·         המערכת שמגלמת בצורה הטובה ביותר תרגול של המידות הטובות היא לדעתו של הרמב"ם המצוות.

·         סימן הכר של המידה האידיאלית היא מידת האמצע. לפי הרמב"ם תכלית המצוות הם איזון נפש האדם. אין כזה דבר תכונה רעה, רק תכונה שאינה מאוזנת => והאיזון מאפשר להניע את הרצון.

·         התכלית הכפולה של התורה על פי הרמב"ם (ג' כ"ז):

א.      תיקון הנפש = תיקון האינטלקט = ידיעת האמת.

ב.      תיקון הגוף: 1. הגוף הפיזי. 2. הפוליטי (חברה). 3. תיקון פסיכולוגי (מידות).

·         התורה מובילה לתיקון הגוף ולתיקון הנפש => תכלית אגוצנטרית. התורה שלנו היא האמתית היחידה כי היחידה שמובילה לתיקון הגוף והנפש (ולא בגלל המקור שלה)

·         עד כה לא עסקנו בתיקון הנפש (רק בתיקון הגוף (2+3)). תיקון הגוף קודם לתיקון הנפש ותיקון הנפש חשוב מתיקון הגוף. תיקון הגוף הוא האמצעי להשגת המטרה: תיקון הנפש. לכן, בתיקון הגוף, יש התקדמות לעבר השגת המטרה: ידיעת האמת ותיקון הנפש.

·         (פרק ב' מ') הבחנה של הרמב"ם בין תורה אלוהית ותורה נימוסית (מלשון נומוס): לפי הרמב"ם תורה אלוהית רואה את הסדר הפוליטי כאמצעי לשלמות אינטלקטואלית כפסגתה היא ידיעת אמת. תורה נימוסית עוסקת באיזון החברתי. בתיקון הגוף.

·         לא כמו רבי יהודה הלוי ושות' המייצגים את התפיסה הקלאסית: תורה אלוהית היא תורה שמקורה באלוהים. התשובה היא במקור. הרמב"ם אינו שואל מה מקור התורה אלא מה ההשפעה שלה. התורה האלוהית נמדדת בכך שהשפעתה היא על תיקון הנפש.

·         על פי ב' מ' בדיקת המצוות עוסקות באלוהיות של התורה (הוכחת האלוהיות לא דרך בדיקת המקור אלא דרך בדיקת ההשפעה). (25 מהפרקים של מורה נבוכים עוסקים בהוכחה זו (ג' כ"ה עד ג' נ' – הנמקה שכלתנית לכל המצוות)

ראה גם:

הרמב”ם וקיום המצוות על רקע הפילוסופיה היוונית

פרקים ג' כ"ח  , ג' כ"ט (עוסקים במצוות שמטרתן להרחיק את האדם מעבודה זרה), פרק א בהלכות עבודה זרה, שילוח הקן.

קריאה במורה נבוכים של הרמב"ם