תפיסת המצוות של הרמב"ם

תפיסת המצוות של הרמב"ם

יצירת ההלכה (א' נד' – הבקשה הכפולה של משה):

·         בספר שמות אחרי חטא העגל, משה מבקש מהאל שתי בקשות:

1.       לדעת את הטבע: "הודיעני נא את דרכך" עצמותו ואמיתת מהותו. ידיעת דרכי האל = ידיעת הטבע. משה, על פי הרמב"ם ידע את הטבע בצורה מושלמת: הוא קיבל שיעור בפיסיקה מאלוהים.

2.       לדעת את אלוהים. "הראני נא את כבודך" על פי אריסטו ידיעה, במובן מסוים היא הפיכה להיות הדבר לכשעצמו. הרמב"ם טוען שבקשה זו של משה היא השאיפה של האדם להיות אלוהים. אלוהים משיב לו: "לא תוכל לראות את פני כי לא יראני האדם וחי".

·         גבולות הידיעה: הפרק דן בגבולות הידיעה האנושית. משה רבינו הגיע למקסימום הידיעה.

·         מקור המצוות בטבע: משה מונע ממניעים של הרצון בהנהגת העם, הוא מבקש מאלוהים: תראה לי איך אתה מנהיג את הטבע, ואני אדע להנהיג את העם. => מנהיג המנהיג את העם על פי ההשתקפות של הטבע הוא מנהיג על פי חוקי התורה. => החוקים שהם חוקי הטבע הם המצוות. הטבע הוא אלוהי => התורה נוצרה מתוך ההשתקפות של הטבע. => התורה היא אלוהית. התכלית של א' נ"ד: מתיאולוגיה לפיזיקה (האל יצר את הטבע) ומפיזיקה לפוליטיקה ומוסר (הטבע משקף את המצוות ואת הדרך של משה להנהיג).

·         ההפך ממדרש ראשית רבה לפיו אלוהים ברא את הטבע לפי התוכנית הכללית שהיא התורה.

·         25 פרקים במורה נבוכים של הרמב"ם עוסקים בהלכה.

·         משה נבדל מכל שאר הנביאים בכך שהוא היחידי שהצליח להבין את האל באופן ישיר (ללא הדימיון והחזיונות כחוצצים). היה הפיזיקלי (הטבע) עוזר למשה להנהיג את החברה. רק משה הוא נביא מחוקק (כי הוא היחיד שהבין לגמרי את דרך הנהגת האל).

·         אנקדוטה: הטקסט המפורסם של הגמרא תנורו של לחמאי.

ג' ל"ב: שאלת הקורבנות

·         לרמב"ם היה קשה עם הקורבנות בגלל שנראו כעבודת אלילים. לכאורה, ניתן היה לצפות מהרמב"ם לשלול את הקרבנות: מדוע לאל טרנסצנדנטלי יש צורך באוכל?

·         אי אפשר לצאת "מן ההפך אל ההפך". לדעת הרמב"ם שינויים בטבע הם איטיים (מתוך ג' ל"ב: התפתחות האדם וכל תופעת טבע היא איטית). בגלל שהתורה היא מהטבע (כמו שהוכחנו בא' נד') גם שינויים בתורה צריכים לקרות לאט.

·         העם היה 400 שנה במצרים. הקורבנות, שהיו סימני פגאניות, היו מוטמעים בעם. הרעיון הרמב"םיסטי אומר שיש להשתמש באנרגיות של הטקסיות הפאגנית ולהפנות אותם לאלוהים. אי אפשר ישר לפסול אותם, זה יהיה בעייתי.

·         הרמב"ם ממשיך את ה"אינרציה המקראית".

·         מהם המצוות בתורה?

·         מצוות מקראיות (תפילין אינה נחשבת למצווה מקראית) הם טקסים.

·         תכונות המנהיג: המנהיג הטוב אינו אמוציונאלי, הוא מנותק לחלוטין מהרגשות, והוא פועל רק ממניע רציונאלי שתכליתו האמת. מנהיג שפועל מתוך אמוציות הוא מנהיג שמופעל על ידי המציאות. מנהיג שפועל באופן מנותק לרגשות הוא מנהיג שמנהיג את המציאות. המנהיג צריך להיראות כבעל אמוציות, אך בפועל להיות בעל רציונאליות.

קצת על העולם המאגי איתו מתמודד התנ"ך:

·         שאלת המצוות: בעולם נטול השגחה אלוהית קלאסית, זו שיוזם אלוהים, כיצד ניתן להצדיק את עשיית המצוות?

·         דיוויד שולמן: חוקר ריטואלים הינדים קדומים. ושואל "מה קורה אם הפעולה שלטובתה ביצע אדם טקס אינה מתרחשת במציאות? אם למרות הטקס, לא יורד גשם או שהבחורה לא התאהבה בך. התשובה שהאדם נותן על פי שולמן: האדם לא עשה את הטקס בצורה נכונה. האדם מבצע טקס כדי לשלוט בטבע.

·         ג'יימס פרייזר: המאגיה היא ניסיון של האדם לשלוט בטבע על ידי פעולות שלו. ההבדל היחידי בין מאגיה לבין טכנולוגיה הוא בזה שהטכנולוגיה עובדת והמאגיה לא. הבדל נוסף הוא בשליטה בכח הפעולה. בעולם הפגאני יש אנשים ספציפים ששולטים בכח המאגי. הכח הוא בבעלות של מספר דמויות להם יש את המונופול על הכח. בעולם של הטכנולוגיה הכח מפוזר אצל כולם. יש דמוקרטיזציה של הכח. פרייזר מבחין בין מאגיה תיאורטית (מדע) לבין מאגיה מעשית (טכנולוגיה). המדען המודרני מעדיף להפיץ את הידע ולא לשמר אותו בגלל התמורה הכלכלית וההכרה.

·         לכל טקס מאגי יש תוצאות.

·         אנקדוטה: ההבחנה בין הידע לכח. בין המדע לטכנולוגיה. בין הDNA להנדסה גנטית. אריסטו: יש תשוקה אינטלקטואלית טהורה. "כל בני האדם שואפים אל הדעת" הפילוסופיה אין לה תכלית מלבד עצמה. פוקו: אין ידע בלי כח. לכל ידע יש כח.

קריאה במורה נבוכים של הרמב"ם

מה התנ"ך אומר במצוות?

·         התנ"ך הוא טקס ללא תוצאות. טקס ללא גמול. הטקס פגאני, מטרתו היא השליטה של האדם בטבע. הטקס המקראי מעביר את השליטה לציות: מהפעלת כח על הטבע, לציות. יש שכר: השכר הוא על הציות והכניעות ולא על הפעולה הספציפית שנעשית.   

·         משמעות פסיכולוגית: מדוע יש לבצע את הטקס הפגאני כשאין לו מטרה? ההפיכה של כל טקס שמהווה יכולת שליטה בטבע, לציות. המעבר בין השליטה באל, לריצוי האל על ידי כניעה לרצונו.

·         הקבלה היא הניסיון הכי גדול של המסורת היהודית לבטל את ההשפעה האלוהית. היא משפיעה על האלוהות עצמה. הזרם המרכזי בקבלה "קבלת הספירות": האלוהות במשבר: הסממנים הם דיסהרמוניה בין תפארת למלכות, אין איזון בין חסד לדין. המציאות היא ההשתקפות של האלוהות ולכן כדי לתקן את המציאות חייבים לתקן את האלוהות. האדם משיב לאלוהות את ההרמוניה והאיזון האבוד באמצעות המצוות. יותר משאלוהים הוא הגואל של האדם, האדם גואל את אלוהים. בעולם כזה, האחראיות של מקיים המצוות הוא עצום: כל הגורל של כל היקום על הכתפיים של מקיים המצוות. אין יותר שינוי בהלכה כי יש פחד שקיום המצוות, אם ישתנו, כבר לא ישפיע על האלוהות.

·         גרייס טוען שהקבלה היא ריאקציה לרמב"מ. יש מחלוקת גדולה אם הקבלה קדמה לרמב"מ (מי כתב את הזהר: רבי שמעון בר-יוחאי או רבי שמעון דה-לאון? האם הקבלה נכתבה בסוף המאה ה-12 בספרד או לפני?). במובן הזה, הקבלה חוזרת לרצון האדם לשלוט בטבע (ואפילו יותר מזה).

·         האל הרמב"םיסטי אינו תלוי בפעולה האנושית, אינו תלוי במצוות. איך הרמב"ם נותן חשיבות למצוות עם האל הטרנסנדנטי?

·         המצוות אכן משפרות את העולם: הם פועלות על מקיים המצוות. הם אינם פועלות על המצווה, על האל. כל תפקיד המצוות הוא בין אדם לבין עצמו.

·         ממאגיה (פעולות שמשפיעות על הטבע) לטרפיה (פעולות שמשפיעות על נפש האדם) הקבלה היא תאורגיה מסוייגת (פעולות שמשפיעות על אלוהים)

·         תכלית קיום המצוות היא תרפיה. הנפש האנושית עוברת תהליך ריפוי עצמי. מטרת המצוות היא אגוצנטרית לחלוטין.

·         כדי להבין את המצוות יש להבין את האדם ולכן כדי להבין את המצוות, חייבים להבין את תפיסת האדם של הרמב"ם: את הפסיכולוגיה שלו.